דור שני לביג תוחס: מופע חדש לתפקידים הנשיים של חנוך לוין

על המופע: "מכלמנסע עד פוזנבוכא", מופע תיאטרלי מוזיקלי המוקדש לנשים ביצירת חנוך לוין במסגרת פסטיבל אשה בתיאטרון חולון. תשע שחקניות ושלושה שחקנים, חלקם עבדו איתו או שיחקו במחזותיו, יבצעו שירים, מונולוגים וקטעים ממחזותיו בליווי תזמורת הבמה הישראלית בניצוח יוסי בן נון.

בין הקטעים המערכונים "שוסטר", "הטיול המאורגן", "שתי נשים", "הרמטכ"ל של סין", השירים "לונדון", "אני חיה לי מיום ליום", "אל תבכי", "גם אני ידעתי אהבה או שתיים", "אני רעואלה, משוררת", שירה של פורצדס הזונה, ועוד.

מימין: תמר קינן ואיה גרניט־שבא בחזרות למופע. "לוין חד וחריף, אומר דברים שאף אחד לא העז לומר בקול רם ויכול לדייק בשתי מילים מצב של רגש" | צילום: יובל חן

המשתתפים: תיקי דיין, ליאת הרלב, נעמי לבוב, ליליאן ברטו, אולה שור סלקטר, איה גרניט־שבא, יעל טל, אפרת ארנון, יוסי ירום, מוני מושונוב, מיכאל מושונוב והזמרת רז שמואלי.

הבמאית: תמר קינן, שחקנית, במאית ומנהלת אמנותית של צוותא ב' (הפרינג') ופסטיבל תיאטרון קצר. בוגרת הסטודיו של ניסן נתיב שיחקה בתיאטרונים "גשר" ("שלוש אחיות", "השטן במוסקבה") ו"הקאמרי" ("הרטיטי את לבי", "אורזי מזוודות", "גם הוא באצילים", "אלוף הבונים"). בשנים האחרונות פנתה לבימוי ובימים אלה עולות ההצגות שביימה "גידול ושמו בועז" בצוותא ו"לילה לבן" בקאמרי.

"הבחירה שעשיתי היא בשילוב של קטעים שהם מצד אחד מצחיקים ומבדרים וחוגגים את היכולות של הנשים המדהימות שמשתתפות בערב הזה (וגם הגברים), שהיו לגמרי חלק מהתהליך. שאלתי כל אחת מה הפנטזיה החנוך־לוינית שלה וניסיתי להגשים עד כמה שיכולתי, וכך גם יכולתי לנצל את העובדה שחלק מהקאסט הוא לא 'החשודות המיידיות' בהקשר הזה, ולגרום לקטעים מפורסמים להישמע קצת אחרת. למשל, ליאת הרלב, נעמי לבוב או יעל טל שלא בהכרח מחוברות ישר לתיאטרון אצל הצופה, אבל החיבור שלהן לחומרים האלה זה פיצוץ אטומי. מנגד, היה חשוב לי לתת קלאסיקות שהקהל מצפה להן. זו בחירה סובייקטיבית ואני לא מתיימרת להקיף את כל קצות היצירה הלוינית באספקט הנשי, אלא לעשות סוג של חגיגה נשית שמתאימה לעידן הזה, ושיהיה כיף ומצחיק וגם מרגש".

בצלילה לחומרים הבינה קינן כמה הם מתאימים להיום. "גיליתי ששוסטר זה מערכון על פייק ניוז וטראמפיזם, זה גמר אותי כי זה כל כך אקטואלי. לוין כל כך חד וחריף ואומר דברים שאף אחד לא העז לומר בקול רם. אין כותב כמוהו שיכול לדייק בשתי מילים מצב של רגש. הוא ראה את האנושות עירומה, מה שרובנו מפחדים לראות, ובתוך זה לפעמים גם הצליח לחמול עליה".

העבודה: מתוקף היותו ערב קומפילציה (לקט), העבודה נעשית עם כל אחד מהמשתתפים בנפרד, או בזוגות, בהתאם לקטע. כשנכנסת לחדר איה גרניט־שבא, זה מדהים בכל פעם מחדש עד כמה שהיא מזכירה את אמה השחקנית המנוחה הנפלאה זהרירה חריפאי, שהיתה השחקנית (בהא הידיעה) של לוין ושיחקה בין השאר ב"אשכבה", "סוחרי גומי", "רומנטיקאים", ואת רות שחש ב"יעקובי ולידנטל". גרניט־שבא תגלם את הקטע והשיר "ביג תוחס" מתוך המחזה. "זה קטע שהיא מכירה היטב", אומרת קינן. "זה פשוט מרגש והקול שלה כל כך דומה שזה גומר אותי".

"הכרתי את חנוך עוד מהבטן", אומרת גרניט־שבא. "הוא היה הבנאדם הכי משמעותי בחיים של אמא שלי. קורמן (יוסף כרמון), אלברט כהן, אמא שלי וחנוך היו ממש חבורה וגם הילדים היינו משפחה. הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל היתה איתם עם 'יעקובי ולידנטל' לפסטיבל אדינבורו. זה היה חלק מהחיים, השם הזה היה תמיד בבית. הנוכחות שלו, הפתקים שלו. כשהוא נפטר, היינו במונית לשדה תעופה לטיסה ללונדון ועשינו אחורה פנה, אמא ביטלה את הטיסה, מיררה בבכי במונית. הייתי שחקנית כדורסל בליגה הלאומית וזה מאוד הרשים אותו, אז הוא הזמין אותי לשחק איתו ועם חברים שלו כדורסל. בחזרות ל'אשכבה' הוא היה חולה מאוד והיה עם מסכה על הפנים ואמא גם שמה כדי להזדהות איתו. מול הקבר שלה הצבתי ספסל ובו כתוב 'סליחה, את הגברת של הישבן הזה?' מתוך ‘יעקובי ולידנטל’".

ברמה המקצועית, אומרת גרניט־שבא, "יש משהו בכתיבה של לוין שהיא כמו פרטיטורה, הכל מאוד מדויק. הוא היה במאי פנומן וידע איך בדיוק הוא רוצה להעמיד את המחזות שלו. הוא לא דיבר הרבה, מספיק מילה אחת ואמא שלי הבינה אותו, ובעיקר היו הרבה התכתבויות בפתקים לפני הצגות".

גרניט־שבא גילמה את רות שחש כתלמידה בבית צבי בהפקה שביימה אמה, חריפאי, והיתה העתק למקור, ולוין בא לצפות. "אני נאמנה לדבר ההוא שהיא עשתה ואני לא מרגישה שזה שלי, אבל זה קצת שלי, כמו בקיבוץ שיש בנים ממשיכים", היא צוחקת.

הבמה: "לבנה ניטרלית עם תזמורת שבה רוב הנגנים הן נשים", אומרת קינן. "אין תלבושות והרעיון הוא שהן נשארות קצת שחקניות, זה נכון כי זו מין טעימה כזאת".

מועד המופע: 7 במרץ