מינהל התכנון עולה להתקפה: "רמ"י היתה שותפה מלאה בתוכנית הדיור שהיא תוקפת"

הדיון על התוכנית האסטרטגית לדיור הופך לקרב מהלומות בין בכירים בממשלה. התוכנית נולדה ב־2017 כשהממשלה אימצה יעדי תכנון ובנייה למגורים עד לשנת 2040 שנקבעו על ידי המועצה הלאומית לכלכלה. בשנים האחרונות מינהל התכנון מתרגם את היעדים האלה לתוכנית פעולה.

בתחילת השבוע נחשפה ב"כלכליסט" פנייה של מנהל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ינקי קוינט לשרת הפנים איילת שקד ובה טען כי סעיפים בתוכנית יעכבו בנייה של עשרות אלפי דירות.

ינקי קוינט, מנהל רשות מקרקעי ישראל | רשות מקרקעי ישראל

במכתב תגובה ששלחה לשרת הפנים מבהירה מנכ"לית מינהל התכנון דלית זילבר כי התוכנית גובשה בשיתוף פעולה עם רמ"י ועם גופים רלבנטיים אחרים ועל כן היא "מופתעת" מפנייתו של קוינט. "הפרויקטים בקונפליקט שהועלו במכתב נבחנו באופן עקרוני עם נציגי רמ"י ומשרד הבינוי והשיכון ועל רובם ישנה הסכמה", כותבת זילבר. "התוכנית מסונכרנת עם תהליכי תכנון בשלבים שונים ועם תוכניות מאושרות, כמו גם תיאומים ושיתופי פעולה שוטפים עם משרדי ממשלה, ובראשם רמ"י ומשרד השיכון והבינוי. רמ"י, כשחקן משמעותי על רצף שרשרת הדיור, שותף מלא בעריכת התוכנית האסטרטגית".

במכתבה מפרטת זילבר 17 דיונים שונים שנערכו במוסדות התכנון בהליכים לקידום התוכנית ובהם נטלו חלק נציגי רמ"י.

רמ"י חוששת ממגבלות

המחלוקת נולדה לאחר שמינהל התכנון ביקש להביא את התוכנית לדיון ולאישור במועצה הארצית לתכנון ובנייה. הליך זה לא היה נחוץ מבחינה חוקית, שכן גופי הממשלה כבר משתמשים בכלים שייצר מינהל התכנון. עם זאת, הדיון נערך על מנת שהתוכנית תזכה לגב מהסמכות התכנונית העליונה – המועצה שבה 36 חברים. ברמ"י חוששים כי החלטה כזו עלולה לכפות עליהם מגבלות.

מי שיכריע בסוגיה הוא שלומי הייזלר, יו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה ויו"ר מטה התכנון במשרד הפנים. הייזלר דחה בקשה של מינהל התכנון להעלות את התוכנית לדיון במועצה הארצית כבר עתה.

הייזלר התריע על קושי משפטי שנובע מכך שהתוכנית האסטרטגית היא יצור כלאיים שאינו מוכר בחוק התכנון והבנייה. השאלות שאותן יצטרך לברר הן מה תוקפה החוקי של התוכנית הזו, האם תוכניות מתאר ארציות או מחוזיות כפופות לה ואילו הליכים תכנוניים היא צריכה לעבור. לצד הכרעה עקרונית זו, הוא יצטרך לגבש עמדה באשר למחלוקות בין רמי"י למינהל התכנון.

במענה לפניית "כלכליסט" אמר הייזלר: "הסוגיה אכן צריכה להגיע להכרעתי ואבחן אותה בחודשים הקרובים".

זו הפעם הראשונה שבה המדינה מציגה תוכנית עבודה ארוכת טווח ויסודית לבניית דירות ולפיתוח תשתיות ואזורי תעסוקה הנחוצים לדירות החדשות. חשיבותה בכך שהיא מאפשרת לכל גופי הממשלה להתאים הקמה של תשתיות למועדים חזויים שבהם יוקמו ויאוכלסו שכונות חדשות.

מי קובע את סדרי העדיפויות

זהו בדיוק סלע המחלוקת בין רמ"י למינהל התכנון. ברמ"י סבורים כי מינהל התכנון לקח לעצמו סמכויות שאינן שלו, ומבקשים למנוע את אישור התוכנית באופן שעלול לסנדל אותם ולמנוע פיתוח מתחמים לפי שיקול דעתם. מנגד, במינהל התכנון מבהירים כי התוכנית היא מסמך מכווין ולא מחייב מבחינה תכנונית. בנוסף נטען לא פעם על ידי זילבר כי משבר התשתיות שממנו סובלת המדינה ומונע פיתוח שכונות נובע מכך שאין תוכנית פעולה מסודרת וכל אחד מגופי הביצוע פועל על פי שיקול דעתו, לעתים קרובות ללא התאמה לתוכניות הבנייה למגורים.

דלית זילבר ראש מינהל התכנון | צילום: ניב קנטור

המחלוקת עשויה להשפיע על כיווני הפיתוח של ישראל. זילבר מבקשת להגדיר גבלות גזרה ברורים ולמקד את המאמץ הממשלתי במימוש תוכניות בגבולות האלה, בין היתר כדי למנוע פגיעה בשטחים פתוחים. לעומת זאת, ברמ"י מבקשים להשיג גמישות בביצוע וטוענים כי את סדרי העדיפויות לפיתוח צריכה להגדיר הממשלה.

אפשר לראות בתוכנית הזו גם מורשת שתותיר אחריה דלית זילבר שפורשת ביולי השנה. היא הרימה את הכפפה לאחר שב־2017 הממשלה אישרה את יעדי התוכנית האסטרטגית לדיור עד לשנת 2040 שגיבשה המועצה הלאומית לכלכלה. על פיה, כדי לעמוד בתחזית גידול האוכלוסייה יש לבנות 1.5 מיליון דירות חדשות. לאור העובדה שתוכניות בנייה ממומשות על פני שנים רבות, מוסדות התכנון מתבקשים לאשר בתקופה הזו תוכניות לבניית 2.6 מיליון דירות.

בהתאם ליעדים האלה מינהל התכנון מוביל תוכניות פעולה בתחומי הדיור, התעסוקה, התשתיות והשטחים הפתוחים. החידוש החשוב שמטמיע מינהל התכנון הוא פיזור של המלאי התכנוני לתקופות של 5 שנים, בכל אחת מהן משרדי הממשלה יוכלו לדעת כמה דירות ייבנו ואיפה. באופן הזה אפשר לאתר חסמים עוד לפני שמתחילה הבנייה ולהימנע מהמצב השכיח כיום שבו מזהים מחסור בתשתית מסוימת רק תוך כדי השלמת הבנייה ולעתים רק אחריה.

החלוקה לתקופות של 5 שנים מטרידה את רמ"י משום שלתפיסתה היא כובלת את ידיה. היא מבקשת לבנות היכן שאפשר ולהשאיר לממשלה את כאב הראש הכרוך בפתרון בעיות התשתית.

התוכנית גם מעודדת הרחבה של אזורי תעסוקה קיימים וצמצום הפיתוח של אזורים חדשים משום שכבר היום יש עודף של תוכניות כאלה. רמ"י מבקשת לאפשר לה לאשר אזורי תעשייה חדשים משום שלטענתה ערים לא מאפשרות בנייה ללא תוספת של שטחי תעסוקה.