מתכנת. החלשים נשארים מאחור | צילום: שאטרסטוק
ההייטק צומח וגם הפערים: הקטר של המשק השאיר מאחור 1.5 מיליון עובדים חלשים
בעוד ההשקעה בהייטק בישראל גדלה בעשור האחרון, ההוצאה הלאומית לרווחה דווקא קטנה, בניגוד למגמה במדינות ה־OECD. הפערים החברתיים רק מתרחבים, והעלאה של 100 שקל בשכר המינימום לא תפתור את הבעיה
"אין מדינה ענייה שיש לה מערכת רווחה מפותחת", אמר לאחרונה שר האוצר אביגדור ליברמן במפגש עם מערכת "כלכליסט". "מערכת רווחה חזקה יכולה להיות רק במדינה עשירה, ולכן אנחנו צריכים קודם כל להיות רווחיים. מבחינת הממשלה, ההשקעה הכי כדאית זה במחקר ופיתוח, זה מה שמביא לנו צמיחה". אבל הנתונים מלמדים כי ליברמן טועה כשהוא טוען שהשקעה של מדינת ישראל במחקר ופיתוח תורמת בהכרח ליצירת מערכת רווחה מפותחת.
קראו עוד בכלכליסט:
ישראל היא המדינה המובילה בקרב מדינות ארגון ה־OECD בהשקעה במו"פ: 4.9% מהתמ"ג ב־2019. עם זאת, היא ממוקמת במקום ה־29 בהוצאה הלאומית לרווחה: רק 16.3% מהתמ"ג. הוצאה לאומית לרווחה מוגדרת על ידי הלמ"ס כהוצאה שוטפת לרווחה והשקעה בנכסים קבועים בתחום הרווחה וכוללת בין היתר העברות למשקי בית, שירותים ומימון לאזרחים ותיקים, ילדים ונוער, אנשים עם מוגבלויות, מובטלים ועידוד תעסוקה ועוד.
השוואה של שיעור ההשקעה במו"פ אל מול שיעור ההוצאה הלאומית לרווחה ב־35 מדינות ה־OECD חושף קשר חזק בין שני המשתנים. כך, ככל שההשקעה הלאומית במו"פ עולה, ההוצאה הלאומית לרווחה באותה מדינה עולה בהתאם, ולהפך. יוצאות דופן הן ישראל ודרום קוריאה שמובילות בהשקעה במו"פ אך משקיעות הרבה פחות ממדינות אחרות ברווחת האזרחים.
אם לא די בכך, בניגוד לדרום קוריאה שבשנים 2019-2010 העלתה גם את ההשקעה במו"פ ב־1.3% וגם את ההוצאה הלאומית לרווחה ב־2.3%, ישראל באותה תקופה העלתה את ההשקעה במו"פ ב־1% אך צמצמה את ההוצאה הלאומית לרווחה ב־1.65%.
פרט לשלוש מדינות – דרום קוריאה, נורבגיה ופולין שבהן גם ההשקעה למו"פ וגם ההוצאה הלאומית לרווחה גדלו לאורך השנים – ברוב המדינות ניכרת ירידה בהוצאה הלאומית לרווחה. ב־19 מדינות, ובתוכן ישראל, נרשמה ירידה בהוצאה הלאומית לרווחה אף שנרשמה עלייה בהוצאה למו"פ. מצבה של ישראל יחסית לאותן מדינות הוא טוב. בהולנד, למשל, נרשמה ירידה של כ־14% במהלך אותה תקופה בהוצאה הלאומית לרווחה, באירלנד 13.2%, בארה"ב 11.6% ובבריטניה 9%.
פערי השכר מתעצמים
רובם המכריע של אלו העוסקים במו"פ משתייכים למה שמוגדר "ההייטק הישראלי". שיעורם של אלו העוסקים במו"פ מכלל עובדי ההייטק אינו ידוע אך באופן עקבי הם נמצאים בקבוצה אשר משתכרת הכי גבוה בתחום. בשנת 2021 השכר הממוצע במקצועות המו"פ עמד על 30,791 שקל בחודש, כך על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שהתפרסמו בתחילת החודש — פי 5.8 משכר המינימום ופי 2.6 מהשכר הממוצע במשק.
