מימין איאב כבהה נועה כפרי ג׳ו שוגרמן בנימין לאוקשטיין | צילום: אלי דסה אוראל כהן JUSTT שרון צור
לא מה שחשבתם: 8 ההייטקיסטיות וההייטקיסטים שיכולים לשמש השראה לכולנו
חרדים, ערבים, עולים, יוצאי יחידות קרביות וכאלה שעשו הסבה מקצועית באמצע החיים - הם אלה שמפרנסים את מנוע הקטר של המשק ואלו שמתפרנסים ממנו
אחת הבדיחות השחוקות ביותר בתעשייה היא סביב דמותו הסטריאוטיפית של ההייטקיסט הישראלי: גבר אשכנזי צעיר, יוצא 8200, שגר בדירת יוקרה בתל אביב. אלא שבפועל צה"ל מוציא מדי שנה מפס הייצור של היחידות הטכנולוגיות כמות מוגבלת של משוחררים. ההייטקיסטיות וההייטקיסטים האמיתיים, אלה שבעצמם לא שיערו שאי־פעם יתגלגלו לעבוד בתעשייה, מגיעים מכל האזורים בארץ, מכל המגזרים, המגדרים והשכבות הסוציו־אקונומיות. הם אלה שמפרנסים את המנוע של הקטר של המשק ואלו שמתפרנסים ממנו.
חרדים, ערבים, עולים ותיקים וחדשים, יוצאי יחידות קרביות וכאלה שעשו הסבה מקצועית באמצע החיים. אלפי העובדות והעובדים הללו מרכיבים פסיפס חברתי ישראלי ויכולים להוות השראה לעשרות אלפי עובדים רבים אחרים.
בנימין לאוקשטיין
סליחה כבוד הרב, הגעת למקום הנכון?
• חברה: Stampli
• תפקיד: מפתח front end מוביל
• גיל: 36
• מצב משפחתי: נשוי + 5 ילדים
מקום מגורים: מעלות
"נולדתי בלטביה בשנת 1985, למשפחה במצב כלכלי לא פשוט, עם חמישה אחים ששתיים מאחיותיי נולדו עם פיגור לידה. בתוך כל המציאות המורכבת הזו הצלחתי להעשיר את עצמי ולפתח תחומי עניין. כילד הייתי סקרן ויצירתי, נמשכתי גם לטכנולוגיה ובשעות הערב פירקתי שעונים כדי להבין איך הם פועלים. כשעברתי ללמוד בפנימייה רחוק מהמשפחה הרחבתי את לימודי האומנות גם לאומנות דיגיטלית ועיצוב אתרים.
“בגיל 20, לאחר הלימודים, עליתי לארץ, ללא המשפחה, ובתור עולה החוויה לא פשוטה בכלל. הפער בשפה ובתרבות הקשו עליי להשתלב מבחינה חברתית והיו הרבה אתגרים כלכליים וחברתיים. בארץ עברתי תהליך גיור שבמהלכו למדתי בישיבת ‘מכון מאיר’, שם גם העברית שלי השתפרה משמעותית. במשך השנים התחתנתי עם אשתי היקרה לאה, ונולדו לנו חמישה ילדים. למרות כל האתגרים במציאות החדשה בישראל המשכתי ללמוד עצמאית ולפתח את עצמי, שעות על גבי שעות של למידה, התחלתי את דרכי המקצועית כאן בארץ לאט לאט וצברתי ניסיון.
"כיום אני משמש כמפתח פרונט אנד מוביל ב־Stampli, המפתחת פלטפורמה מבוססת ענן לאוטומציה ומעקב אחר חשבוניות וספקים. הייתי העובד הראשון בחברה וכבר שמונה שנים שאני עובד כאן. אני מרגיש שסטמפלי היא ילד שלי, כיוון שהייתי כאן בכל השלבים של ההתפתחות והצמיחה. במהלך השנים עברתי מספר תפקידים, תפקידי עיצוב, ux, וכדומה. כיום, גם כשאנחנו חברה גדולה עם מאות עובדים, עדיין בדי־אן־איי שלה סטמפלי היא כמו משפחה, האנשים והצוות הם חלק בלתי נפרד מהעשייה כאן. אני מגדיר את עצמי כאמן ומפתח, כאשר שני תחומי העניין שלי משתלבים זה בזה. גם כיום האומנות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ומהעבודה שלי.
