מתוך הסרט "לאן את הולכת, אאידה" | צילום: ZDF
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לטעום אוזני המן שבדיות, להרחיב את גבולות הטקסטיל, להעריך את הדברים הקטנים, להצטמרר מסיפור מלחמה עוצמתי ואקטואלי או לרכוש יצירת אמנות בפורמט של ספר
אוכל
לטעום אוזני המן שבדיות
פעם בשנה עולה המאפה הצנוע הזה לכותרות והפעם בנסיבות כל כך לא צפויות. 160 שקלים לקילו! למה מי מת? אפילו הרב שלמה אבינר הוציא הודעה לא לאכול השנה אוזני המן. גם בגלל המחיר וגם כי זה מנהג של גויים. עכשיו הוא נזכר? אז במאפיית "פיקה" התל־אביבית יש אוזני המן הכי של גויים. לא סתם גויים, שבדים. הן עשויות בכלל מבצק שמרים (טוב, מה יודעים שם בשבדיה) וממולאות בהכל. יש אחת עם קרם לימון וקצת פרג, ואחת עם שוקולד מריר, אחת עם רברבר וקרם תותים, קרמל מלוח, תפוחים וקרם שקדים. בקיצור, הכי לא פרג או אפילו לא תמרים. כולן טעימות מאוד, גם אם לא ממש אוזני המן.
אוזני המן של פיקה, 12 שקל לאוזן או 50 שקל ל־5.
חיליק גורפינקל
תערוכה
להרחיב את גבולות הטקסטיל
מצעים, מגבות, שמיכות, שטיחים ובגדים מהארון הביתי - האמנית טל שושן עובדת עם חומרי טקסטיל ומיישמת בהם כל מיני פרקטיקות. בימים אלה מוצגת תערוכת היחיד שלה "קחי אותי מכאן" במתחם קום איל פו בנמל תל אביב, העוסקת בתהליך של "התפוררות והתבלות", כהגדרתה. "בעבודות האלה אני מחזירה את המבט פנימה אל הבית ואלינו כבני אדם", היא אומרת. התערוכה, שהוצגה במוזיאון פתח תקווה, כוללת למשל עבודות קיר גדולות שבסיסן קולאז' שעשתה שושן ממגבות ביתיות אשר כוסו בסוגי צמר ושכבות של עיתונים וניירות משי. אלה נתפרו יחד במכונת התפירה שלה, חלקם בתפירה רנדומלית וחלקם לפי שיטה, בעבודה סיזיפית. בצד אלה מוצגים פריטי לבוש על קולב, כורסה, שטיח או צעצוע. "הכל התחיל מחולצת טי של הבן שלי. ראיתי אותה בארון ורציתי לעשות פעולה שתדגים את התחושה כלפי תהליך הפרידה שאני חווה ביחס אליו. מצד אחד נוצר תהליך של שימור החולצה כזיכרון לזמן בחיים, ומצד שני התהליך ממחיש את ההתפוררות, כי הרי לא ניתן לשמר את הזמן".
עילית מינמר
טלוויזיה
להעריך את הדברים הקטנים
סאם אחת נפרדה השבוע ופינתה מקום בלב ובראש לסאם אחרת שחזרה. הסאם שהלכה היא גיבורת "מישהו איפשהו", הסדרה היפה שעונתה הסתיימה השבוע, וזאת שחוזרת היא הגיבורה של "דברים טובים", הסדרה הנהדרת של פמלה אדלון, שתעלה בשבת ב־yes לעונה חמישית ואחרונה. שתי הסאמיות הללו הן דמויות נשיות יוצאות דופן, מורכבות ומלהיבות על המסך. סאם (אדלון), שחקנית שהחלה את הקריירה שלה כשחקנית ילדה, היא אם יחידנית לשלוש בנות (שהגדולה שבהן העונה כבר עזבה את הבית), שקצת מגדלת את אמה שלה שגרה קרוב ומוציאה אותה מדעתה. אדלון מתארת את הדברים הקטנים בחיים בצורה טובה יותר. הדברים הטובים יותר שלה, "Bettter Things" כשם הסדרה במקור, הם איך למרות ילדות בגיל ההתבגרות, מקצוע שלא מקדש גילאים מתקדמים, גוגל שזוכר לך את כל מה שעשית בעבר, ואמא מרגיזה, היא מצליחה להצחיק ולעורר מחשבה, להתייחס לדברים ברצינות ובהומור הנדרשים ולרגש. בעונה הזאת היא יוצאת מגבולות ארצות הברית ומגלה משהו חדש על עצמה, עוד תגליות ייחשפו בגזרת הסודות המשפחתיים, ובין לבין אפשר יהיה ליהנות מהמשחק הייחודי, המשובח, המחוספס והכן של אחת מהדמויות המגניבות על המסך.
