פרישת סילמן מרחיקה עוד יותר את עסקת הטיעון עם נתניהו

1. לאופק הפוליטי שנפתח בפני נתניהו שני כיווני תנועה אפשריים, אך סותרים. הראשון מרחיק את הסיכוי לעסקת טיעון, השני משפר את עמדת המיקוח שלו לעסקה טובה יותר.

בהנחה שעמדת הפרקליטות היא שלא תהיה עסקה בלי קלון והרחקה מהפוליטיקה, הנטייה של נתניהו היא להסכים לעסקה ככל שיתרחקו סיכוייו לחזור לשלטון. אבל, אם נדמה לו שהגלגל מסתובב שוב, תתפוגג מן הסתם נטייתו לעסקה. גם שרה ויאיר ילחצו אותו להתמקד בסילמן הבאה ולא בבהרב-מיארה.

יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו בבית המשפט בשבוע שעבר | צילום: עמית שאבי

מצד שני, עסקת טיעון במצב פוליטי משופר יכולה להגדיל את כושר המיקוח המשפטי שלו לעסקה משופרת אם יחליט לפרוש. בשני המצבים, ולרוע מזלו של הנאשם נתניהו, שר המשפטים גדעון סער הספיק כבר למנות פרקליט מדינה ויועצת משפטית לממשלה, כך שאת ההזדמנות למינויים מיטיבים – מהסוג של עד המדינה שלמה פילבר – הוא כבר החמיץ.

בינתיים המשפט ימשיך להתגלגל. סניגוריו קנו לו זמן ועדות פילבר שאמורה הייתה להסתיים, נמצאת רק במחציתה – סיום החקירה בידי התובעת עו"ד יהודית תירוש בתיק 4000. ב-25 לאפריל תחל החקירה הנגדית, ושווה לנתניהו שלא להחמיץ את הגריל שעליו יצלו הסניגורים בועז בן צור וז'ק חן את פילבר.

2. לקראת סיום עדותו הרשה לעצמו עד המדינה להטיל פצצה. הוא ידע שהוא כבר "מחוסן" מהכרזתו כעד עוין, וגם המכבש של תירוש גמר לגהץ אותו. ואז אמר: "החוקר נכנס והציע לי להביא את הראש של נתניהו ואלוביץ'. הוא הציע את זה בלי לומר את המילים האלה". הפרסום הזה, שהוכחש בתוקף בידי הפרקליטות, נקשר כלפיד לזנבה של ח"כ גלית דיסטל אטבריאן שנשלחה להצית אש בשדות. ועם זאת, קשה לדעת אם הבטחתה ש"הפקידים הרקובים ייחקרו" היא על דעת האב או הבן. האם האיומים הם על דעתה, או שהיא הסנונית שמבשרת את אביו של יאיר.

הניסיון של פילבר להשחיר את החוקרים, שניכר כבר בקטעים קודמים של עדותו, נבנה על שלוש רגליים עיקריות: ראשית, העובדה שראש ממשלה נחקר ללא אישור של היועץ המשפטי לממשלה כנדרש בחוק; שנית, ניכר בחקירה סוג של "סחיטה באיומים"; שלישית, את החוקרים לא עניינה האמת בסיפור הזה, אלא רק נתניהו.

3. האמירה הזו, "הציע, אבל לא אמר", מאפיינת את הדו־משמעיות לאורך כל העדות. המורכבות מול הבהירות. ״בכל פעם שאני מנסה להסביר את מורכבות הסיטואציה לא רוצים לקבל ממני", העיד באולם, "חוקרי המשטרה, פולינה ואודי, כמו שני רוטוויילרים נעצו בי את השיניים שלהם, לא עניין אותם כלום. כל שאלה זה רק כן או לא".

ולצד המורכבות והבהירות, ה"כשר, אבל מסריח". כשרות פעולותיו המיטיבות מול בזק, לטענתו, מול הריח שעולה מהתנהלותו. "הרבה מאוד מהמהלכים שעשיתי עיקר המשקל שלהם היה מקצועי, אבל את כולם זיהמתי בגלל העובדה שכבר היה ברור שבסוף חייבים להגיע לתוצאה חיובית עם בזק", אמר, וגם: "רציתי לתקן מול בזק אחרי שברגר התעלל בה למעלה משנה, ונכון לפעמים נטיתי יותר מדי לשאול, סטלה (הנדלר, המנכ"לית) וקמיר (היועץ האסטרטגי)".