"בשנים הראשונות בארץ הגעתי לראיון עבודה בחברת הייטק וכשנכנסתי בדלת המראיין אמר לי: ‘סליחה כבוד הרב, לאן אתה צריך להגיע? הגעת למקום הנכון’. אני חושב שיש משמעות גדולה לייצוג של אוכלוסיות שונות בהייטק הישראלי. אין ספק שאנשים שופטים קודם כל לפי הנראות החיצונית. אני עם זקן, פיאות ארוכות וכיפה גדולה, והתחושה היא שלפעמים מתייחסים אלייך כבּוּר - עד שאתה פותח את הפה. אנשים שופטים לפי מה שהם רואים, אך כשהסטריאוטיפ מצליח להישבר, אני חושב שמתייחסים אליי בכבוד ובהערכה רבה. גם בתוך הקהילה שלי אנשים פונים אליי לייעוץ והכוונה בשאלות לגבי השתלבות בתעשייה, או שמבקשים עזרה בבניית אתרים ובעניינים טכנולוגיים.
"חברות צריכות להיות פתוחות לקבל עובדים ללא ניסיון, או עם ניסיון התחלתי, ואני מאמין שאוכלוסיות נוספות יוכלו להשתלב בצורה איכותית. בנוסף, ביטחון ואמונה עצמית יגרמו לכל הסטריאוטיפים להישבר, וכאשר אנחנו בטוחים בעצמנו - יכירו אותנו באמת ולא על פי הסממנים החיצוניים שלנו. לכולם יש אתגרים והדרך לא פשוטה. אמונה עצמית חשובה להצלחה. אני חושב שגיוון ושוני הם דברים חשובים שתורמים להצלחה. גם אצלנו בסטמפלי הגיוון האנושי, איזון בין נשים וגברים, ושילוב אוכלוסיות מהפריפריה החברתית תורמים להצלחה ולהתפתחות, לאווירה במשרד, וכמובן גם בתוצר הסופי, כולם מרוויחים מכך והערך המוסף גדול מאוד".
חיים קלוו
כותב שורות במקום שירים
• חברה:BeeHero
• תפקיד: Full-Stack developer,
• גיל: 32
• מצב משפחתי: נשוי
• מקום מגורים: חולון
"אחת מאהבותיי הגדולות היא מוזיקה, תמיד חלמתי להיות מוזיקאי פעיל שיוצר ומופיע. אחרי הטיול הגדול התחלתי ללמוד בבית ספר למוזיקה ‘רימון’ והקמתי להקת פופ־רוק. החלום הגדול שלי היה להתפרנס ממוזיקה. לקראת סיום הלימודים הבנתי שכדאי לי לשלב עיסוק נוסף במקביל. מכיוון שתחום החינוך היה מוכר לי וצברתי בו ניסיון במשך שנים בתנועות נוער ובמסגרות בלתי פורמליות, החיבור של חינוך ומוזיקה הרגיש נכון וטבעי. לצערי, החוויה שלי כמורה במערכת החינוך הייתה לא פשוטה, השכר לא מתגמל, ולעתים קרובות הרגשתי שאין לי את התמיכה אותה אני צריך כמורה בתחילת דרכו. לכן התחלתי לחשוב על כיוון חדש.
