מנהלי קולנוע יפו. מימין אור ניק, רועי ניק ועופרי ביטרמן | צילום: יובל חן
"רצינו בית קולנוע כמו פעם"
בעיצומה של הקורונה מצאו השחקנים רועי ניק ועופרי ביטרמן חלל נטוש מאחורי כיכר השעון ביפו, ופתחו בו בית קולנוע לסרטי איכות המשלב בר ושואף להיות "השלוחה היפואית של סינמטק תל אביב". את השיפוץ הם עשו במו ידיהם, עם מעט עזרה מחברים. השף המוערך רז רהב, למשל, בנה להם את התפריט שכולל כמובן גם פופקורן
בין כיכר השעון לשדרות ירושלים ביפו ברחוב מרזוק ועזר שוכן מבנה בן 100 שבכניסה אליו תלויה כרזה קטנה לסרט "מחברות שחורות" . כשנכנסים מהרחוב הסואן דרך חצר קטנטנה מתגלה מקום קסום המשלב בר עם בית קולנוע. הקירות של "קולנוע יפו" מעוטרים בכרזות של סרטים ישנים וחדשים, בקבוקים ופחיות של משקאות מעוצבים. הקולנוע פתוח בכל יום למעט שישי, עם שני סבבי הקרנה בערב, ויכול להכיל כ־50 איש, מחיר הכרטיס הוא בין 30 ל־40 שקל, ומזמינים אותו מראש באתר.
בכניסה מקבלים את פניי השחקן רועי ניק שהקים את המקום לפני כחצי שנה וחברו השחקן עופרי ביטרמן שהצטרף להרפתקה ומנהל אותו. קולנוע יפו הוא מקום שנולד מאהבה לקולנוע ולאנשים, מתוך רצון לשלב צפייה אינטימית בסרט ובילוי בבר. "כשהייתי בלונדון ביקרתי באלקטריק סינמה בנוטינג היל ועף לי הראש", מספר ניק איך הרעיון נולד. "הקולנוע שוכן במבנה עתיק מדהים ומלכותי עם מושבים נוחים ושתייה ואוכל. חשבתי שיכול להיות פצצה לעשות גרסה תל־אביבית לדבר הזה".
המחשבה נשארה איתו וכשהתחילה הקורונה הוא מצא עצמו כמו רבים עם זמן פנוי ופרץ יצירתיות. חללים להשכרה צצו ברחבי העיר וניק החליט להגשים את החלום. הוא פנה לביטרמן, שהביא איתו ניסיון של ניהול מסעדות, ויחד פנו לחפש לוקיישן. "התגלגלנו בעיר, כולל חנות בגדים בהרצל", מספר ניק. "כשסיפרתי לעופרי שראיתי את החלל הנטוש ביפו, הוא סיפר שיום קודם רץ ליד וחשב לעצמו שצריך לעשות שם משהו".
תעשיית הקולנוע ספגה מכה אנושה. לא חששתם?
ניק: "מקום כזה יכול לקרות רק עכשיו, כי הוא ממציא את הז'אנר מחדש. קל יותר למלא אולם של 40-30 מקומות משל 400-300 וזה עובד. אנשים באים לראות סרטים".
ביטרמן : "בקורונה אנשים התרגלו לשבת בבית, לאכול ולראות סרט בטלוויזיה. היום ללכת לקולנוע זה לפעמים תיק, ואחרי הסרט מתלבטים לאן לצאת. סרט נהפך לחוויה מרוחקת כי לאנשים יש קולנוע בבית. אז ניסינו למצוא קונספט שיספק חוויה אחרת. אנשים גם מחשבים היום על מה הם מוציאים כסף, ופה אנחנו מייצרים להם תוכן שכולל בר ואוכל וחצר".
הישיבה היא על בסיס כל הקודם זוכה במקום שהוא אוהב: על כיסאות ליד שולחן, ספות, או בקומה העליונה בכיסאות קולנוע שפורקו מקולנוע עצמאות בבת ים. "עמדנו במרפסת בבית שלי ביפו ופתאום הגיעה עגלה עם כל הכיסאות המפורקים. צעקנו מלמעלה שיחכו ולקחנו את כולם".
מה המודל העסקי שלכם?
ניק: "כמו כל בית קולנוע הוא בנוי על ההסעדה והשתייה. הכרטיס מכסה את עלות ההקרנה והזכויות".
ניק מספר שאת השיפוצים התחילו בקורונה: "ממילא לא היה לנו מה לעשות אז התגייסנו וביצענו את רוב השיפוץ בכוחות עצמנו ובעזרת משפחה ומקורבים, ולכן סכום ההשקעה בפועל היה הרבה יותר נמוך ממה שהיה צריך להיות, חסכנו עשרות אלפי שקלים. ובכל זאת, עלות ההקמה הגיעה לכמה מאות אלפי שקלים".
איך אפשר סרט בלי פופקורן? הוא אכן מופיע בתפריט המוקפד שיצר עבורם חברם השף רז רהב ממסעדה OCD. "בתי הקולנוע בנויים על רווחים מפופקורן וזה חומר הגלם הכי זול", אומר ניק. "עופרי עיצב שקית מיוחדת שבה הוא מוגש". לצד זה מוגשים גם לחם וחריפים, צלחת גבינות, מניפת ירקות, תירס בתנור באיולי מיושן, תפוח אדמה בתנור, BLT, טוסט שינקן צ'דר, נקניקיות עוף או בקר וברד פודינג. ומכיוון השתייה: בירות, קוקטיילים ויינות.
