המשך הטרור ידרדר את הכלכלה הפלסטינית וישבש את הבנייה בישראל

מה שהחל לפני כשבוע כטרור בהשראת דאעש בבאר שבע, דרך חדרה ביום ראשון הפך ביום שלישי עם הפיגוע בבני ברק לגל טרור. קשה לקבוע בוודאות מה עורר את פעילות הטרור האינטנסיבית הזו דווקא כעת, אחרי רגיעה יחסית מאז אירועי מאי אשתקד. הפוטנציאל והרצון לפגע, בוודאי בקרב מי שכבר היו מעורבים בטרור, היו קיימים כל העת אבל מה הצית את האש דווקא עתה עדיין לא ברור.

משאיות מעבירות סחורות לרצועת עזה | צילום: חיים הורנשטיין

ייתכן שהדבר קשור בהתגברות ההסתה באמצעות הרשתות החברתיות ושבועת האמונים למנהיג דאעש החדש או בגברת המאמץ של חמאס בקרב ערביי ישראל כשהוא רואה שהסכמי אברהם הפכו את ישראל לשותף לגיטימי עבור מדינות ערב (ולאחרונה גם עבור טורקיה של ארדואן). ייתכן כי לשאלת העיתוי צריך לייחס השפעה עקיפה של המלחמה באוקראינה שממנה עולה, לפי ההיגיון של ארגוני הטרור הפלסטינים, ש"החלש" יכול להסב אבידות קשות לצד "החזק".

החגיגות שנראו בצד הפלסטיני לאחר מסע הרצח ברחובות בני ברק יכולות להתברר כקצרות מועד עבור רוב הפלסטינים. ירצו או לא ירצו, המשק שלהם תלוי בכלכלה הישראלית, הן מבחינת סחר והן מבחינת תעסוקה, והוא המפתח להשגת צמיחה כלכלית. המשך הפיגועים בערי ישראל יצריך תגובה שתצמצם את סיכויי הצמיחה השבריריים בלאו הכי של המשק הפלסטיני ולכך יכולות להיות השלכות משמעותיות בטווח הארוך יותר על חלקים נרחבים בחברה הפלסטינית.

התוצר לנפש צפוי לרדת

העובדה שגל הטרור מתרחש ימים ספורים לפני חודש הרמדאן, שנחשב גם כך לרגיש ובעל פוטנציאל נפיץ, מעוררת את החשש להסלמה שעלולה לכלול בסופו של דבר גם סבב נוסף מול רצועת עזה. אמנם לא נראה כי למצב הכלכלי הייתה תרומה ישירה לעידוד גל הטרור הנוכחי, אולם אם מסתכלים על התמונה הכלכלית הכוללת במשק הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה ישנה סיבה לדאגה. עוני, אבטלה והתדרדרות כלכלית תמיד היוו כר נוח לצמיחת הטרור ולכן הדילמה של ישראל בימים אלה רק הולכת וגוברת.

מצד אחד, בשבועות האחרונים, ישראל העניקה שורה של הקלות לפלסטינים, כולל ברצועת עזה ותכננה להמשיך אותן גם בתקופת הרמדאן במאמץ לנטרל את גורם התסכול הכלכלי ממשוואת הטרור. מנגד, החשש כי חקיינים פלסטינים ינסו לנצל את ההקלות ולהסתנן לישראל במסווה של עובדים כדי לפגע יצריך את הרשויות לחשב מסלול מחדש.

מעבר כרם שלום סחורות מזון וציוד שמועבר לרצועת עזה | צילום: אלי אטיאס

הדילמה הזו לא פשוטה שכן לפי כל ההערכות מצבו של המשק הפלסטיני בתחילת 2022 אינו מעודד וללא חבל ההצלה מצד ישראל מצבו יהיה קשה עוד יותר. המשק הפלסטיני סיים את שנת 2021 בצמיחה של כ־6% (ברצועת עזה 2% בלבד) כחלק מההתאוששות ממשבר קורונה, וזאת אחרי צניחה של יותר מ־11% בשנת 2020. הירידה החדה בביצועים הכלכליים נבעה גם מהפסקת התיאום הביטחוני עם ישראל ועצירת העברת כספי המיסים (כ־200 מיליון שקלים בחודש) וכן הצטמצמות הסיוע הכספי מהמדינות התורמות.

