תלונות ממשיות להתעמרות או סיכול ממוקד להנהלת הרכבת?

בעוד ששורה ארוכה של אתגרים משמעותיים עומדת בפני רכבת ישראל, כמו פרויקט החשמול, שיפור השירות והקמת המסילה הרביעית באיילון, העבודה הסדירה של החברה הממשלתית מופרעת שוב ושוב על ידי טענות מרובות ליחסי עבודה לא תקינים ולהתעמרות. בין אם הטענות הללו נכונות ובין אם לאו, הדבר מעסיק את ההנהלה ומקשה על החברה לתפקד.

כשברקע עומדים חילופי ההאשמות בין ההנהלה לעובדים, חתמה אתמול סמנכ"לית משאבי האנוש ברכבת ורד פרוינד על הסכם פרישה מרצון, לפיו היא תקבל פיצויים גבוהים במיוחד של כ־700 אלף שקל, לאחר משא ומתן ממושך בינה לבין רשות החברות הממשלתיות. פרוינד החליטה לסיים את תפקידה לאחר שביוני האחרון הוגש נגדה דו"ח ביקורת חיצוני, שהאשים אותה בפעולות של ניגוד עניינים ובהתעמרות בעובדים. הדו"ח, שהוכן על ידי רו"ח עופר אלקלעי, כלל האשמות חמורות נגד פרוינד. 33 עובדים העידו על התנהלותה. 16 מהם סיפרו כי "הגיעו לכדי דמעות במהלך שיחות עם הגברת פרוינד וזאת בגלל טון הדברים ואופי השיחה" וחמישה עובדים טענו כי נדרשו "לטיפול רפואי או תרופתי" בעקבות היחס ואופי הקשר עם פרוינד.

למרות הממצאים החמורים של הדו"ח, מנכ"ל החברה מיכה מייקסנר עדכן לפני כשבוע וחצי את רשות החברות כי לאחר בדיקה שנעשתה לא נמצא כי פרוינד פעלה בניגוד עניינים. כמו כן, בכירים ברכבת ששוחחו עם "כלכליסט" אמרו כי הדו"ח על ההתעמרות בעובדים נגנז מפני שאף עובד לא הסכים להתלונן על פרוינד באופן רשמי.

יו"ר ההסתדרות ארנון בן דוד. ניהול מו"מ עם ההנהלה | ההסתדרות

במקביל לבדיקות ולשימוע לפרוינד, מייקסנר גם מינה לפני מספר חודשים את השופטת בדימוס דינה אפרתי כדי שתבחן את התלונות על יחסי עבודה והתעמרות בעובדים בחברה, ובהן את התלונות על פרוינד. ל"כלכליסט" נודע כי פרוינד התלוננה בעצמה על התעמרות מצד דירקטוריון החברה ויו"ר הדירקטוריון משה שמעוני. במסגרת הסכם הפרישה נקבע כי לפרוינד ולהנהלת ודירקטוריון הרכבת לא יהיו תביעות או טענות המשך כלפי כל אחד מהצדדים.

גל תלונות נגד המנהלים

בנוסף לפרשת פרוינד, נראה שעל החברה עובר גל של תלונות על התעמרות. לידי "כלכליסט" הגיעו תלונות רבות של עובדים נגד ההנהלה, שכולן התקבלו בפרק זמן של כחצי שנה בלבד. רוב העדויות שמובאות כאן נשלחו בהתכתבויות פנימיות בין העובדים. ברוב המקרים מי שהעלתה את התלונות בשם העובדים היא יו"ר ועד עובדי הרכבת גילה אדרעי, והנמענים כוללים בין השאר את היו"ר שמעוני והמבקר הפנימי של הרכבת.

ריבוי התלונות, אופיין ושליחתן בתפוצה רחבה מעלה שאלות בנוגע ליחסי העבודה בחברה. קצרה היריעה מלהתייחס לכל התלונות, אך הנה כמה מהן: מנכ"ל הרכבת הואשם על ידי אדרעי ביחס משפיל ופוגעני, מפני שנייד עובדים ממקום למקום "משל היו חפצים נטולי זכויות", הוציא עובדים להכשרות "בכפייה" וניסה "לתפור תיקים" לעובדים. נגד אחד הסמנכ"לים נטען כי נקט "פעולות פוגעניות" כלפי העובדים מפני שביקש לא לבצע בדיקות תקופתיות מיותרות ובכך מנע מהם שכר נוסף. נגד סמנכ"ל נוסף נטען כי התנכל והתעמר בעובדים מפני ש"פגע בהסכם הקיבוצי", ונטען כי הוא "מונע מרוע ושנאה" ומתנכל לעובד באופן חוזר ונשנה, מפני שדרש ממנו לבצע מטלות יומיות, הכוללות דיווח על תקלות קטרים. לפי תלונה נגד סמנכ"ל אחר הוא התנכל והתעמר בעובדת ופגע בה ובשמה הטוב. לפי תלונה נוספת, סמנכ"לית משאבי האנוש "התעמרה" באדרעי מפני שביטלה לה פגישה ברגע האחרון. מנהל אגף "הזניח" את הטיפול בעובדיו, בין היתר מפני שאלו מודרים מהרמות כוסית, ערבי גיבוש, ימי העשרה והשתלמויות.