“נרשמתי לקורס Full-Stack וגיליתי שהעולם הזה מעניין אותי מאוד. המעבר לא היה פשוט בכלל ובמשך חודשים שלמים למדתי כל היום כדי לצמצם את הפער ולרכוש מקצוע חדש מאפס. לאורך הקורס התאהבתי בתחום והמשכתי ללמוד ולפתח פרויקטים באופן עצמאי. אחד מהם הוא מערכת להחלפת שמלות עבור זוגתי ובנות משפחתה. במשך שבעה חודשים חיפשתי עבודה וזו הייתה תקופה לא פשוטה בכלל של חוסר ודאות.
"כיום אני עובד כמפתח Full-Stack בחברת BeeHero. אני מגלה שגם בתפקיד הזה אני מצליח להיות יצירתי ולחדש וזה מרגש אותי כמו עבודה על שיר חדש. מעבר לכך, העבודה ב־BeeHero מתחברת אצלי לאותו מקום ערכי שקיים אצלי כאיש חינוך. הפלטפורמה שלנו מאפשרת לחקלאים ולמגדלי דבורים לבצע אופטימיזציה של מצב הכוורת באמצעות חיישנים וכך להיטיב את תפוקת הדבורים והתוצרת החקלאית.
"העבודה בהייטק שונה מאוד ממה שעשיתי עד כה. אני מנגן ומופיע פחות מאז שנכנסתי לתחום, אבל המוזיקה היא בהחלט עדיין חלק מהזהות שלי. אני מרגיש שמה שמשותף ליצירת מוזיקה ולתכנות היא היצירתיות. כמו שכתיבה של שיר מתחילה מדף ריק ורעיון, כך גם אפליקציה מתחילה מעמוד html ריק, ואתה יכול למלא אותו בכל מה שעולה על רוחך.
“אני יכול להמליץ לכל מי שחושב לשנות כיוון בחיים: תמשיכו ליצור. תלמדו ותתנסו בתחום, תיצרו פרויקטים לעצמכם, לחברים או למשפחה. אני ממליץ לפתח פרויקטים שאתם מאמינים בהם ושיש להם משמעות עבורכם. בסופו של דבר, הפרויקטים האלה היו תיק העבודות שלי ובזכותם התקבלתי ונכנסתי לתחום, למרות שהתחלתי את הקריירה שלי מחדש באמצע החיים".
איאב כבהה
ההורים אומרים: הייטק יותר טוב מרפואה
• חברה: AU10TIX
• תפקיד: Tier 2 Support Engineer
• גיל: 24
• מצב משפחתי: מאורס
• מקום מגורים: אום אל־קוטוף
"נולדתי וגדלתי בכפר אום אל־קוטוף לשני הורים שעובדים בתחום החינוך. אבא שלי מורה בבית ספר בבקה אל־גרבייה, ואמא שלי גננת פה בכפר. כבר מילדות אני זוכר את עצמי נמשך למחשבים ולמשחקי מחשב ותמיד ניסיתי להבין איך בנו את המשחק, איך הצליחו ליצור ולעצב אותו. תמיד הייתה לי נגיעה טכנולוגית ומגיל קטן חלמתי לעבוד בהייטק וידעתי שאני צריך לכוון את עצמי לשם. לעשות בחיים מה שאני אוהב. ההורים דווקא לא אהבו שאני שעות על המחשב ומבחינתם הייתי צריך להשקיע בלימודים ולא לבזבז את הזמן מול המסך.
לאחר התיכון נרשמתי לקורס פיתוח אפליקציות, שם התיאבון שלי לתחום רק גדל; בסיומו נרשמתי לתואר הנדסאי תוכנה באוניברסיטת אריאל, ובמשך השנים עבדתי ב’ארומה’ כדי לממן את הלימודים ואת שכר הדירה. זאת הייתה תקופה לא פשוטה בכלל של לימודים תובעניים ועבודה מסביב לשעון, אבל למרות הכל הרגשתי שאני בכיוון הנכון, שאני עושה את מה שאני אוהב. המשפחה לא תמיד תמכה, וההורים, מתוך דאגה, חשבו שכדאי שאתקדם במקצועות ה'מקובלים', בדומה לאחיי הגדולים. הם חשבו שאין לי סיכוי בהייטק כי אני לא מכיר אנשים ולכן כנראה לא יקבלו אותי לשום משרה.
