הדו־קרב בין הבריאות לאוצר עבר לוולפסון

1. אחרי הדו"ח החמור שפרסם החשב הכללי באוצר נגד התנהלות בית החולים וולפסון, מגיעה התשובה של מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' נחמן אש, וזו כוללת ניסיון למחיקת הממד הפלילי בפרשה, שעליו הצביע החשכ"ל רו"ח יהלי רוטנברג.

מימין: החשכ"ל יהלי רוטנברג ומנכ"ל משרד הבריאות נחמן אש | צילומים: גלעד ארצי, עמית שעל

החשכ"ל הזהיר את אש כי הוא הגיש את הדו"ח שפרסם בנובמבר הן ליועץ המשפטי לממשלה והן לנציב שירות המדינה, שכן הוא זיהה בפירוש "חשד לביצוע מעשים הגובלים בפלילים ועבירות משמעת" שמחייבים התערבות של שני שומרי הסף האלו.

רוטנברג הוא רואה חשבון מאופק וזהיר מאוד בלשונו, לכן הביטויים החמורים שבחר להשתמש בהם הם כה יוצאי דופן. הבדיקה שלו מצאה "שקשוקה" אחת גדולה בין בית החולים (מוסד ממשלתי בבעלות המדינה) לבין עמותת ידידים (מלכ"ר פרטי נטול ביקורת) שפועלת כראות עיניה. סלט של כסף פרטי, ציבורי, תרומות, חלקן ייעודיות וחלקן לא. הבעיה היא הקשר בין כל הגופים האלו (כולל תאגידי הבריאות), לרבות העברות כספים בינם לבין עצמם, מינוי הבכירים שם, ניהול ושימוש בכספים והחיבור בין גוף ממשלתי מפוקח לשניים – עמותות הידידים והתאגידים – שזוכים לעצמאות כמעט מוחלטת ומנהלים קופה נפרדת.

מנכ"לית וולפסון, ד"ר ענת אנגל | צילום: תומי הרפז

לפני כשלושה שבועות שיגר אש לרוטנברג את סיכום הפעולות והמסקנות של משרד הבריאות בעקבות הדו"ח – מסמך שנחשף כאן לראשונה – תוצר של כחמש ישיבות סביב הנושא. אפילו רוטנברג הודה כי הרצינות שבה אש מתייחס לנושא "ראויה לשבח". מאותו סיכום עולה כי אש מיפה את כלל בתי חולים שאין להם הסכם שמסדיר את הקשר הבעייתי עם עמותת ידידים והורה להשלים באופן מיידי את ההסכמים.

כמו כן, אש מינה את פרופ' דודו דגן, ראש חטיבת בתי החולים הממשלתיים, לחבר נוהל ברור שיסדיר אחת ולתמיד את מערכת היחסים המאוד מורכבים והלא בריאים בבתי החולים. זה דבר מבורך, כמובן, שכן ברור שהקשרים הבעייתיים בין כלל הזרועות המרכיבות את מערך האשפוז (בתי חולים, תאגידים, עמותות ידידים) אינם נחלתו הבלעדית של וולפסון. בעיצומה של מגפת הקורונה ביוני 2020, בין מיתון לסגרים, התפרסם דו"ח דומה וחמור לא פחות על בית החולים ברזילי. למרבה הפלא, מיד אחרי חשיפתו, שר הבריאות דאז יולי אדלשטיין מינה את "כוכב" הדו"ח פרופ' חזי לוי, מנכ"ל בית החולים, למנכ"ל משרד הבריאות, והדו"ח הושכח. ברור לכולם, כולל לאש, שחייבים להסדיר את העניין הזה עם נוהל קבוע, שקוף ושווה לכלל בתי החולים. כעת נותר להמתין לתוצאה הסופית שירקום דגן.

2. ובכל זאת, הסיכום של אש משאיר כמה שאלות פתוחות. ראשית, כי אש מבקש להוריד מעל סדר היום את הממד הפלילי בהתנהלות וולפסון סביב הכספים שלו וכל זרועותיו. "לאחר בירור מעמיק, על בסיס הכלים שעמדו לרשותי, לא מצאתי בסיס לחשד לאירועים פליליים", כותב אש. ברור שמנכ"ל הבריאות לא רוצה שהעננה הזו תרבץ על אחד מבתי החולים הגדולים במדינה.

