בנק ישראל ממליץ: הכשרה להייטק מבית הספר, וחשמל מאנרגיה גרעינית

דו"ח בנק ישראל מוגש לממשלה ולכנסת מדי שנה בסוף מרץ וכולל ניתוח של המדיניות הכלכלית ושל מצב המשק בשנה שחלפה. אך אף שהדו"ח הנוכחי עוסק בדגשים של 2021, יש בו ערך רב גם כיום: ראשית, הניתוחים בו הם המעמיקים ביותר בכל הנוגע להתפתחות הכלכלה הישראלית, שכן הם נשענים על תשתית רחבה של נתונים ומחקר, שאין לשום גוף מחקר אחר; שנית, בבנק עצמו מתייחסים לדו"ח ברצינות תהומית, ועל כל פרק עוברים גורמי מקצוע רבים ובראשם הנגיד אמיר ירון, כך שקריאה מוקפדת בו חושפת את עמדת הבנק בשורה ארוכה של צעדי מדיניות; ושלישית, מדובר במסמך השנתי המקיף והמפורט ביותר על כלכלת ישראל שמתורגם בשלמותו לאנגלית, ולכן הוא אחד החלונות העיקריים להבנת כלכלת ישראל בקרב גופים זרים.

מעבר לעיסוק בתחום הלוהט של שוק הדיור, עוסק הדו"ח השנתי בנושאים חשובים לא פחות. כך, לדוגמה, בבנק מסבירים איך הקורונה חיזקה את מגמת המעבר לצריכת שירותים דיגיטלית בתחומים כמו פיננסים, שירותי ממשלה ושירותי בריאות. אם ב-2019 התבצעו 33% מהפעולות הבנקאיות בסניפים, הרי שב-2021 רק 18% מהפעולות בוצעו בהם ולא באינטרנט. גם מספר הרשומים במערכת ההזדהות הלאומית זינק ביותר מפי 3.5 מתחילת המגפה והגיע לכ-2.2 מיליון איש. שיעור הביקורים מרחוק אצל רופאים הולך ומתייצב, ככל הנראה, על 20% מכלל הביקורים אצל רופאי משפחה ורופאי ילדים. בבנק גורסים כי למרות העובדה שהביקורים מרחוק מגדילים מעט את מספר הביקורים אצל הרופא, הרי שמכיוון שהביקורים הדיגיטליים קצרים יותר, הרי שבסופו של דבר העלות למבוטח יורדת בשל המעבר לרפואה מרחוק.

הכשרה להייטק משלב מוקדם של מערכת החינוך

הבנק מקדיש חלק עיקרי לניתוח מגזר ההייטק בישראל, בשל העלייה בחשיבותו לכלכלת ישראל. הדו"ח עוסק בסוגיית הביקוש הגבוה מאוד לעובדים בענף זה, שמתבטא הן בעליות שכר מהירות והן בכך שכ-10% מהעובדים בהייטק עזבו מרצונם ורק 3.4% מהעובדים פוטרו. בבנק קוראים לשיפור השילוב של נשים, חרדים וערבים בעולם ההייטק, אך מוסיפים הסתייגות חשובה - ההרחבה צריכה להיעשות באמצעות מערכת החינוך משלביה המוקדמים ועד לאקדמיה, ולא להסתמך על הכשרות מקצועיות,שאינן יכולות לפצות על כלל פערי ההון האנושי שמצטברים לאורך השנים. בהמשך הדו"ח מוסיפים בבנק טיעון נוסף להעדפת שיפור מערכת החינוך על פני ההכשרות המקצועיות, והוא ששיפור המיומנויות באופן רוחבי, ולא התמקדות בסקטור מסוים, עשוי לתרום לשיפור הפריון גם בענפי משק אחרים.

הקשר בין מקום המגורים לעיסוק בהייטק חזק במיוחד. שליש מהסטארט-אפים רשומים בתל אביב, שני שלישים מההוצאה על מו"פ מתרכזים בה, ומחצית מהעובדים היהודים בהייטק מתגוררים באזור המרכז ובתל אביב. אך הנקודה המטרידה במיוחד היא שסיכוייו של מי שגדל ביישוב חלש סוציו-אקונומית ללמוד מקצוע מדעי (המאפשר השתלבות בהייטק) נמוכים משמעותית מאלה של מי שמתגורר באשכול חזק.

ההנפקה של מאנדי בנאסד"ק | צילום: nasdaq

בבנק נוגעים גם בחששות מהשפעתה של תעשיית ההייטק בישראל. החשש הראשון הוא מ"מחלה הולנדית" - מושג שמתאר מצב שבו מגזר עסקי אחד במשק מתחזק מאוד, מושך השקעות וכוח אדם על חשבון ענפים אחרים, ותופס נפח משמעותי ביצוא. מצב כזה מוביל לכך שהמטבע המקומי מתחזק מאוד, והענפים האחרים אינם יכולים לעמוד בשער החליפין החדש.