"כיום אני משמש כ־Tier 2 Support Engineer בחברת אותנטיקס, המפתחת מערכת מבוססת בינה מלאכותית לאימות זהויות ברשת ולמניעת הונאות והתחזויות. אני מרגיש שיחד עם הצוות שלי אנחנו בעצם 'הפנים של החברה' מול הלקוחות: פותרים בעיות אינטגרציה ומלווים את הלקוחות שלנו עד למציאת פתרון. אני אוהב את העבודה ומסופק ממנה מאוד. אני קם בבוקר ועושה את מה שאני אוהב. הייתי העובד הערבי הראשון בחברה ומהרגע הראשון הרגשתי שמתייחסים אליי בכבוד, כי כולם מסביב דאגו שתהיה לי קליטה טובה ושארגיש בנוח ובבית. אני שמח שכיום יותר ויותר ערבים מצטרפים אלינו. את חלקם אני הבאתי וכולם עובדים באווירה הכי מקבלת ופתוחה שאפשר לבקש.
"כיום ההורים שלי מתייחסים לנושא אחרת, כי הם מבינים מה אני עושה ומה המשמעות של זה. הכי חשוב זה שהם מבינים איזה אופציות זה פותח לי בעתיד למימוש הקריירה שלי. השיא היה כששמעתי את אבא שלי אומר לאחי הקטן: ‘תלמד כמו איאב, תלך לכיוון הייטק, תראה אותו עובד גם מהבית - יש שם הרבה גמישות, זה יותר טוב מרפואה. אני חושב שהמגזר הערבי, ובעיקר הורים לילדים שרוצים להתפתח לכיוונים טכנולוגיים, צריכים לתמוך יותר וללכת יחד עם החלומות של הילדים שלהם. ובאופן כללי אני מאמין שאסור להתייאש.
"כדי לממן את הלימודים עבדתי בארומה בשעות אחר הצהריים ופניתי לכל מי שראיתי עם לפטופ פתוח ומתעסק בקוד. שאלתי, התעניינתי, הצגתי את עצמי. הרגשתי שאני צריך לגשר על הפער שאני לא מכיר אף אחד בתעשייה. נטוורקינג הוא קריטי להצלחה, ולכן אני מאמין שאסור להתבייש. צרו קשרים, תציגו את עצמכם - ותגיעו רחוק. כמתנדב בארגון 'צופן', שמסייע לצעירים מהמגזר להשתלב במשרה הראשונה שלהם בהייטק, גם אני מלווה צעירים ערבים שמעוניינים להגשים את חלומות ההייטק שלהם”.
ג'ו שוגרמן
מגואטמלה לניהול
• חברה: JUSTT
• תפקיד: Head of Chargeback Operations
• גיל: 31
• מצב משפחתי: נשואה
• מקום מגורים: תל אביב
“עליתי מגואטמלה בשנת 2012, בגיל 22. אחרי האולפן המשכתי בלימודי השפה בירושלים וכדי לחסוך כסף לשכר הלימוד באוניברסיטה עבדתי קשה מאוד במפעל בקיבוץ מעגן מיכאל. בקיבוץ הייתי מוקפת בישראלים וכך למדתי לא רק עברית אלא גם את התרבות הישראלית. באוניברסיטת חיפה למדתי מינהל עסקים ולימודי אסיה ושם גם הכרתי את אביב, בעלי כיום. לשמחתי, הוריי שבאו לחתונה החליטו גם הם לעשות עלייה.
"בתום הלימודים עבדתי בחברת ביטס אוף גולד, ורק אחרי טיול למזרח שנקטע בשל הקורונה התחלתי לעבוד ב־JUSTT.