ייתכן שכל התלונות הללו נכונות וראוי שכולן ייבדקו, אך בהנהלת החברה סבורים שזה לא המצב. לידי "כלכליסט" הגיעו אמירות מישיבת הנהלת החברה, שבה דנו במינוי השופטת אפרתי שתבדוק את התלונות. בשיחה, בה השתתפו כמעט כל חברי ההנהלה, שרר קונצנזוס נדיר. אחד הסמנכ"לים אמר כי יצירת מנגנון לבירור הדברים "יהפוך לנהר בלתי נדלה של תלונות מצד עובדים, שיתרגמו פעולות כאלו ואחרות של מנהלים כהתעמרות". עוד סמנכ"ל אמר כי "אם מנהל דורש מעובד לבצע את תפקידו זו התעמרות או התנכלות". עוד נאמר, כי "העובדים מתעמרים בהנהלה באמצעות תלונות שווא והוועדים. 30%-40% מהזמן עבודה שלי אני עוסק בהתקשרות מול הוועד ועיסוק מול התלונות הללו". היו גם מי שהסתייגו ואמרו כי "עובדים זכאים למקום עבודה בטוח ומוגן", אך אפילו מבקר החברה אמר כי "רוב הטענות להתעמרות הן לא נכונות. הן מתייחסות לעובדים שלא רוצים לעבוד וזה דבר אחר לגמרי ממה שרוב העובדים חושבים שזה".

מימין: מנכ"ל הרכבת מיכה מייקסנר ויו"ר ועד העובדים גילה אדרעי | צילומים: צביקה טישלר, אלעד גרשגורן

סכסוך עבודה בן שנתיים

מציטוטי המנהלים ניתן להבין כי בהנהלה מפנים אצבע מאשימה כלפי הוועד והיו"ר שלו אדרעי, אשר נמצא כבר שנתיים בסכסוך עבודה מול ההנהלה. סכסוך זה משתק לפרקים את עבודות הפיתוח של הרכבת, ומי שניהלה עד לאחרונה את המשא ומתן מטעם ההנהלה מול הוועד זו פרוינד. מלבד הפגיעה בעבודות הרכבת ובשירות לנוסעים, הימשכות סכסוך העבודה גם גורמת לכך שהעובדים לא מצליחים להגיע להישגים במשא ומתן ולא מצליחים לשפר את תנאיהם. לפי גורמים בהסתדרות, זה שאדרעי לא מצליחה להגיע להישגים לפני הבחירות לראשות ועד עובדי הרכבת, שצפויות להתקיים בעוד מספר חודשים, גורם לכך שהוועד פועל באופן אגרסיבי מתמיד. גורם הבקיא בנושא כי "מבחינת עובדי הרכבת גם אם היא לא מגיעה להישגים היא עומדת על שלה". לפי בכיר בהסתדרות, "אדרעי לא אוהבת את המעורבות שלנו", עם זאת בשבועות האחרונים המשא ומתן מתנהל בין המנכ"ל מייקסנר ישירות ליו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד, המעוניין להגיע להסכם לפני ההתמודדות המחודשת על תפקידו מול עופר עיני.

"מלחמת כל בכל"

בכירים ברכבת ששוחחו עם "כלכליסט" הודו שקיימת "מלחמת כל בכל" ברכבת, אך הדגישו כי גם אם יש תלונות שאינן במקום, זה לא אומר שהתלונות שהוגשו נגד פרוינד לא היו נכונות. "הסיפורים נכונים ואנשים עזבו בגללה את הארגון", אמרו גורמים הבקיאים בנושא. "היה דו"ח עליה והיא החליטה ללכת, יש 32 תלונות שלא נבדקו עליה כתוצאה מזה שהיא הולכת הביתה".

בלשכת שרת התחבורה משתדלים לא לקחת צד בסכסוך בין ההנהלה לוועד, ולטענתם הם "בעד שסכסוך העבודה ייפתר לטובת הרכבת".

ועד העובדים: "ברכבת ישראל יש מנהלים שהתעמרות בעובדים הפכה להיות שיטת ניהול לגיטימית עבורם. הנהלת הרכבת מינתה שופטת בדימוס לבדיקת טענות העובדים על התעמרות, כלומר היא מודה בעצמה שקיימת בעיה, ואולם במקום לאפשר לעובדים ערוץ ישיר ופתוח, שגם מגן עליהם, היא החליטה שההנהלה תהיה הצינור המקשר בין העובד המתלונן לבין השופטת שאמורה לבחון את התלונה. השיטה הזו היא פסולה מיסודה והיא נועדה על מנת להרתיע עובדים מלהתלונן. לכן אנחנו הנחינו את העובדים שלא להגיש את תלונותיהם במנגנון שנועד לפגוע בהם. כך, תלונות של העובדים מגיעות לוועד והוועד מגיש אותן בשם העובדים להנהלה. אנחנו מבינים שלהנהלה לא נוח שיש וועד שמגן על העובדים ועל הזכויות שלהם אבל אנחנו נמשיך לעשות כל מה שצריך, בכל האמצעים העומדים לנו, כדי לשמור על העובדים מההנהלה הדורסנית והפוגענית ברכבת.

"גם העובדה שסמנכ"לית משאבי אנוש בחברה מסיימת את תפקידה בעקבות תלונות רבות של עובדים, תוך שהדוח נגדה נגנז והיא מקבלת בונוס ע"ס 700 אלף ש"ח- מוכיחה שאין בכוונת ההנהלה לטפל בתופעה והיא מעדיפה להשתיק את האירועים ולשלם בונוס חסר תקדים למנהלת שעוזבת בנסיבות כאלה, במקום להוקיע את התנהגותה. עצוב לראות שגם עתה, הנהלת הרכבת בוחרת בדרכים מוזרות כמו לפנות לתקשורת בניסיון להכפיש את וועד העובדים במקום לבדוק את תלונות העובדים ולאפשר להם לעבוד במקום עבודה שמכבד אותם. זה לא רק שאין באמת רצון לטפל בתלונות של העובדים- יש כאן ליקוי מאורות של ממש".