אוהדי קבוצת הכדורגל ברצלונה | צילום: AP
דעה
הבעיה היא בשיטה: הגיע הזמן לבעלות שיתופית במועדוני כדורגל
מודל הבעלות הפרטית מניח כי האינטרס הפרטי הוא זה שאמור להנחות את ניהול מועדון הכדורגל, אולם המועדון הוא נכס קהילתי מעצם מהותו ולכן צריך להיות בבעלות שיתופית. חושבים שזה לא יעבוד? תסתכלו על ריאל מדריד, ברצלונה ובאיירן מינכן
לפני כמה ימים התפרסמו בדיילי מייל תוצאות סקר שבדק את מידת התמיכה של אוהדים אנגלים בבעלי המועדונים שלהם. באופן לא מפתיע, נראה שיש קשר די מובהק בין אחוזי התמיכה בבעל בית מסוים לבין מידת ההצלחה הספורטיבית של המועדון תחת ניהולו (יחסית לציפיות מהמועדון כמובן).
קראו עוד בכלכליסט:
אך טבעי שאוהדי צ'לסי, למשל, יתמכו ברובם בהמשך שליטתו של רומן אברמוביץ' לאחר שהפך אותם ממועדון בינוני בקנה מידה אנגלי למועדון פאר בקנה מידה עולמי. אוהדים רוצים לראות הצלחות, וזה בסדר. אפשר לשער בביטחון די רב כי תוצאות דומות יתקבלו אם נערוך סקר כזה בקרב אוהדים ישראלים. למשל, מיץ' גולדהאר בוודאי יזכה לאחוזי תמיכה גבוהים בזכות הישגי המועדון בעשור האחרון. משה חוגג, לעומת זאת, יזכה לאחוזי תמיכה אפסיים לאחר שדרדר את בית"ר ירושלים לשפל חסר תקדים.
אבל משה חוגג לא התכוון לדרדר את בית"ר למצב שבו היא נמצאת. הרי היה לו אינטרס ברור להביא את בית"ר להישגים כמה שיותר מרשימים, והוא השקיע בניסיון לעשות זאת סכומים משמעותיים מכיסו. כמובן שאין כוונתי להגן על אדם שמואשם כרגע ברשימת עבירות שלא נעים לפרטן אפילו ברמיזה. הכוונה היא שמצבה העגום של בית"ר הוא לא התגשמות של תכנית זדונית אותה חוגג הוציא לפועל בהצלחה - הבעיה היא בשיטה.
למי שייך המועדון - לאוהדים או לבעלים?
השיטה היא מודל הבעלות הפרטי בכללותו. מודל זה מניח כי האינטרס הפרטי הוא זה שאמור להנחות את ניהול מועדון הכדורגל. הנחה זו חלחלה לתוך הכדורגל הישראלי בתחילת שנות ה-90, תקופה שבה היגיון ההפרטה הפך ל"היגיון הבריא" גם מעבר לשדה הספורטיבי.
ישנה סתירה ברורה בין האינטרס הפרטי לבין מהותו של מועדון כדורגל: בעוד הראשון מעודד צורת ניהול שמיטיבה בראש ובראשונה עם בעל בית אחד ויחיד, מועדון הכדורגל הוא נכס קהילתי מעצם מהותו. מועדון הכדורגל מאז ומתמיד היה קשור אל השכונה או העיירה בה הוא ממוקם ואותה הוא מייצג, ואוהד הכדורגל היה שקוע עמוק מבחינה זהותית בקבוצה אותה אהד.
מעבר לכך שמועדונים פשוט לא יכולים לשרוד כלכלית בלי הכנסות מכרטיסים ומכספים ציבוריים, "אין קבוצה בלי אוהדים" זו לא סתם סיסמה, אלא עובדה קיומית. הרי רומן אברמוביץ' לא יצר את צ'לסי, הוא קנה בכספו "מוצר" מוגמר. ארבעה דורות של אוהדים מושבעים שהורישו את נאמנותם לצ'לסי לילדיהם הם אלה שיצרו אותה והפכו אותה למועדון שכדאי לאוליגרך בכלל להסתכל עליו. כך גם במקרה של בית"ר ירושלים ושל כמעט כל מועדון אחר. אם לא היו לבית"ר אוהדים נאמנים מאז 1936, לא היה מה לקנות מלכתחילה.
מודל הבעלות הפרטית מנסה לכפות על מועדון כדורגל את הקטגוריה של "מוצר", כאילו שמדובר בשוק חופשי עם לקוחות שבוחרים את המוצר המשתלם להם ביותר באופן רציונלי. אבל אין שום דבר רציונלי באהדת כדורגל ולכן המועדון אינו מוצר.
אוהדי צ'לסי אמנם מרוצים מהצפיפות בארון התארים שלהם תחת אברמוביץ', אבל בוקר אחד מסתבר שתארים אלו נקנו תמורת דם של אזרחי אוקראינה. חוגג לא התכוון להצעיד את בית"ר לאבדון, אבל ברגע שהוא נאלץ למכור את המועדון, האינטרס שלו (להפסיד כמה שפחות) התנגש עם האינטרס האמיתי של המועדון (להזרים פנימה כסף כמה שיותר מהר לפני הליכה לפירוק).
תמורות גיאופוליטיות ואקלימיות יכולות בעתיד להניא את השייח'ים מהמפרץ מלהמשיך להשקיע את כספי הנפט שלהם במנצ'סטר סיטי, פריז וניוקאסל. אפילו מיץ' גולדהאר, שקשה לחשוד בכך שמניעיו אינם פילנתרופיים וציוניים גרידא, יינטוש את הספינה הצהובה בשנייה שרואי החשבון שלו יגידו לו שהמשך ההשקעה במכבי ת"א מתנגש יתר על המידה עם המשך השאת הרווחים מעסקיו בקנדה. לא ניתן יהיה לבוא אליו בתלונות כאשר זה יקרה - זו השיטה.
הבעלות השיתופית הוכיחה את עצמה
המועדון הוא נכס קהילתי במהותו ולכן הוא צריך להיות בבעלות שיתופית. האוהדים נשארים נאמנים למועדון גם כאשר הדבר מתנגש עם האינטרס הפרטי שלהם. הם כאן להישאר ולכן הם מבינים באופן כמעט אינסטינקטיבי מהם האינטרסים האמיתיים וארוכי הטווח של המועדון.
מי שיטען שהדבר בא בסתירה עם הצלחה ספורטיבית, צריך קודם להסביר את הצלחותיהם של ריאל מדריד, ברצלונה ובאיירן מינכן, שלושה מועדוני אוהדים. אחר כך שיסביר גם את היותה של הבונדסליגה הגרמנית כולה אחת מהליגות האטרקטיביות והעשירות בעולם.
אם אוהדים מרוצים מבעל הבית שלהם רק כאשר המועדון מצליח, הדבר מעיד על כישלון מודל הבעלות הפרטית. בעלות שיתופית מהווה רשת ביטחון מפני נזקי הארעיות המאפיינת בעלות פרטית. היא מאפשרת לאוהדים לבחור מי ינהל את הדבר הכי חשוב להם בחיים ולקבוע מטרות ארוכות טווח למועדון על בסיס ערכים משותפים של הקהילה. זו אותה השיטה עליה אתם מתעקשים (ובצדק) שתנהל את ענייני עירכם ומדינתכם. קוראים לזה דמוקרטיה, ואין סיבה שלא נראה יותר ממנה.
גלעד ניצן הוא חבר "היציע - ארגון אוהדי קבוצות הספורט בישראל"