בתוך עצמו הוא שר: שלום חנוך מוציא ספר שירים ראשון

“חלמתי לכתוב במכונת כתיבה. חיכיתי, וחיכה איתי הזמן. כתב יד היה לי רישום להלחנה, ואז נמצא לי עולם חדש. ‘פתקים’”. כך כותב שלום חנוך על הכריכה האחורית של ספר השירה החדש והראשון שלו “פתקים” שראה אור השבוע באגם הוצאה לאור. הספר כולל כמעט 80 שירים, רובם לא ראו אור או הולחנו מעולם. הקטעים עוסקים בנושאים מגוונים מהקורונה, דרך סיפורי אהבה, ביקור בחלום בבית משפחת טראמפ ועד “מחכים למשיח” בתרגום ליידיש.

חנוך. "זה כתוב יותר כהגיגים או כמכתב מאשר כשיר שייתפר לו לחן", אומרת העורכת עטרה אופק | צילום: אביר סולטן

“הספר הזה הוא כמו להכניס את הקורא לחדר של שלום, לכורסה שלו. זה אינטימי”, אומרת עורכת הספר עטרה אופק. “כולם יודעים מי זה שלום חנוך, המוזיקאי והזמר, אבל כשהוא מגיש להם את עצמו בשירים’ אין מתווך. היצירה נוצרת בראש אל מול המילים כמו שקורה לקורא מול ספר”.

אופק מכירה את חנוך לא מעט שנים. עוד כשהיתה חיילת בגל”צ הכירה את דורי בן זאב והתגלגלה לחבורה הנחשקת. “אני העורכת המיתולוגית של מאיר אריאל. שלום הרים אליי טלפון לפני יותר משנה, וסיפר שכתב הרבה בתקופת הקורונה. הוא אמר שחשב להוציא ספר של שירים והציע לי לערוך אותו”. חנוך כתב את השירים באפליקציית פתקים (Notes) שבסלולרי שלו, מכאן שמו של הספר. “שלום מגדיר את עצמו כחייט, הוא תופר מילים ולחן, ובספר הזה הוא רצה לקחת דברים שהוא כתב ולא תפר להם לחן, וכך בחרנו מבין מאות שירים את אלה שנכנסו. היו כאלה לא מבושלים מספיק וכאלה שהיה בטוח שייכנסו, והיה את ‘שיר’ היפהפה שאמרתי מיד שזה יהיה השיר הפותח של הספר”.

במה השירים שונים מהשירים המולחנים שלו?

“במולחנים אתה חייב להתאים את עצמך לסד של משקל וקצב וחריזה, וכאן הוא היה משוחרר מזה, הוא כתב מה שהוא חשב. זה כתוב יותר כהגיגים או כמכתב מאשר כשיר שייתפר לו לחן. יש גם כמה שירים שיש להם לחן, וחנוך הרגיש שהם שייכים לספר כמו ‘קרני השמש והגשם’ ,’עד הקצה’ ו’שלטון’ מהאלבום האחרון ‘הרצל לילינבלום’. בשיר ‘חצי חבר” הבית האחרון הוא משפטים שאריק איינשטיין אמר לו בטלפון (“צריך לסגור חזק בהגנה/ולצאת למתפרצות/ אפשר לעשות את זה/ אני אופטימי”). את הספר חותם השיר ‘משיח’ ביידיש (‘מע וארט אויף משיחן’)”.

אופק מספרת על עבודה משותפת מהנה במיוחד. “הרבה פעמים הוא היה מזיז שורה או מילה. ההחלטות היו משותפות ולפעמים הוא התעקש על דברים, כמו למשל שהספר יהיה אדום”. מי שאיירה את הספר היא ליאורה זמלמן, אשתו של המפיק רותם פלורנטין. למעשה מהחיבור איתה נולד הרעיון. “ערב אחד, במסעדה, עלה נושא שהזכיר לי משהו. מצאתי פתק אחד והראיתי לה, לליאורה. אז אולי תשלח לי, ואני אצייר...? כך נוצר הספר. מטבעו הוא דיאלוג”, כותב חנוך. “לליאורה מגיע המון קרדיט חוץ מהאיורים. היא נתנה פרשנות אחרת, את המראה שלה לשיר, את התרגום שלה מזווית לא צפויה”, אומרת אופק.

למה הוא החליט להוציא ספר דווקא עכשיו?

“שלום מאמין ביד המקרה, זו ירושה ממאיר (אריאל — מנ”ש). ראינו שהצטברו שירים וציורים כל כך יפים ולא שווה שהדיאלוג בין הציור והשיר יישאר רק בינו לליאורה, והוא צדק. זו היתה עבודת פרך נהדרת, כי הוא מאוד התרגש ושמח ואמר שהוא מרגיש אחרת לגמרי מאשר כשיוצא אלבום”.