“במסגרת עבודתי היום אני אחראית על הטיפול בחיוביים חוזרים עבור כל הלקוחות שלנו, תוך עמידה בסטנדרטים הכי גבוהים, ועם אחוזי הצלחה הכי גבוהים בשוק. חלק מהתפקיד שלי הוא לייצר תרבות ארגונית שבה המחלקה עומדת ביעדים שלה, מייצרת תכנון אסטרטגי קדימה, קליטת וגידול המחלקה והעובדים וניהול יומיומי של המחלקה. מדי יום אני מתמודדת עם בעיות מורכבות ומעניינות, אני מתפתחת ולומדת דברים חדשים כל יום. סביבת העבודה שלנו דינמית מאוד, וכדי להצליח אני חייבת לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות יצירתית. חשוב מאוד לדעת לקבל שינויים באהבה ובכיף.
“אני חושבת שצריך להסתכל פחות על שנות ניסיון בתפקיד ויותר להתמקד במועמד, ברקע האישי שלו, ולראות את הייחוד שלו כיתרון לחברה וגם לתעשיית ההייטק. אני נוטה לחפש אנשים מחוץ לקופסה שיכולים להשתלב ולתת למוטיבציה וליתרונות האישיים של המועמדים בולטות ומקום. במחלקה שלנו כיום יש יותר מעשרים עולים (כולל אותי), המהווים יותר מ־25% מהמחלקה. ההמלצה שלי לעולים המעוניינים להשתלב בהייטק זה לא לפחד, לקפוץ למים ולחלום בגדול. למדו עברית ואל תשכחו שעלייה זה תהליך של שנים ולא של חודשים”.
רוני סגל
מהישיבה למכינה
• חברה: SeaLights
• תפקיד: מפתח
• מצב משפחתי: נשוי+2,
• מקום מגורים: פתח תקווה
“התחנכתי במוסדות חרדיים קלאסיים, ללא לימודי ליבה, ולאחר נישואיי החלטתי לסיים את לימודיי כתלמיד ישיבה כדי למלא את חובתי למדינה כמו שאבי וחמי עשו. תמיד נמשכתי לטכנולוגיה ולמחשבים, ולאחר מבחן התאמה התגייסתי למסלול שירות חרדים בצה"ל, כמתכנת ביחידת מצפ"ן של חיל התקשוב. במקביל לשירותי הצבאי השלמתי לימודי מכינה קדם אקדמית ולאחר מכן המשכתי לתואר ראשון, גם הוא בלימודי ערב.
“עם השחרור הצטרפתי לסילייטס (SeaLights) כעובד התשיעי ואני כאן כבר חמש שנים. סילייטס מפתחת פלטפורמה המעצימה צוותי פיתוח בחברות אנטרפרייז ועוזרת להם לפתח באיכות ובלי להתפשר על מהירות. בתפקידי אני מפתח את החלק שמותקן בסביבת העבודה של הלקוח. התפקיד מאתגר ומרתק ומשלב עבודת פיתוח וקשר עם לקוחות. מלבד האתגר המקצועי, אני חש תחושת סיפוק עמוקה בסיומה של שיחה עם לקוח שבזכות העזרה שלי התגבר על בעיה שמנעה ממנו להעצים את תהליכי הפיתוח בחברתו. העבודה בהייטק מאתגרת ומולידה אתגרים מקצועיים חדשים בכל יום. את האתגר אני חווה יחד עם חבריי לצוות שהם אנשים איכותיים, שיעשו הכל ביחד כדי להתקדם, לדחוף ולהצליח.
“מעולם לא הרגשתי חלק מהפריפריה החברתית. כאשר חשתי בפערים חברתיים או תעסוקתיים, השתדלתי להשלימם. המסר שלי לאלו שחיים בפריפריה חברתית הוא להעז כדי להצליח לגשר על הפערים. פערים חברתיים ומקצועיים קיימים בכל קהילה באשר היא. אלה שמעזים הם אלו שמצליחים ומקדמים את החברה הישראלית להצלחה”.