אש הוא גם המפקח של מערכת הבריאות אך גם חלק אינטגרלי ממנה. ניכר מהניסוח שלו שהוא מבין את העובדה שלא הוא זה שיקבע האם יש פליליות במעשי מנהלי בית החולים וולפסון. יתרה מזו, כאשר עוברים על אותו סיכום בן שני עמודים של אש, הוא מותיר יותר מדי סוגיות מהותיות ומרכזיות לבדיקת גורמים חיצוניים שטרם מסרו לו את עמדותיהם: רשמת העמותות; היועץ המשפטי של חטיבת בתי החולים; חשבת החטיבה; נציב שירות המדינה (אגף המשמעת). זו הסיבה שהרושם שנוצר הוא כי אש סימן מטרה – להרחיק את הנושא משומרי סף, לרבות מהדין הפלילי, ולהעביר את הטיפול בסוגיה למישור האזרחי, בעיקר אל תוך מערכת הבריאות.

נוסף על כך, אש טוען ששני מקרים ספציפיים שהוזכרו בדו"ח החשכ"ל לא מחייבים כלל בדיקה. לגבי תרומה מסוימת הוא מסביר שהיא איננה מצריכה בדיקה כי היא לא מומשה בסוף, ובנוגע לתרומה אחרת הוא מסביר שהיתה "בעיה של תקשורת" בין שני גורמים שהיתה ביניהם מערכת אישית רעועה.

באוצר טוענים בתגובה ש"למנכ"ל משרד ממשלתי אין סמכות לקבוע או להפריך חשד לפלילים. סמכות זו נתונה בידי גורמי אכיפת החוק. החשכ"ל ימנה ועדת ביקורת, כנהוג בסיום ביקורת כזו, שבה יתקיים דיון בממצאי הדו"ח ויתקבלו החלטות אופרטיביות בעניין תיקון הליקויים ויישום המלצות הביקורת. החלטות אלה מחייבות את הגוף המבוקר".

ויש נקודה נוספת: אש נתן הנחיה שבמסגרת הנוהל המתגבש, דגן רשאי לאשר קבלת תרומות לייעוד שכבר מומן בידי המדינה. ההנחיה הזו נתקלת בהתנגדות נחרצת מצד האוצר, שם הסבירו כי "הנוהל אינו מקובל, שכן הוא מעניק לראש חטיבת בתי החולים הממשלתיים סמכות בלעדית לקבל החלטה בנושא הכספי, המצוי בתחום הסמכות של חשבת החטיבה (השייכת לאגף החשכ"ל — א"פ)".

3. ובכל זאת אי אפשר לנתק את המקרה של דו"ח וולפסון מהתמונה הכוללת שמבליטה יחסים מתוחים בין שני המשרדים האחראים על הפיקוח והאסדרה של מערכת הבריאות הישראלית: האוצר והבריאות. בשבועות האחרונים העימותים חוזרים ונשנים, כאשר בין אש לבין רוטנברג היו כבר כמה התנגשויות. הראשונה, סביב תחקיר "כלכליסט" על שיבא־טרגט – המיזם העסקי שהפעיל תאגיד הבריאות שיבא (עמותה פרטית שמנוהלת הלכה למעשה על ידי מנכ"ל שיבא יצחק קרייס) בשיתוף חברת הפקת פרטית שאיננה קשורה לעולם הבריאות, ללא מכרז וללא אסדרה בכל הקשור לבדיקות קורונה.

לאחר מכן נרשם עימות סביב איכילוב וול – מיזם דומה שמחבר את תאגיד איכילוב עם חברה פרטית באותם מיזמי בדיקות שמגלגלים מיליארדים. גם התנהלות שיבא סביב הקמת בית חולים שדה בגבול אוקראינה עוררה ביקורת בחשכ"ל. לצד זאת, ישנו גם עימות חזיתי בין בכירי משרד הבריאות לבין אגף התקציבים באוצר בנוגע לשתי סוגיות עקרוניות וחיוניות. הראשונה, מתווה קיצור תורנויות המתמחים כאשר משרד הבריאות ואש תומכים במתווה של שר הבריאות ניצן הורוביץ ובאוצר מתנגדים לכך באופן נחרץ (ראו מסגרת). הסוגיה הולכת ומסתעפת ככל שמתקרבים ל־1 באפריל, מועד שבו יחול איסור על עבודה של 26 שעות רצופות.