רהב שליווה קולינרית הוא לא המכר היחיד שמסייע בהקמה: אור, אחיו של ניק, מנהל את המטבח, אוצרת היין שירה צידון בנתה את בר המשקאות ואדוה הופשטיין עיצבה את המקום. גם את השיווק הם עושים בעצמם. "אנחנו לא משלמים על פרסום כרגע, זה בעיקר עובר מפה לאוזן", מספר ניק. "ינואר היה חודש קשה עם האומיקרון, גם היו חסרים אנשי צוות וגם אנשים לא יצאו מהבית — אבל בשבועיים האחרונים טפו טפו". ניק (29) מוכר לקהל מסדרות הטלוויזיה "קיבוצניקים" ו"נורמלי"; וביטרמן (32) גילם את צ'רלי צ'פלין במחזמר "צ'פלין" וכיום משחק בקאמרי ב"לילה בפריז", "החיים הם קברט" ו"כימים אחדים". הם הכירו בנערותם במסגרת להקת הנוער "על הבמה" בהרצליה.
בזמן ההקמה הצטלם ניק לסרט "הום" של בני פרדמן ודרור קרן ("זה היה ביפו אז קפצתי תוך כדי") וביטרמן ל"אמריקה" של אופיר גרייצר. "איכשהו היינו מסונכרנים והשקענו חודש כדי להכשיר צוות שמחזיק את המקום ואנחנו כאן כל הזמן — אחרי הצגות וצילומים".
בימים אלה הם משפצים ומכינים את החלל הצמוד ובקרוב ייחנך אולם שני לקולנוע יפו. "אנחנו רוצים להיות שלוחה יפואית לסינמטק", אומר ניק. "לשם אנחנו מכוונים, שאנשים ייקחו אותנו ברצינות. בפסטיבל הסטודנטים אנשים ישבו פה על המדרגות, אנחנו משתפים פעולה עם דוקאביב, ובכלל הדוקו חזק פה. בשביל היוצרים זה מצוין כי הם נוודים בין אולמות. יש להם אירועים שנתיים אבל הם לא יוצאים להפצה כמו סרט עלילתי, ופה זה קורה וזה מדהים".
איך אתם בוחרים את הסרטים?
ביטרמן: "בהתחלה ניסינו להיות קונספטואליים וחיפשנו איזו תמה, אבל מהר מאוד קלטנו שצריך לקבל החלטות ולבנות תוכנייה של חודש־חודשיים קדימה. אז יש קטלוג שפרוש לפנינו מ'האוזן השלישית', 'נונטי', מאגר סרטים להקרנות פומביות, ואחרים; ודרכם אנחנו בוחרים ומשבצים".
השבוע, למשל, יוקרנו "עמוק במים" של ווס אנדרסון, "מחברות שחורות" של שלומי אלקבץ ו"אגדת חורבן" של גידי דר. "הרוב זה קלאסיקות עם דגש על יצירה ישראלית", אומר ניק. "'אני אוהב אותך רוזה', נראה לנו מדליק ליום האהבה למשל. מדי פעם יש סרט חדש והקרנת טרום בכורה".
ביטרמן: "הבנו שמה שהופך אותנו לייחודיים ומביא קהל אלה הסרטים שלא תמיד אפשר למצוא אותם. רצינו בית קולנוע כמו פעם, על הרחוב, שהשכנים באים ברגל ורואים על מסך של 3 מ"ר. השקענו בסאונד, באיכות הקרנה ובאקוסטיקה".
אוכל ושתייה לא מפריעים לצפייה?
"לא", עונה ניק. "כשאוהד מילשטיין הקרין אצלנו את 'לילות קיץ', פחדנו שיהיה רעש מהבר כי זה סרט מאוד שקט. אחרי כמה הקרנות הוא אמר שהיה בשמונה בתי קולנוע שונים והסאונד שלנו היה הכי טוב בפער". לדברי ביטרמן "דווקא כשחקנים חשוב לנו מאוד הכבוד ליצירה. הכל חייב להיות פיקס וההקרנות תמיד מתחילות בזמן".
מי הקהל שלכם?
ניק: "חובבי קולנוע בגילאי 60-20, בעיקר בסביבות גיל 30. הרבה במאים, יוצרים, מפיקים, החברים שלהם וכמובן סטודנטים לקולנוע. הבמאים הכי גדולים בארץ הגיעו לכאן כבר מהשבוע הראשון, וזה היה מרגש".
הפעילות שלהם מגוונת ונעה בין מסחרי לבוטיקי. בשבוע שעבר, למשל, קיימו הקרנת טרום בכורה ל"הבית ברחוב פין" של עמיר מנור. יש גם פרמיירות קטנות של סדרות כמו "קופה ראשית" ו"החנות שיש בה הכל". בקרוב יוקרנו סרטים לילדים בשבת בבוקר ובימי שלישי במרץ יתקיים פרויקט דוקומנטרי "פעמיים כי טוב": נשים יוצרות על נשים שתאצור סמדר זמיר.
לפני שבועיים היו הקרנות של "שיער" ו"גריז". אנשים שרו ורקדו. אותי זה זרק ישר להקרנות המיתולוגיות של "מופע הקולנוע של רוקי" בקולנוע פריז, עוד הרבה לפני שהשניים נולדו — הם זוכרים הקרנות דומות מקולנוע כוכב ברמת השרון. "אנחנו לוקחים המון השראה מבתי הקולנוע של פעם, עשינו מחקר מעמיק בנושא", אומר ניק.
אתם עושים גם אירועים פרטיים?
ביטרמן: "כן. היוצר ברק היימן, למשל, חגג פה יום הולדת לפני כמה ימים."זה אולי חוטא קצת לאמנות", אומר ניק, "אבל כדי שיהיו לנו אוויר וכסף לעשות דברים אמנותיים ולהתלהב צריך את הלחם והחמאה, ואז נוכל להיות יותר שקטים".