אוכל קשוח עם לב: מסעדת הבשרים המדהימה שקל לפספס

העיר הגדולה, כלומר תל אביב (מה לעשות), מצליחה לפעמים להחביא את הדברים הכי טובים שלה לאורך שנים. זה נשמע בלתי אפשרי בעידן הרשת אבל זו עובדה. לפעמים היא גם עושה את זה ממש בלב ליבה, במקומות בהם כולם עוברים פעמיים ביום.

כזו היא למשל מסעדת הבשרים בי-12. כבר שבע שנים היא פועלת באמצע תל אביב, קרליבך פינת החשמונאים, מטר מפינת הארבעה. כלומר בצנטרום של הפיילה כמו שאמרו פעם הגששים. וסליחה על הארכאיות. נקודות ציון סמוכות למי שעדיין לא סגור על עצמו לגבי המיקום המדויק שהזכרתי עכשיו – הסינמטק, קניון האופנה TLV וכמה מטרים הלאה שרונה. דקה מהבימה. נדמה לי שהבנתם.

ובכל זאת, איכשהו, מצליחה בי-12, לפעמים אפילו נדמה שהיא רוצה בכך בסתר ליבה, להישאר אלמונית לרוב חובבי האוכל המקומיים, אפילו הקרניבורים הגדולים שבהם. וחבל.

כי אמנם קל מאד לפספס את המסדרון הארוך והצר שנראה יותר כמו מאורת וויסקי בשיקגו או תחנת רכבת במערב התיכון מאשר כמו מסעדה תל אביבית. הוא לכוד ממש על הסיבוב מקרליבך לחשמונאים בצורה כזו שאתה יכול לחלוף על פניו אלף פעם ולא לשים לב אליו, אבל חבל מאד לעשות זאת.

ותאמינו או לא, הסיבות המרכזיות לכך הן לאו דווקא הבשר. אומר זאת מיד, הבשר מצוין, מהטובים שיש, ובחלק מהמנות מדובר גם על כאלה שאין בשום מקום אחר. ובכל זאת, אין עוד הרבה מקומות, אם בכלל, שבהם אתה נזכר שאוכל הוא לא הדבר הכי חשוב במסעדה. הוא חשוב מאד כמובן. אם הוא מחורבן, שום דבר לא יעזור. אבל גם אם הוא נהדר ממש, אם כל השאר לא עובד, ובכן, גם אז, שום דבר לא יעזור. לשיטתי כמובן. יש כאלה שחושבים אחרת. הם כותבים כנראה בעיתון אחר.

בבי-12 עובדים דברים שכמעט הספקנו לשכוח שקיימים. ראשית האירוח - מדובר בחבורת גברים, ואישה אחת, שאין שום נימוס שאינו זר להם. כן, קראתם נכון. עדי אבו, גל זוגתו, יגאל הגרילמן המבוגר (אקס בר המ.א.ש בצפון דיזנגוף, למי שעוד זוכר, ומי שזוכר יבין מיד מדוע נימוסים אינם עסק גדול כאן) בן הצעיר וכל שאר הצוות ממש לא מתכוונים להתחנף אליכם או לקשקש לכם בקומקום משפטים כמו "אני קורל ואני אהיה המלצרית שלכם הערב" או "זו פעם ראשונה שלכם אצלנו? הקונפסט שלנו הוא שרינג. מנות בינוניות לחלוקה באמצע השולחן" (אחר כך אגב, תקבלו חשבון מאד לא בינוני, חבל שלא שאלתם...). ואני, מה לעשות, בתור חניך ואולי כבר בוגר של "מתי המקלל", חמארת הבירות הקשוחה בשוק לוינסקי, לא ממש מאוהב בנימוסי שולחן מדוקדקים. הרבה יותר כיף לי כשבאמת מתעניינים בשלומי, אם זה מעניין באותו רגע, ואם לא, אז לא. עדיף שלא. נורא כיף לגלות שיש עדיין מקומות שבהם עובדים ומארחים בני אדם אמיתיים ולא רובוטים. גם אם זה אומר שהם לא תמיד הכי מנומסים.

