דאטה נעה 2 | צילום: שאטרסטוק
TechTalk
טו מאצ' אינפורמיישן: כמויות המידע בשרתי הענן הן פצצה סביבתית מתקתקת
פליטת הפחמן שנוצרת על ידי הטכנולוגיה הנדרשת לאחסון הנתונים הגלובליים מזיקה יותר מכל הנזק הסביבתי של תעשיית התעופה - וב-68% מהנתונים האלה אנחנו לא משתמשים יותר מפעם אחת. שלומי פרייס, מנכ"ל נטאפ ישראל, קורא לארגונים ולממשלת ישראל לאמץ תכנית התייעלות באחסון
אם כמות הנתונים של העולם תמשיך לגדול בקצב הנוכחי, עד לשנת 2030 נגיע ל-1 יוטהבייט לשנה. יוטהבייט אחד, לשם המחשה, שווה ערך ל- 1,000 זטהבייט, שהם טריליון טרהבייט או מיליון טריליון מגהבייט. הרבה יותר מדי, בקיצור. פליטת הפחמן שנוצרת על ידי הטכנולוגיה הנדרשת לעבד ולאחסן את כל המידע הזה גדולה כבר היום יותר מכל הנזק הסביבתי של תעשיית התעופה.
קראו עוד בכלכליסט:
כיום, טכנולוגיות המידע צורכות 2% מהאנרגיה של העולם ולפי התחזיות, אם לא יתחוללו שינויים משמעותיים, השיעור עלול להגיע ל-8% ויותר עד ל-2030. ברמות הללו זה רק עניין של זמן עד שהשימוש בדאטה סנטרים יככב בסדר היום של ממשלות ברחבי העולם והביקורת הציבורית נגד תעשייה זו תלך ותגבר.
אין תשובה פשוטה לבעיה בהיקף כזה, אבל יש כמה צעדים שכדאי לשקול, גם אם הם יהיו כרוכים במאמץ רב ובהשקעות כספיות. ייתכן שחלק מהצעדים ייאכפו באמצעות חקיקה ממשלתית או בינלאומית, כמו דרישת תשלום מיסים סביבתיים מארגונים על מנת לאלצם לנקוט בשינויים הנדרשים.הדיון העכשווי סביב נתונים בארגונים מתאר את המצב בצורה מוגזמת ומעורפלת, כבעל היקף "מאסיבי", "ענק" או כזה שהוא "בעייתי" וקשה להתמודדות. בכך, הוא מרחיק את העיסוק הממשי בבעיה.
נושא אחסון הנתונים מקבל משמעות נוספת לאור פרויקט "נימבוס", המתייחס למעבר של המשרדים הממשלתיים בארץ לענן. החלטה זו היא לא פחות מנקודת מפנה בתולדות המשק והמדינה. הענן, שרוב הציבור מתקשה להבין את מהותו הטכנולוגית, הוא בפועל המנוע הגדול של הכלכלה הדיגיטלית, שמעצבת כיום את חיי כולנו. לצד הסרת החששות, ממשלות מבינות כי אסור להן לפגר אחר המגזר העסקי וכי עליהן להוביל את תהליכי החדשנות במדינה באמצעות התשתיות הדיגיטליות המתקדמות ביותר.
עם הכניסה לענן, ממשלת ישראל צועדת לעבר עידן חדש של חדשנות דיגיטלית, אבל העלאת כמות אדירה כזו של נתונים לענן משלבת בתוכה, כאמור, משמעויות סביבתיות, ועל רקע זה עולה הצורך בבדיקת הנתונים שיאוחסנו בענן הממשלתי במסגרת הפרויקט, ובמידת נחיצות שמירתם של כל הנתונים או רק של חלקם. המעבר לענן הוא מסע ארוך טווח שיחייב את הממשלה להיערכות מתאימה ולחשיבה על הנתונים המועברים לשירות הציבור. זה כולל בניית תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שתתייחס לכל ההיבטים הרלוונטיים, כולל אלה הסביבתיים.
כשארגונים מדברים על המידע שברשותם ועל האתגרים שהוא מביא איתו, השיחה נסובה סביב אחד או יותר מהצרכים הבאים: הצורך של הארגון לדעת איזה מידע יש ברשותו והיכן הוא מאוחסן, הצורך להצפין את המידע כדי להימנע מגישה לא רצויה אליו, הצורך להשתמש בכלי ניתוח כדי לזהות דפוסים יוצאי דופן בגישה אליו והצורך לערוך תוכנית אסטרטגית על מעבר הנתונים הרגישים, במיוחד בכל הקשור לסביבות ענן.
לאור הלחץ הציבורי, צפוי כי גם הנושא הסביבתי יהפוך לקריטריון חשוב של ארגונים פרטיים וציבוריים כאחד, כשהם ישקלו עם מי הם יעשו עסקים ואל מי הם יתחברו. כבר עכשיו אנחנו עדים לכך באנגליה, כשארגונים מעדיפים ספקי אנרגיה העושים שימוש בבאנרגיות חלופיות, ידידותיות ילסביבה, כמו אנרגיה סולארית או אנרגיה המופקת באמצעות חוות שבשבות רוח.
לאור המודעות הגוברת לעולם ירוק יותר ולשמירה על כדור הארץ, יש צורך בפיתוחים טכנולוגיים שונים. למשל, כלים להורדת צריכת החשמל ופתרונות מחוץ לקופסא כמו מיקום של דאטה סנטרים במעמקי הים - מה שמייתר את הצורך בקירור המערכות.ואולם, אלה לבדם לא מספיקים. דרושים גם פתרונות לניהול נכון של המידע המשפיע ישירות גם על הסביבה. נדרש שינוי מחשבתי. אנחנו חייבים לנהל נכון את המידע בארגון - בעיקר על רקע העובדה שאנחנו לא משתמשים ביותר מ-68% מהמידע יותר מפעם אחת לאחר שהוא נוצר.
המעבר של המידע לספקיות הענן לא פותר את האחריות הסביבתית של הארגון, אלא רק מעביר את הבעיה לגורמים אחרים. כדי להתמודד עם הבעיה באמת, צריך לשים דגש על הורדת הצורך בחוות שרתים גדולה, תוך הצגת תוכנית התייעלות באחסון, המאפשרת התייעלות לוגית על שרתים פיזיים והפחתה משמעותית של הצורך בחומרה. יותר ויותר ארגונים, גם בישראל, שמים דגש על שמירת הסביבה ומחפשים פתרונות מחשוב שעולים בקנה אחד עם קו זה.
שלומי פרייס הוא מנכ"ל נטאפ ישראל