ניתוח של השינוי בשכר הממוצע במשק, השכר הממוצע בהייטק ושכר המינימום בישראל בעשור האחרון חושף כי בעוד ששכר המינימום מאז 2011 עלה ב־29%, השכר הממוצע במשק עלה ב־34% והשכר הממוצע בהייטק עלה ב־54%. שכר המינימום עומד על 5,300 שקל בחודש. לעומת זאת, השכר הממוצע במשק עומד על 11,774 שקל בחודש — פער של 122%. השכר הממוצע בהייטק עומד על 26,494 שקל בחודש, פי 5 משכר המינימום.
לאורך העשור האחרון הפער בין שכר המינימום לבין השכר הממוצע במשק גדל ב־8%. לעומת זאת, הפער בין שכר המינימום לשכר הממוצע בהייטק גדל ב־80%. הפער בין השכר הממוצע בהייטק לבין השכר הממוצע במשק גדל בתוך עשור ב־29%. נכון לסוף 2021, השכר הממוצע בהייטק גבוה פי 2.25 מהשכר הממוצע במשק.
ליברמן מתעלם מכך שההשקעה במו"פ תורמת להגדלת פערי השכר בישראל ומגדילה את הפערים החברתיים בה. בניסיון להשקיע בצמיחה, שתאפשר לטענתו של ליברמן לייצר מערכת רווחה חזקה, המדינה משמרת שכבת אוכלוסייה רחבה מאוד במצב שבו היא זקוקה למערכת רווחה חזקה. כמה רחבה? לפי דו"ח השכר של ביטוח לאומי שהתפרסם בנובמבר האחרון, 33.1% מהשכירים ו־38.6% מהעצמאים השתכרו פחות משכר המינימום. מדובר על כ־1.55 מיליון עובדים שהקטר הישראלי של המשק השאיר מאחור.
להייטק הישראלי יש חשיבות גדולה והשפעה כלכלית עצומה על המשק הישראלי. אף ששיעור העובדים בהייטק עומד כ־10% מכלל העובדים במשק, 15% מהתמ"ג בישראל מיוצרים בחברות ההייטק, 43% מהיצוא של ישראל מיוחסים לחברות ההייטק ו־25% ממס ההכנסה שמשולם בישראל משולמים על ידי הייטקיסטים.
התרחבותם של הפערים החברתיים בישראל כפועל יוצא של התפתחות ההייטק מתבטאת ביתר שאת כאשר בוחנים תת־קבוצות באוכלוסייה. "ההייטק הישראלי ממשיך לשמור על מעמדו כמעגל הומוגני וסגור יחסית, ובחלקו הארי מבוסס על גברים יהודים שאינם חרדים", נכתב בדו"ח רשות החדשנות לשנת 2021. ואכן, מנתוני הלמ"ס עולה כי שני שלישים מהמועסקים בהייטק הם גברים, 98% הם יהודים ורק 2% ערבים. נתון מדהים לאור העובדה כי ביישובים עירוניים יהודיים 31.5% מהעובדים משתכרים בשכר מינימום לעומת 44.9% ביישובים עירוניים ערביים.
רוב התעסוקה בתחום ההייטק מרוכזת במרכז הארץ, מה שמרחיב בצורה משמעותית את הפערים בין מרכז לפריפריה. מנתוני זרוע העבודה במשרד הרווחה עולה, כי 61% מעובדי תעשיית ההייטק מתגוררים במרכז הארץ, אף על פי שכלל השכירים במטרופולין תל אביב מהווים רק 45% מכוח העבודה. לעומת זאת, 11% מעובדי ההייטק עובדים באזור הצפון, כאשר 15% מהמועסקים בכלל המשק עובדים בצפון, ו־6% בלבד בירושלים, אף על פי שחלקם היחסי בשוק העבודה הוא 9%. ומה בנוגע לעובדי שכר המינימום? על פי ביטוח לאומי, במחוז תל אביב שיעור המשתכרים עד שכר המינימום הוא 34.3% ובמחוז מרכז על 34.9%. לעומת זאת, במחוז ירושלים נתון זה עומד על 45.5%, במחוז הצפון על 45.3% ובמחוז הדרום על 40.9%.