סטייק במסעדת בי-12, תל אביב | צילום: יובל חן

חוץ מזה יש כאן מוזיקה נהדרת שאין בשום מקום אחר. אוסף מופלא של בלוזים ישנים ורוק'נ'רול קשוח. גן עדן. והמון פוסטרים ישנים על הקירות של קלאסיקות הוליוודיות של בי מוביז', קרבות אגרוף והופעות רוק מהסיקטיז. בקיצור, כל מה שנוסטלגיסט חסר תקנה ומזדקן כמוני רוצה וצריך. אה, ובירה גרמנית מהחבית. ואיזה צ'ייסר וויסקי סקוטי או אירי ליד.

האוכל, תודה ששאלתם, לא פחות "קשוח". במירכאות, כי מתחת למעטה המחוספס מסתתרים כמה מהלבבות הכי גדולים שאי פעם פגשתי. המבורגר עסיסי אבל לא ילדותי בלחם ג'בטה במקום באחת מאותן לחמניות מתוקות ורכרוכיות שמציפות עכשיו את העיר. אין צ'יפס. רק תפוח אדמה אפוי. האמת היא שזה הדבר היחיד שאני לא מבין או מקבל בבי-12. אי אפשר לאכול המבורגר בלי צ'יפס.

זה מה שהבחור הצעיר לקח ונהנה לאללה. אשתי שתחיה נזכרה בשורשיה הארגנטינאיים ולקחה סטייק סינטה עם צ'ימיצ'ורי. את הצ'ימיצ'ורי אגב מקבלים כאן עם כל מנה. וקצת חרדל ליד. לא משחקים כאן ולא לוקחים שבויים, כבר הבנתם. קצת קורנישונים צרפתיים מקופסא ועוד חמוצים אחרים תוצרת בית דווקא כמו גזר, בצל אדום מוחמץ. יש גם שום אפוי לכל מנה. אוכל לגברים. גם אם הן נשים שיודעות מה טוב כמו זוגתי היקרה.

אני התפרעתי ממש הפעם. הזמנתי את מנת בטן החזיר. ביקשתי שיכניסו לי אותה לג'בטה, צריך קצת פחמימות, גם אם הרופאים אומרים שזה לא טוב. בן החייכן אמר שלא עושים את זה אצלם אבל הוא לא יכול להגיד לי לא. זה היה חזירי כמתחייב משמו. בטן חזיר היא החלק הכי שמן שיש. יש בה יותר שומן מבשר. יש רופאים שאומרים שזה כל מה שבן אדם צריך לאכול. פליאו קוראים לזה או קטוגני או השד יודע מה. אני כמובן מקלקל את השורה עם הלחם והבירה אבל שיקפצו לי.

לפני כל אלו הגיעה צלחת "קטנה", חצי מנה "מעושנת" (חזה בקר מהמעשנה) וחצי חטיפי אסאדו - פרוסות דקיקות של שפונדרה מעושנת אף היא. אוכלים עם הידיים וגומרים את כל המפיות בדיספנסר. אחחח...

אה, כן, לפני כמה ימים הם פתחו גם אטליז ומעדנייה בדלת הצמודה. סתם, שתדעו. למה אין עוד מקומות כאלה. בעצם אולי עדיף שלא יהיו. כמה טוב אפשר לסבול.

בי-12, קרליבך 12, תל אביב

03-7327888. א'-ו' 12:00-23:00

לפני החשבון

חמוצים - 18 שקל

חצי מעושנת/ חטיפי אסאדו קטן - 34 שקל

המבורגר - 59 שקל

סינטה - 109 שקל

בטן חזיר- 62 שקל

בירה בקס קטנה - 25 שקל