נעה כפרי
נווטת קרב בשמי ה־AI
• חברה: Viz.ai
• תפקיד: מנהלת מוצר
• גיל: 32
• מצב משפחתי: רווקה
• מקום מגורים: תל אביב
"התגייסתי לצה"ל ככתבת צבאית בביטאון חיל האוויר. לאחר שנה וחצי בתפקיד ניצלתי את האפשרות שניתנה לי עוד מהמיונים להמשיך לשירות בקורס טיס. הבנתי שאני לא מסופקת בתפקידי ככתבת ושאני צריכה לעבור לאתגר הבא. קורס הטיס היה לא פשוט בכלל: קשיים פיזיים ומנטליים, אימונים ולימודים, ולפעמים סגרתי 49 ימים רצופים בבסיס. בסופו של דבר סיימתי את הקורס בתור נווטת קרב, טסתי על F-15I ב’טייסת הפטישים’, חתמתי לעוד 10 שנים קבע בצה"ל והשתחררתי בגיל 30.
"מגפת הקורונה טרפה את הקלפים, הבנתי שאצטרך לוותר על הטיול הגדול שתכננתי לניו זילנד והתחלתי לחפש עבודה. בהתחלה לא ידעתי כיצד אני יכולה לתרגם את היכולות שלי מהצבא לשוק העבודה. התראיינתי במשך כמה חודשים ליותר מ־15 מקומות שונים, שלחתי עשרות קורות חיים וכל זה, כשידעתי שאין לי את הידע הטכנולוגי הרלוונטי.
"כבר כמעט שנתיים שאני משמשת כמנהלת מוצר ב־viz.ai, שפיתחה מערכת מבוססת בינה מלאכותית לזיהוי שבץ מוחי וממש מצילה חיי אדם. אני אחראית לייצר ולתעדף יישומים חדשים במוצרים שלנו בכל תהליך האפיון והעיצוב. אני גם מתווכת לצוותי הפיתוח את הצרכים והאסטרטגיה של המוצר ואחראית להוציא את הפיצ'רים לפועל. העבודה ממלאת אותי בתחושת שליחות ומשמעות כיוון שהמוצר שלנו בעל ערך ממשי להצלת חיי אדם וזה הדבר הכי מספק שיש. אני לא מפסיקה ללמוד, ובמקביל לעבודה השוטפת אנחנו מקיימים סדנאות ודיוני העשרה בתחומי ההתמחות שלנו, במקרה הזה מוח האדם, כדי לבצע את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר ולהתאים את עצמנו לצרכים האמיתיים של השוק.
“העבודה בהייטק, וב־viz.ai בפרט, מאפשרת לי לייצר פתרונות ממשיים ובעלי ערך וזה משפיע באופן ישיר על איך שאני תופסת את עצמי ואת התרומה שלי לעולם. הדרך לא הייתה פשוטה. לוחמים ולוחמות רבים נתקלים בקשיים להיכנס להייטק בגלל הפער מול יוצאי היחידות הטכנולוגיות, אבל אני בטוחה שעבודה קשה מניבה תוצאות. אני זוכרת שבהתחלה אחרי כל פגישה הייתי יוצאת עם דף שלם של ביטויים שאני לא מכירה ונשמעו לי כמו סינית. המון ראשי תיבות שיכלו להיות הרבה דברים עם הרבה משמעויות, אבל לא ויתרתי, לא התייאשתי, למדתי, ואני עדיין לומדת כל הזמן במטרה לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר.
“חברות הייטק רבות מחפשות אנשים עם ניסיון בתחום, ולא מכירות בשירות הצבאי כניסיון בעל ערך. עסקתי יותר מעשר שנים בטכנולוגיות נשק ולחימה וכמוני עוד לוחמות ולוחמים רבים, שאמנם לא יודעים לכתוב קוד אבל יש להם יכולות טכנולוגיות אחרות, ואופי של לוחמות. המשימתיות, היכולת לעבוד בצוות, המסירות והנאמנות של לוחמות ולוחמים הם כלים משמעותיים מאוד שבהחלט יכולים להיות רלוונטיים בשוק העבודה.