הפערים בשכר בין מרכז לפריפריה באים לידי ביטוי גם בתוך תחום ההייטק. על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2019 פעלו במחוז תל אביב כ־2,000 חברות סטארט־אפ כשהשכר הממוצע בהן עמד על 23,231 שקל בחודש ובמחוז מרכז פעלו כ־1,150 חברות כשהשכר הממוצע בהן 20,384 שקל. לעומת זאת, במחוז הצפון פעלו 181 חברות סטארט־אפ כשהשכר הממוצע בהן עמד על 19,538 שקל בחודש ובמחוז הדרום פעלו 124 חברות סטארט־אפ כשהשכר הממוצע בהן עמד על 17,258 שקל בחודש, נמוך ב־25.7% מאשר השכר הממוצע במחוז תל אביב.
להשקיע יותר בהכשרות מקצועיות
על פי רשות החדשנות, 89% מהוצאות המו"פ בישראל מגיעות מהמגזר העסקי, 8.6% ממערכת ההשכלה הגבוהה, 1% מהמגזר השלישי ורק 1.4% מהממשלה. הנתונים מצביעים לכאורה על כך שהשפעתה של המדינה על היווצרותם של פערים חברתיים כתוצאה מהשקעה במו"פ היא זניחה ביחס להשפעה של המגזר העסקי. אולם למגזר העסקי אין לא היכולת ולא החובה לדאוג לרווחת האזרחים. זה תפקידה של המדינה. אלא שבינתיים היא כושלת פעמיים. מצד אחד, היא מעודדת עוד ועוד השקעות במו"פ ובהייטק הישראלי שאמנם תורם רבות למשק, אך במקביל עוזר בהרחבת פערי השכר בישראל. מצד שני, היא מצמצמת את ההוצאה הלאומית לרווחה ואינה פועלת מספיק לצמצום הפערים. כך, למשל, המדינה אינה יוצרת מספיק הזדמנויות תעסוקה בפריפריה הגיאוגרפית שיצליחו להתמודד עם פערי השכר בהייטק.
לאור המחסור הגדול בעובדים בהייטק, עדיף לצמצם את ההשקעה במו"פ ובמקום זאת להשקיע יותר בהכשרות מקצועיות כדי לאפשר ליותר אנשים הזדמנויות תעסוקה בשכר הולם
ליברמן מכיר בעובדה ש"צריך לפזר תעסוקה ושלא כל הסטארט־אפים יתרכזו בתל אביב". המהלך העיקרי בהקשר זה שהתגאה בו ליברמן, הוא רצונו להעביר את אחד ממפעלי התעשייה האווירית לירוחם. זה לא מספיק. הממשלה צריכה להתאמץ הרבה יותר כדי למנוע את אחת הבעיות החברתיות הגדולות ביותר שעומדות בפתחה. לאור המחסור הגדול בעובדים בהייטק הישראלי, נכון בעת הזו לצמצם את ההשקעה במו"פ ובמקום זאת להשקיע הרבה יותר בהכשרות מקצועיות שמתאימות להייטק.
שכר המינימום צפוי לעלות בשנה הקרובה ב־100 שקל לחודש ועד 2026 ב־700 שקל בחודש, מהלך שהוא לא יותר מלעג לרש. עד שנת 2026 שכר המינימום יעלה ב־13.2%. נותר לחכות ולראות בכמה יעלה השכר בהייטק באותה תקופה.