בבנק ישראל מתנגדים לטיעון הזה מכמה סיבות: ראשית, בשלב זה אין אינדקציה לכך שעובדים מיומנים, בעלי פריון גבוה, עוברים מענפים אחרים להייטק, שכן הענפים האחרים לא מתלוננים על מחסור בעובדים; שנית, נכון לעכשיו התחזקות השקל פגעה בעיקר בחברות תעשייה, שפריונן נמוך; שלישית, להייטק יש השפעה חיובית עקיפה על הפריון בשאר ענפי המשק, בשונה מהמקרה הקלאסי של 'מחלה הולנדית', שבו מדובר בדרך כלל בהתבססות על משאב טבע מסוים; רביעית, בבנק ישראל טוענים כי יש הבדל מהותי בין המעבר להייטק לבין התבססות רק על הכנסות מנפט (המקרה הקלאסי של מחלה הולנדית), שכן הביקושים לטכנולוגיה אינם צפויים להיות תנודתיים כמו במקרה של משאבי טבע.

החשש השני, שאליו מתייחס דו"ח בנק ישראל, נוגע לירידה במספר חברות ה-SEED המגייסות השקעות (חברות שמגייסות הון בשלב התחלתי מאוד שלהן עוד בטרם יש מוצר ברור - ש"ט). כלומר, למרות העלייה הדרמטית בגיוסי ההון של חברות הייטק ישראליות, הולן וקטן שיעורן של חברות הסיד, וזה עשוי ללמד על ירידה בחדשנות הישראלית. כלכלני הבנק דוחים גם את החשש הזה ומדגישים כי מדובר במגמה כלל עולמית, שעשויה ללמד על תהליכי התמקצעות של המשקיעים והיזמים, שמראש לא מתעניינים ברעיונות בעלי סיכויי הצלחה נמוכים. שינוי נוסף הוא שיזמי ההייטק דוחים את הגיוס הראשון לשלב מתקדם יותר. כמו כן, הירידה במספר חברות הסיד עשויה ללמד על התחזקותם של מרכזי החדשנות, המוקמים בתוך חברות הענק, ועל כך שתחומי ההייטק שבחזית הענף כיום - כמו בינה מלאכותית - הם עתירי הון לעומת התחומים שהיו בחזית בשנים קודמות.

ההתחממות הגלובלית – ממליצים על אנרגיה גרעינית

בוועדת גלזגו הוצב יעד של אפס פליטות גזי חממה עד שנת 2050. האוקיינסים והביוספרה היבשתית סופחים 23 גיגה-טון גזי חממה, בעוד השימושים האנושיים פולטים כ-49 גיגה-טון. כך שיש להפחית כ-26 גיגה-טון כדי לעמוד ביעד אפס הפליטות. כ-37 גיגה-טון מקורם בייצור אנרגיה, ולכן ההגעה לאפס פליטות עוברת דרך שינוי המקורות לייצורה.

ישראל משתתפת באתגר הבינלאומי הזה, כאקט שהבנק המרכזי מכנה 'ביטוי של השתתפות בקהילה העולמית ובמאמץ הבינלאומי, ולהימנע מסיכונים בינלאומיים כלפי מדינות שלא יעמדו ביעדים'. זאת אף שישראל אחראית ל-0.2% בלבד מהיקף הפליטות בעולם. בבנק מצביעים על הקשיים היייחודים לישראל במעבר להפחתת הפליטות: גידול אוכלוסייה חריג; נקודת מוצא טובה לעומת מדינות מפותחות אחרות, שמקשה על הפחתה נוספת; היעדר יכולת להסתמך על מערכות חשמל אחרות; אפשרות להשתמש רק בשמש ובגרעין, כי אין רוח ומים; והעובדה שפתרון השמש בעייתי בגלל מגבלת מקום.

בבנק ניתחו את העלייה העתידית בביקוש לחשמל ואת התרחישים השונים, והגיעו למסקנה כי 'אין תרחיש המבוסס על כלי המדיניות הנוכחיים, שבו ישראל תעמוד ביעדי הפחתת הפליטות, ומשום כך ביעדי האקלים'. למרות שכלי המדיניות הנוכחית יוצרים שינויים משמעותיים, הרי שהם אינם עומדים בקצב של גידול האוכלוסייה והתוצר, ולכן אין מנוס משילוב אנרגיה גרעינית בתמונה.