4. ל"כשר, אבל מסריח" הזה עלול להיות חשיבות רבה. פילבר הוא עד המדינה שנועד לכונן את הרגל הרגולטורית של השוחד לכאורה. בהיעדר אקדח מעשן לעסקת שוחד, יש להסיק אותה מהראיות הנסיבתיות שאמורות להתלכד לתמונה קוהרנטית חד־משמעית של שוחד ואין בלתו. אם נתניהו "סטה מן השורה", כלומר נתן לבזק מה שלא הגיע לה בדין - זו ראיה נסיבתית חזקה ביותר נגדו. אבל, אם תתקבל עמדת פילבר שהוא ונתניהו רק "תיקנו את העוול" שהמשרד והמנכ"ל ברגר עוללו - אז סיפור השוחד נחלש. במיוחד כשבהגנה מנסים להחליש גם את צדו השני - טובת ההנאה שהתקבלה מוואלה, שהפכה מסיקור חיובי ל"היענות חריגה" (בלי להגדיר חריגה ביחס למה?), היענות שנתמכת בידי הנספח של 315 אירועי התקשורת שמרביתם לגיטימיים ובעדותו המלאה של אילן ישועה שפינק בנדיבות רבים אחרים ואפילו יותר מנתניהו.

5. ליבת עדותו של פילבר נתנה לתביעה את מבוקשה: "שיחת ההנחיה". ״הבנתי שאלוביץ' פנה אליו, ועלי לדבר עם אלוביץ׳״, אמר פילבר, "הבנתי שזה תלוי פרסונה ולא תלוי נושא״. פילבר הוסיף וקשר בין נתניהו לאלוביץ'. למשל כשהעיד כיצד אלוביץ', הבהיר לו שנתניהו מגבה את המהלכים שהוא מקדם לטובת בזק. למשל, באמצעות מעטפת התלונות על כותרות וואלה שביקש ממנו נתניהו להעביר לראשי האתר. למשל, כשסיפר על הדאגה שהביע בפניו נתניהו על הכותרת ב"דה־מרקר": "נתניהו ופילבר נותנים לאלוביץ' מיליארדים". פילבר אישר שנתניהו לא הוטרד מפרטי ההפרדה המבנית שאותה קידם, אלא הקשר שלו לאלוביץ'. נדמה שבדברים האלה ביסס פילבר את עבירת הפרת האמונים המיוחסת לנתניהו. הדרך לשוחד עדיין ארוכה ועליה לצלוח את החקירה הנגדית, וכמובן את עדי ההגנה נתניהו ואלוביץ'.

6. תומכי נתניהו חגגו את העובדה שפילבר לא זכר בוודאות מתי נערכה פגישת ההנחיה. בערב יום ראשון, שני או שלישי. זאת, בצירוף היעדר הרישום על עצם קיומה, יאפשר לנתניהו להכחיש שבכלל התקיימה. הכחשה אמינה (למשל יכולת להוכיח אליבי מוצק לגבי שלושת הערבים) יכולה להיות מכה לתביעה. אבל, אם השופטים יאמינו לפילבר, זו תהיה מכה קשה להגנה. אפשרות נוספת לקוחה ממשפטי אונס: להודות במפגש, אבל להכחיש את תוכנו. "נפגשתי עם פילבר", יאמר נתניהו, "אבל הנחיתי אותו באופן כללי לגבי יעדי המשרד. התכוונתי שיקדם אותם לפי כל כללי המינהל התקין, כולל ליווי צמוד של הייעוץ המשפטי...".

פילבר יירשם כאחד מעדי המדינה המורכבים שנראו כאן. עדויותיו עברו שלושה גלגולים. ברשות לניירות ערך, במשטרה ובאולם בית המשפט. כל עדות עיבתה, הוסיפה, שינתה מקודמתה. רק במשטרה, אמר, התוודע לחשדות השוחד נגד נתניהו. תירוש סתרה וטענה שידע על מנוף הסיקור האוהד של אלוביץ' על נתניהו חודשים רבים בטרם נחקר. פילבר הסביר את ההתפתחות בגרסאותיו לא רק ב"מורכבות", אלא ברצונו "לשמור על מרחב תמרון" וכי עד עדותו במשטרה האמין שמחדלי התנהלותו במשרד התקשורת היו משמעתיים, אך לא פליליים.

7. פילבר פתח את עדותו בהצהרת אהבה לנתניהו וסיים אותה בתיאור להיטות החוקרים ללכוד אותו. סיפור של אהבה וחושך. ביניהם ניסה לתמרן כמיטב יכולתו. בין נאמנותו לנתניהו לבין נאמנותו לעצמו, שהצילה אותו מהרשעה וכלא. כמו ליפא העגלון בשירו של יחיאל מוהר: "צריך למתוח המושכה וקצת לקחת חזרה". כך מתח את העצבים של תירוש ואז לקח בחזרה. כך הגיע כמעט להכרזת עד עוין אבל בעזרת השופטים ניצל, כשהסתפקו בהמרת החקירה ראשית המנומסת בדורסנות של החקירה הנגדית. ועכשיו הוא צפוי לנגדית מצד הסנגורים שתגרום לו להתגעגע לתירוש.