“ללוחמות וללוחמים אני יכולה לומר: אתם יכולים לעשות הכל, יש לכם את כל הכלים כדי להיכנס להייטק ולהצליח בו. אל תיבהלו ממילים חדשות ואל תירתעו מהאנגלית. תשקיעו, תלמדו ותקפידו ליצור קשרים.
“במקביל לעבודה, אני מרצה לנערות בתקווה להעניק להן השראה וכוח. חלק מהנערות מעולם לא פגשו נווטת או טייסת קרב ולא ידעו שזו אופציה בכלל. אני מאמינה שהמפגש איתי תורם לאמביציה ולהצלחה האישית שלהן במטרה לשבור תקרות זכוכית נוספות".
גיא דרשר
הזדמנות לבעלי מוגבלות
• חברה: Amplio Learning
• תפקיד: מהנדס תמיכה ברמת Tier 3
• גיל: 46
• מצב משפחתי: בזוגיות
• מקום מגורים: טבריה
“נולדתי עם מצב נדיר של חולשת שרירים, בדיוק בזמן הנכון אך אולי לא בגוף הנכון. בזכות הרפואה המודרנית אני אמנם מרותק לכיסא גלגלים ומונשם 24/7 וצריך עזרה בהרבה דברים, אך אני חי חיים מלאים. אני מלא סקרנות, ממש כמו ילד קטן, ומאז ומתמיד אני מתעניין בטכנולוגיה ובאופן שבו דברים עובדים. אני חובב מדע בדיוני, מוזיקה אלקטרונית, מלחין ויוצר מוזיקה, כותב שירה ומגדל עם בת זוגי שני כלבים. אחרי 15 שנה של עבודה בפורטל טלוויזיה הגעתי לחברת אמפליו לרנינג (Amplio Learning), לתפקיד חשוב ובעל השפעה.
“בחברה אני משמש בתפקיד תמיכה וניהול מערכות מחשוב, כולל אחריות על שירותי ענן, פתרונות לבעיות או תקלות תוכנה לעובדי החברה, טיפול באבטחה במגוון מערכות, תמיכה באנשי הפיתוח וגם מעורב בבדיקות QA. אמפליו לרנינג מספקת פלטפורמה מבוססת AI המסייעת לילדים בעלי צרכים מיוחדים למקסם את הפוטנציאל שלהם, ואני גאה מאוד להיות חלק בחברה שמסייעת ומקדמת עשרות אלפי ילדים בעולם ובישראל. התפקיד מאפשר לי להגשים את הייעוד שלי בחיים: להיות יעיל ולעזור, להפוך את חיי ועבודתי למשמעותיים יותר, לי ולעשרות אלפי הילדים להם אמפליו עוזרת להגשים את עצמם. אנחנו מאמינים בלתת את הכלים והליווי הנדרש כדי לתת לכל ילד הזדמנות להגשים את הפוטנציאל שלו, מה שנכון כמובן גם לגביי.
“אני מרגיש שהחברה הישראלית עברה חינוך אינטנסיבי הרסני לגבי מה היא נכות ולכן רבים מתקשים להתמודד איתנו כשווים. הנכות היא הרבה פעמים הדבר היחיד שהחברה רואה מולה, ולכן זה מפתיע אחרים לשמוע שאני חלק מההייטק. צריך לפתוח את התעשייה ולשלב בה יותר אנשים בעל מוגבלויות, המשק חייב להפנים שאמנם לנכים יש מוגבלות, אבל אנחנו מתמודדים איתה. בשבילנו זאת מלחמה - אבל כזאת שאנחנו חייבים לנצח בה. המפתח לשילוב בעלי מוגבלויות בחברות הייטק הוא הסתכלות עמוקה יותר באדם ולא רק במוגבלות שלו. אני מציע לחברות לא לפחד להקשות עלינו, בדיוק כמו על כל עובד, תנו לנו להפעיל את המוח. עזרו לנו להתפתח ולקחת חלק בחברה הישראלית, סייעו לנו להתקדם”.