הסוגיה השנייה היא תקצוב בתי החולים (סעיף 9 בתוך חוק ההסדרים בסוגיה): אף על פי שהחוק אושר, ישנו ויכוח קשה סביב תקנות החוק שטרם הוסדרו והיו צריכות להיכנס לתוקף בתחילת השנה. שלשום שיגרה יו''ר ועדת הבריאות של הכנסת, ח"כ עידית סילמן, מכתב בהול לשני השרים בהפצרה לחתום בהקדם על התקנות כדי להפעיל את המודל שמשמעותו תוספת של כ־2.5 מיליארד שקל למערך האשפוז (כולל בתי החולים העצמאיים). אתמול היא גם פנתה לרה"מ נפתלי בנט שיתערב באופן אישי בעניין.

4. כשבוחנים את התהליכים שהתרחשו בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ משבר הקורונה, ואת השחקנים החדשים בזירה, העימותים האלו רק צפויים להחמיר. מאז הקורונה מערכת הבריאות קיבלה כמויות חסרות תקדים של כסף ומשאבים. לפי נתונים רשמיים של הלמ"ס, בין 2019 ל–2021 תקציב הבריאות זינק בכ־20% וביותר מ־15 מיליארד שקל לעומת השנתיים שקדמו להן. מערכת הבריאות הפכה ל"מערכת הביטחון החדשה" (הבריאות קיבלה ב־2021 כ־16.6 מיליארד שקל יותר מהביטחון), ומצליחה להתחרות במערכת הביטחון בסרבול ובחוסר יעילות הקצאת המשאבים.

משרד הבריאות – שנחשב תמיד למשרד חלש יחסית – נקלע למשבר עמוק כשהקורונה פירקה אותו לרסיסים תוך עזיבת בכירים מוערכים. במקביל, בתי החולים וקופות החולים רשמו הצלחה גדולה בתקופת המגפה, מה שהפך אותם לחזקים מהמשרד שמפקח עליהם ולעצמאים יותר.

במקביל, גם באוצר נרשמו שינויים פרסונליים. שר האוצר אביגדור ליברמן מפגין התחייבות למשמעת פיסקאלית שלא נראתה כאן מאז שבנימין שנתניהו ומשה כחלון קיבלו את מפתחות האוצר ולבטח לא בתקופה של נתניהו וישראל כץ – שהתנהגו כאילו קופת המדינה היא הקופה הקטנה של הליכוד.

ליברמן, שלא רוצה להעלות מסים וגם לא לפגוע בתקציב הביטחון (למעשה, הוא רוצה להגדיל אותו), אך כן רוצה שליטה בגירעון ובחוב, מבין כי הדרך להתייעלות עוברת בעיקר דרך התקציביים החברתיים, לרבות בריאות. מנכ"ל המשרד רם בלינקוב, איש אגף התקציבים לשעבר, רגיש באופן קיצוני לבזבוז כספי ציבור ולכל מיני הסדרים מפוקפקים שנמצאים כעת בבדיקה – דבר שלא קיים אף הוא מאז 2015.

רוטנברג מצדו מתעדף בקרה וביקורת בניגוד לקודמיו: הוא סבור שטיפול הולם בהוצאה הממשלתית הוא חלק חיוני במדיניות המאקרו־כלכלית ושם את סגירת הפרצות במערכת הבריאות כמטרה עליונה. גם הממונה על השכר, לרבות סגנו אפי מלכין, נחוש לתקן ולפקח על מה שמתרחש בתאגידי בתי החולים ובהסכמים בין קופות החולים לבין הרופאים העצמאים (רופאים שאינם תחת פיקוח וכבר השתלטו על המערכת). לכן אין להתפלא כי העימותים הבאים בין שני המשרדים האלו כבר מעבר לפינה, והם לא צפויים להיות קלים יותר.