לקראת אגרת הגודש: שיטה חדשה למדידת מהירות בנתיבי איילון

אחרי שנים של התמהמהות, שיטת מדידת המהירות הממוצעת תגיע לישראל. התייחסויות ראשונות לשימוש במערכת, שמסוגלת למדוד מהירות ממוצעת של מכוניות, הופיעו לראשונה בשנה שעברה במסמכים רשמיים של נתיבי איילון, וכעת מציגה החברה איפיונים מלאים של המערכת.

נתיבי איילון מתפקדת כזרוע הביצועית של משרד התחבורה, כלומר הגוף שבוחן ומטמיע טכנולוגיות שהמשרד מעוניין בהן. המערכת שתמדוד מהירות ממוצעת של מכוניות לא תשמש לאכיפת מהירות, כלומר אי אפשר יהיה לתת דוחות מהירות בגלל תיעוד במערכת.

עם זאת, העובדה שבכביש מרכזי בישראל תותקן מערכת אשר מסוגלת למדוד מהירות באופן יעיל, עשויה לשמש בעתיד את המשטרה. הייעוד העיקרי של המערכת החדשה יהיה למדידת מהירות נסיעה בכניסות לתל אביב, וזאת כדי לסייע בקביעת יעילות אגרות הגודש.

נתיבי איילון | צילום: טל שחר

מהן מערכות מצלמות אכיפת מהירות ממוצעת?

ההבדל בין מערכות אלה ובין מצלמות א-3 אשר מותקנות כיום ברחבי הארץ הוא שמצלמות א-3 מתעדות את מהירות הרכב אשר חולף על פניהן באותו רגע. מצלמות מהירות ממוצעת מתעדות את מהירות הרכב בין נקודה א' לנקודה ב' – כלומר כמה זמן לקח לרכב להגיע – ועל סמך זה מחושבת המהירות הממוצעת.

המערכת החדשה יכולה להתבסס על מספר אמצעי אכיפת מהירות הקיימים כיום: לייזר, ליידאר, מכ"ם, צילום ויזואלי של הרכב, או כל טכנולוגיה אחרת.

בין הדרישות מהמערכת כפי שהן מפורטות במסמכי האיפיון של נתיבי איילון, הן קודם כל דיוק - המערכת צריכה לשמור על רמת סטייה של 1 קמ"ש לכל היותר (לעומת סטייה של 5 קמ"ש באמצעי המדידה שבידי המשטרה כיום).

המערכת צריכה גם להתמודד עם מצב בו רכב מוסתר על ידי רכב אחר, ומכיוון שהיא לא אמורה לשמש לרישום דו"חות מהירות היא לא תשמור את מספרי הרישוי של הרכבים הנמדדים.