אם האנושות לא תנקה את הזבל שהיא השאירה בחלל, ייקרה לה דבר לא נעים בכלל

המפץ הגדול ועד שנת 1957, החלל היה נקי מהתערבות אנושית. בסתיו של אותה שנה, החלו להופיע בחלל הגופים הראשונים מעשה ידי אדם. הספוטניק 1 היה הראשון ומי שלמעשה פתח את עידן החלל ושנה אחר כך שיגרה נאס"א את ה-Vanguard. בניגוד לספוטניק, שחזר הביתה, הקשר ונגארד נותק אחרי זמן מה ושרידיו עדיין שם למעלה.

מאז אותה שנה, יותר מעשרת אלפים לוויינים שוגרו לחלל. מתוכם, מומחים מעריכים שפעילים כיום רק כ-2,700. השאר הוחזרו לכדור הארץ או שהם מושבתים ולא שימושיים. לוויינים ששוגרו לגבהים של 800 ק"מ מעל פני כדור הארץ ומעלה יישארו במסלולם שנים רבות. למעשה, הלוויינים הראשונים ששוגרו לא צוידו באמצעים להאצת חזרתם לכדור הארץ כאשר הדלק שעליהם אוזל, או כשמשימתם הסתיימה, והם פשוט ימשיכו לנוע במסלולם. לוויינים כאלה גם עשויים להתפרק לחלקים או להתנגש באחרים וליצור ענן חלקיקים.

לוויין יפני אלוס-2. עתידות: עד גיל 21 תהפוך לזבל חלל | קרדיט: הסוכנות החלל היפני/JAXA

בשנים האחרונות אומצה על ידי מדינות שונות מדיניות שמכתיבה חזרה של האובייקטים לאטמוספרה בתוך 25 שנה מתום פעולתם של הלוויינים במסלול נמוך על מנת שיישרפו שם, אבל אלפי לוויינים מושבתים ימשיכו לשייט לנצח כפסולת חלל ויהוו סיכון גבוה לאסטרונאוטים ולחלליות לא מאויישות. זאת, בנוסף לאינספור חלקים גדולים יותר או פחות, שאריות של התפרקות, פיצוצים מקריים ושאר זבל מתכתי. בין החלקים האלה ניתן למצוא, למשל, מכונית טסלה אמיתית עם נהג בובה ושאריות אנושיות של בני אדם שרוצים להיקבר בחלל ששיגרה חברת "סלסטיס". ההערכות הן שיש שם, למעלה, עוד כ-100 מיליון חלקים נוספים.

אחד הראשונים שהעלו את הבעיה לסדר היום הציבורי היה אסטרו-פיזיקאי של נאס"א בשם דון קסלר, שאחת ממשימותיו הייתה להעריך את הסיכונים שהזבל יכול לגרום לתחנות החלל. מחישובים שעשה קסלר עלה שאם ימשיכו להתעלם מהתופעה של הזבל החללי יכול להיגרם נזק בלתי הפיך ללוויינים שנמצאים במסלול הקרוב לכדור הארץ - כלומר, אלה שכדור הארץ זקוק להם במיוחד לתפעולו השוטף. העלויות להרס כזה יכולות להגיע למיליארדי דולרים ולפגיעה בחיי אדם. קסלר למעשה יצא נגד הדעות שרווחו אז בנאס"א שאמרו שצריך לדאוג רק מהעצמים הגדולים והמוכרים: הוא העריך שכשמספר העצמים, גדולים כקטנים, יגדל, כך גם תגדל הסכנה. על פי ההערכותיו, בשנות ה-20 של המאה ה-21 הסכנה שמהווה פסולת החלל תגדל פי 10 ואף תהיה גבוהה מזו של מטאורים.

אשפה בכנרת. מיקרו-קוסמוס | צילום: אביהו שפירא

לאחר מספר תקריות היסטוריות, שהחלו בהתרסקות של לוויין ריגול סובייטי בשם קוסמוס 954 ב-1978, השיח בנושא השתנה והסכנה התבהרה. ״אנחנו נכנסים לעידן של התנגשויות קטסטרופליות״, הצהיר קסלר באמצעי התקשורת וקרא למנהלי תוכניות החלל להפסיק לזנוח שם לוויינים וטילים. ״נכון, כמו בהרבה בעיות סביבתיות, השליטה והניקוי יהיו מאוד יקרות, אבל אם לא ייעשה דבר, האסון הבא הוא בלתי נמנע״, אמר. בשנת 2020, אגב, שני לוויינים סובייטים נטושים כמעט התנגשו האחד בשני, כשמומחים מעריכים שההתנגשות הייתה יוצרת יותר מ-200 אלף פיסות זבל חלל קטלניות במיוחד.

מאז, כמות פסולת החלל רק הולכת וגדלה, והחשש הוא שנגיע למצב שדומה לתגובת שרשרת גרעינית: מעבר לכמות מסוימת של חלקיקים תיווצרנה התנגשויות וכל התנגשות תיצור עוד חלקיקים שייצרו עוד התנגשויות וכן הלאה. תרחיש כזה עלול להפוך אזורים שלמים בחלל שמסביב כדור הארץ לבלתי שמישים.

בשנת 2006, במאמר שהתפרסם במגזין Science, אמר מחליפו של קסלר, ניקולאס ג׳והנסון, כי רק טיפול אינטנסיבי בניקוי החלל הקרוב – היינו, סילוק כל הפסולת - יכול למנוע אסונות בעתיד. הצורך שנובע מעבודתם של קסלר וג'והנסון לסילוק אקטיבי של זבל חללי ולא להסתפק רק בסלוק פסיבי, תוך הסתמכות על דעיכת המסלול, מביא עימו פוטנציאל מסחרי מהותי. בנוסף לזבל החללי, אנחנו נכנסים לעידן שבו משוגרות למסלול לוויני נמוך (LEO) קונסטלציות לווייני תקשורת שמונות אלפי לווינים, בין השאר על ידי SpaceX של אלון מאסק, בקונסטלציית ה-StarLink ובקונסטלצית One Web. אחוז משמעותי מלווינים אלה עשוי לאבד את היכולת לסלק את עצמו מהמסלול ויזדקק לסילוק אקטיבי על ידי חברות שזהו עיסוקן.

אריה הלזבנד | צילום: עמי ארליך

פוטנציאל מסחרי זה הביא לכך שבשנים האחרונות החלו לצוץ פה ושם חברות מסחריות שזיהו את הפוטנציאל הגדול שטמון בתחום, כשאחת התוצאות היא פיתוחו של ה- Space Drone - לוויין קטן שמשימתו הראשית היא הארכת חייהם של לווייני תקשורת שאזל להם הדלק לשמירה עצמית של המסלול. מה עושים עם לווין שכבר נמצא בסוף חייו? גם לכך הולך ומתפתח פיתרון, בדמות לוויין עם חיישנים לאיתור זבל חללי ואיסופו באמצעות מנגנון מגנטי.

העולם מסתמך כעת על שירותים מבוססי חלל ומגפת הקורונה רק העצימה את ההסתמכות הזו. מדובר במשאב טבע שאינו מתחדש - ויש כיום הבנה ששמירה על כדור הארץ אינה אפשרית בלי שמירה על החלל באמצעות טכנולוגיות מבוססות חלל. התעשייה העולמית עובדת כעת כדי להגדיר מטרות עסקיות ומדיניות אחראית שתצמצם נזקים של פסולת חלל לטובת הדורות הבאים. אם רוצים להמשיך להשתמש בחלל — חייבים לנקות אותו.

אריה הלזבנד הוא מנכ"ל אסטרוסקייל ישראל