פאיז ח'יר
מיט־אפים לחברה הדרוזית
• חברה: ActiveFence
• גיל: 31
• מצב משפחתי: רווק
• מקום מגורים: צפון
"נולדתי וגדלתי בכפר הדרוזי פקיעין שבצפון הארץ, לאבא מדריך תיירים המסביר על התרבות הדרוזית ולאמא בעלת חנות טבע. בבית הספר התיכון למדתי במגמת מדעים עם 5 יחידות בפיזיקה ובביולוגיה וידעתי שאני רוצה לעסוק בזה בעתיד. במהלך התיכון תכננתי את השירות הצבאי שלי בשייטת 13, עד שבמהלך האימונים נפצעתי ובסופו של דבר גויסתי ליחידה 8200, שם שירתתי גם שנתיים נוספות בקבע. לאחר השחרור התחלתי ללמוד כלכלה וניהול במכללת תל־חי וקורס באפיון וניתוח מערכות מידע בטכניון. כסטודנט, עבדתי במשרד הכלכלה ולאחר שראיתי, ככלכלן, את הצורך בניהול דאטה חכם, החלטתי לעבור להייטק ולהתמקד במערכות שמתעסקות עם נתונים רבים. את ההזדמנות הראשונה בתחום קיבלתי ב־2018 בחברת ActiveFence שפועלת להפוך את האינטרנט לסביבה בטוחה יותר. החברה גייסה כבר למעלה מ־100 מיליון דולר, ולמיטב ידיעתי אני אחד מבני המגזר הדרוזי היחידים בישראל שעובדים כמנהלי מוצר בכירים בסטארטאפ של מאות עובדים.
"התחלתי את הדרך כאנליסט מול אחד הלקוחות הגדולים ביותר של החברה, ואחת מהחברות הגדולות ביותר בעולם. התקדמתי וסייעתי בבניית מערכת לכלל האנליסטים בחברה ולבסוף ביקשתי לעבור לתחום ניהול המוצר. עברתי בהצלחה ראיונות פנימיים והפכתי למנהל מוצר של מוצר המאפשר ללקוחות ענק של ActiveFence לקבל דוחות חכמים המנטרים את תמונת האיומים ומצבי הבטיחות של הפלטפורמות המקוונות שלהם. אני קם מדי בוקר במטרה להפוך את האינטרנט למרחב בטוח ומוגן יותר ממגוון תכנים פוגעניים וגורמים זדוניים.
"לעבוד בהייטק זה נהדר, והעולם הזה מגוון יותר מאשר רבים נוטים לחשוב. לפעמים קשה לי להסביר לחברים מה המשרה שלי, ורבים מהם לא מכירים את העיסוק ואת הפונקציה, אך אני פועל לארגן מיטאפים (מפגשים) לחברה הדרוזית, כדי לחשוף את תחום העיסוק הזה, ומאוד אשמח לשלב עוד נציגים מהמגזר הדרוזי בתחום.
"בקרב החברה הדרוזית קיימת היום מגמת השתלבות בתחומי ההייטק. עמותת לוטוס משלבת עשרות נשים דרוזיות בענף, ואפילו כוכבים מהמגזר כמו שיבל כרמי מנסור עשו מעבר להייטק. כדי לפתוח יותר את ההייטק לתעסוקה של מגזרים שונים צריך מודעות ונכונות של המעסיקים, ופעילויות בשטח לגיוס אקטיבי ממקומות שבהם יש ריכוזי אוכלוסייה מהמגזר, כמו מיטאפים. כשלחברות הייטק גדולות יש רצון — יש להן גם את הכוח, היכולות והמשאבים להפוך את הפסיפס האנושי למגוון יותר, שזה משהו שעל פי כל מחקר תורם לצמיחה של חברות ולגיוון בדעות".