רותה קופפר
קולנוע
להצטמרר מסיפור מלחמה עוצמתי ואקטואלי
בוסניה, יולי 1995. הטנקים של הצבא הסרבי פולשים לעיר סרברניצה, אף שהיחידה ההולנדית מטעם האו”ם אמורה להגן על האזור מפני פלישה כזאת. “לאן את הולכת, אאידה” מספר את סיפורו של המצור על העיירה סרברניצה, שהסתיים באחד ממקרי הטבח המחרידים של מלחמת האזרחים ביוגוסלביה. סרטה של הבמאית הבוסנית המוסלמית, ילידת סרייבו, יסמילה ז’באניץ’ הגיע השבוע להקרנות מסחריות בישראל (בסינמטקים ובבתי הקולנוע בכל הארץ) אחרי שהיה מועמד לאוסקר לפני שנה, וזכה בפרס הסרט האירופי הטוב ביותר בפרסי האקדמיה האירופית לקולנוע. התזמון מצמרר, בשעה שטנקים רוסיים דוהרים ברחובות אוקראינה. זה אולי רדוד ופזיז להזדרז להשוות בין יוגוסלביה של שנות התשעים ואוקראינה של ההווה, אבל קשה להתעלם מהרלבנטיות האנושית בסיפור על אשה שנעה בין הצדדים - הכובש, הנכבש וכוח השיטור חסר האונים שאמור לתווך - שיודעת מה כולם אומרים ועדיין חסרת אונים להושיע. זה סרט על פליטים בזמן מלחמה, על הנשים שמנסות להציל את הגברים ועל המעצמות שלא מצליחות לעצור את המלחמה. הסגנון אפרורי, מחוספס וחמור סבר, וברגעי השיא שלו יש בו העוצמה המצמיתה של “צא וראה”, כסרט שיוצאים ממנו בהלם ובאלם.
יאיר רוה
שופינג
לרכוש יצירת אמנות בפורמט של ספר
״הגרסה האמנותית לשבוע הספר״ - כך מגדיר ארטפורט את יריד ספרי האמנות שיתקיים בו עד שבת 5.3, הגדרה מדויקת לטעמי. כבר התוודיתי שזהו אחד הז’אנרים האהובים עליי, כשייחודו בכך שזוהי יצירת אמנות בפורמט של ספר. ביריד הגדול יוצעו למכירה כ־300 ספרי אמן של יוצרים ויוצרות ישראלים, בפורמטים, מהדורות ומחירים מגוונים, ויהיו בו גם כמה וכמה אטרקציות: “חדר הכפפות הלבנות” שבו ניתן יהיה לעלעל בכפפות לבנות בספרי אמן יקרי ערך, סדנת פנזינים שבה יופקו ויודפסו חוברות אמן במהלך היריד, וכן שיחות ופאנלים על ספרי אמן, השקת ספרים חדשים ועוד. היריד נערך בשיתוף פעולה עם חנות הספרים החדשה “מגזין 3 ספרים”, יפו. ואם כבר ספרי אמן שווים במיוחד - מומלץ מאוד להמשיך משם לגלריה חנינא , מרחק 5 דקות הליכה, להשקת ספר האמנית הראשון של ורד אהרונוביץ - ספר פופ אפ שנוצר בעקבות התערוכה הנהדרת “שעון הקוקיה” שהציגה במוזיאון הרצליה. כל עותק נוצר בעבודת יד.
דנה גילרמן
אלבום
לגלות מחדש את הקלאסיקות של חנוך לוין
למעלה מ־50 שנה חלפו מאז עלו “מלכת אמבטיה” ו”קטשופ” של חנוך לוין. מאז כמעט לא עסקו בחומרים הסאטיריים של לוין משנות ה־70-60, ובימים אלה רואה אור חלקו הראשון של פרויקט נהדר של המוזיקאים אבנר גייגר ושאול בסר - “מילה שלי” - אלבום המציע פרשנות מודרנית ורעננה, המאירה באור חדש את יצירותיו של לוין, ומפגישה את הטקסטים הנוקבים שלו עם לחנים ועיבודים מקוריים מגוונים, החל ממוזיקה קלאסית, דרך ג’אז, ועד ראפ ופופ. האלבום נפתח עם “המלחמה האחרונה”, דואט ראשון לאחים מיכאל ואלמה מושונוב, מפגש בין אופרה להיפ הופ. עוד צדו את אוזניי שאנן סטריט ושירן קרני בביצוע חזק ל”הבטחה”, יוסי צברי ב”בלדה על כיבוש הכותל המערבי”, איתי טיראן בגרסה קודרת מצמררת ל”כשתעמוד על קברי” וליליאן ברטו ומוני מושונוב ל”אבל המלכות היא שלמה”. קלאסיקה נמדדת בהיותה רלבנטית גם שנים אחרי שנכתבה. האלבום הזה, שזמין להאזנה בפלטפורמות הדיגיטליות, מוכיח שוב שחנוך לוין הוא קלאסיקה במלוא מובן המילה.
מאיה נחום שחל