תחנת כוח גרעינית בגרמניה | צילום: ויקיפדיה

הניתוח המלא של בנק ישראל קובע כי אם לא ייעשה שימוש באנרגיה גרעינית, לא תהיה דרך לעמוד ביעדים של ועידת גלזגו. הבנק מסכם את המלצתו כך: 'אנו רואים בחיוב את דעת הגורמים המקצועיים, הממליצים לבחון בזהירות ייצור חשמל בטכנולוגיות גרעיוניות. אנרגיה גרעינית היה המקור הזמין לביטחון אנרגטי ונייטרליות פחמנית. כל עוד ייצור אנרגיה באמצעים גרעיינים לא על הפרק, ההיתכנות של נייטרליות פחמנית תלויה בטכנלוגיות עתידיות שאינן קיימות ואינן מסחריות, וההתחייבויות של ישראל תלויות בהתפתחויות לא ידועות".

מועצה פיסקלית וכללים פיסקליים חדשים

בבנק ישראל לא מפספסים הזדמנות להביע עמדה באשר לצורך בהגדלת התקציב להשקעות, אלא שהפעם היא מנוסחת באופן רחב ומלא. הבנק מביע את עמדתו הנחרצת כי המתווה הפיסקלי הנוכחי סובל משתי בעיות עיקריות: ראשית, לפי המתווה הנוכחי יש צורך בעתיד להפחית את חלק ההוצאה הציבורית בתוצר, אלא שאם תופחת ההוצאה הציבורית, ישראל לא תצליח לעמוד ביעד של סגירת הפערים בינה לבין המדינות המפותחות בתחומי הון אנושי ומלאי תשתיות ציבוריות; שנית, חלק מהכללים הפיסקליים (כמו כלל הגירעון) מעודד מדיניות פרו-מחזורית, כך שבשנה שיש בה משבר וההכנסות ממסים נמוכות, הממשלה צריכה לכווץ את הוצאותיה.

בבנק חוזרים גם על התובנות שהשמיעו בשנתיים האחרונות מקרו-כלכלנים רבים, על כך שכל עוד התשואה על ההשקעה גבוהה מעלויות המימון של החוב, הרי שכדאי לממשלות לבצע את ההשקעות הללו. אך בבנק מכירים בחשש הגדול מ'חשבונאות יצירתית' שבעקבותיה כל הוצאה תוכר כהשקעה. לכן הבנק מציע הנהגת כלל, שיבחין בין השקעות פיזיות לבין כל השקעה אחרת (חינוך, הון אנושי וכד'). אך חשוב מכך, בנק ישראל מציע להקים מועצה פיסקלית עצמאית, שבסמכותה יהיה לקבוע מה נחשב להשקעה ומה לא.

דו"ח בנק ישראל יוצא כשבוע לאחר דו"ח קרן המטבע, שכלל התייחסות למועצה פיסקלית. הקרן המליצה לבחון הקמה של מועצה כזו, ועתה סביר להניח מי עמד מאחורי ההמלצה הזו.

שכר המינימום

דו"ח בנק ישראל סוקר בהרחבה את נושא שכר המינימום, ופותח בהצגת השאלות שמעסיקות את עולם המחקר הכלכלי באשר להשפעות שכר המינימום על תעסוקה, אי שיוויון, עוני, פריון ותחומים נוספים. בבנק ישראל מודעים לכך שהקפאת שכר המינימום במהלך משבר הקורונה וכן בשנה הנוכחית גרמה לשחיקה מסוימת בו, וגם כי שכר המינימום שאושר בעסקת החבילה יביא לשחיקה בו. אך עם זאת מציינים בבנק כי "רמת שכר המינימום בישראל לא חריגה בהשוואה בינלאומית".

את העובדה שבנק ישראל חצוי לגבי השימוש בשכר מינימום ככלי לתמיכה בעובדים חלשים לא צריך לנחש. כלכלני הבנק כותבים במפורש: "לאור הסיכונים הטמונים בשכר מינימום, יש עדיפות במקרים רבים לתמיכה בעובדים חלשים באמצעות מענק עבודה, הוא ממוקד יותר, ולא פוגע בכדאיות המעסיקים". חשוב להדגיש שבנק ישראל אינו מתנגד לשכר המינימום, אלא הוא סבור כי מנגנון ההצמדה הנוכחי לשכר הממוצע הוא בעייתי, וכי גם השחיקה הנוכחית אינה בעייתית. ויש להעדיף את ההרחבה של מענקי העבודה.

בדומה לניתוח שביצעו השבוע במשרד האוצר, גם בבנק ישראל ניסו לחשב את עליית השכר הממוצע בשנתיים האחרונות בניכוי ההשפעה של המובטלים במקצועות הנמוכים. התוצאות של שני הגופים דומים למדי, אך עם זאת יש הבדל ברמת ההצהרות. בבנק המרכזי מצהירים כי אין לחצי שכר, וכי עליית השכר תואמת את המגמה הרב-שנתית. לעומת זאת, במשרד האוצר גורסים כי השכר עלה בקצב מהיר יותר מקו המגמה.