הגירעון השוטף במאזן התשלומים של הרשות הפלסטינית הגיע ל־390 מיליון דולר ברבעון הרביעי של 2021. הדבר מיוחס לגירעון במאזן המסחרי (1.7 מיליארד דולר) וכן גירעון של 312 מיליון דולר במאזן השירותים. מה שקיזז את הגירעון הזה שוב מראה את התלות בישראל – קרוב ל־900 מיליון דולר הכנסות של פלסטינים מעבודה בישראל באותו רבעון.

לפי מומחי קרן המטבע הבינלאומית, התוצר הפלסטיני לא אמור לחזור לרמה של לפני המגיפה עד סוף 2023 ולכן צפויה ירידה בתוצר לנפש. עם זאת, ההערכה גם בצמרת הפלסטינית הייתה כי השנה תימשך הצמיחה סביב 3%, בייחוד עם הגברת תעסוקת העובדים בשוק הישראלי והמשך ההתאוששות בפעילות של המגזר הפרטי. כאמור כרגע הנחות אלה נמצאות בסימן שאלה במקרה של המשך הטרור.

החוב הציבורי של הרשות הפלסטינית תפח בשנה שעברה לרמה שקרובה ל־50% לעומת כ־34% שנתיים קודם לכן מה שיוצר עננה על תפקודה בתחום הפיסקלי. למרות הדיבורים של בכירי הרשות הפלסטינית בשנים האחרונות על הרצון להתנתק כלכלית מישראל גם להם ברור כי ללא ישראל (וכן המדינות התורמות) היא לא תצליח להתגבר על האתגרים בתחום זה. השאלה היא אם בתנאים הנוכחיים של המשך השתוללות הטרור, ישראל תהיה מוכנה להושיט יד הן במישור הפיסקלי והן בהקלות על תנועה ועבודה שיוכלו להגביר את הצמיחה.

המלחמה באירופה לא מסייעת

בינתיים הרשות הפלסטינית לא מספקת שום סיבה לישראל ולמדינות התורמות להירתם למאמץ הכלכלי שכן היא עדיין לא אישרה תקציב לשנת 2022 וגם אינה קרובה להכרזה על שורה של רפורמות כולל שינוי במדיניות ההוצאות הממשלתיות שכיום ברובן מופנות לתשלום משכורות ופחות לפיתוח וליצירת תעסוקה.

כמו על שווקים אחרים בעולם, המלחמה באירופה מטילה צל כבד על המצב הכלכלי בשטחי הרשות הפלסטינית ורצועת עזה. התייקרות החיטה ועוד סחורות תיאלץ את הפלסטינים לשלם יותר ולא פחות חמור מכך עבורם הלחימה באוקראינה דחקה עוד יותר לשוליים את העניין הבינלאומי בסוגיה הפלסטינית. בחודש האחרון מאז החלה הפלישה הרוסית לאוקראינה התייקרו מחירי החיטה בשטחי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית בכ־15%. הפלסטינים מייבאים כ־30% מתצרוכת החיטה שלהם מרוסיה ומאוקראינה ועוד כ־30% ממדינות נוספות כולל ישראל. אספקת החיטה בימים אלה שלפני רמדאן היא קריטית עבור השוק הפלסטיני.

בנוסף לחיטה, יש לזכור כי הרשות הפלסטינית מייבאת מישראל את תשומות האנרגיה (דלק, גז) ובשנה שעברה שילמה 1.2 מיליארד דולר על כך - סעיף היבוא הגדול ביותר בתקציב הפלסטיני. המלחמה באוקראינה מגבירה את ההוצאה הפלסטינית על סעיף זה וזו הסיבה שבחודש האחרון כבר החלה מחאה של הנהגים ברחבי הגדה כנגד העלאת מחירי הדלק.

ברצועת עזה המצב לא יותר טוב. מאז החלה המלחמה באירופה אמנם מדווח כי אין מחסור במוצרים בסיסיים אם כי מחירם עלה בעשרות אחוזים בחודש האחרון. זוהי הסיבה שתנועת הקונים בשווקי עזה בטרם הרמדאן מוגדרת כדלילה ביותר. מוקדם יותר השבוע הודיעה ממשלת ישראל על העלאת מכסת העובדים מרצועת עזה המורשים להיכנס לישראל ל־20,000. הביקוש לאישורי העבודה בישראל היה אדיר שכן שיעור האבטלה ברצועה נע סביב 50%.

הכותב הוא מנהל חברת קונקורד המזה"ת