העלאת הדירוג של ישראל: אופטימיות של טרום משבר פוליטי

1. ישנן כמה סיבות לשמוח על ההודעה של חברת הדירוג מודי'ס בסוף השבוע האחרון, לפיה היא שוקלת להעלות, שוב, את דירוג האשראי של ממשלת ישראל בשנתיים-שלוש הקרובות, מרמה של A1 (הדירוג הנוכחי) ל־Aa3.

נכון שאין כאן שינוי דירוג, אלא רק תחזית, אבל הפעם זה שונה, שכן הקפיצה מ־A1 ל־Aa3 איננה דומה לזו מ־A3 ל־A2 – אף שמדובר באותה פעולה ובאותה עוצמה (קפיצה של מדרגה אחת). לפי הדירוג של מודי'ס, הקפיצה ל־Aa3 גם מקפיצה את דירוג האשראי הארוך טווח לרמה הגבוהה ביותר של החברה (אשראי ארוך טווח ב"איכות גבוהה" ובסיכון "נמוך מאוד"), וזאת אחרי שכבר הדירוג של A1 הכניס את ממשלת ישראל לקטגוריה "פריים 1" (הכי גבוהה) בכל הקשור לחוב קצר הטווח.

אבל עם כל הכבוד לרצף האותיות, סימנים ומספרים שמספקות חברות הדירוג, מה שחשוב הוא הרציונל מאחורי המהלך, וזה גם החלק המשמח.

בנימין נתניהו במליאת הכנסת. נהג לזלזל בחקיקת חוק תקציב המדינה וחוק ההסדרים | צילום: יואב דודקביץ'

2. הסיבה הראשונה שזיכתה את ישראל ברביזיה בדירוג היא רפורמות מבניות. מדובר בשינויים עמוקים וארוכי הטווח שמתמודדים עם האתגרים המרכזיים של ישראל, לרבות גידול מתון בפריון; השתתפות נמוכה יחסית בשוק העבודה, בעיקר של חרדים וערבים; ותשתיות לקויות.

בקדנציה האחרונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה "זמני" בין 2019 עד להקמת הממשלה הנוכחית ב־2021 הוא נהג לזלזל בחקיקת חוק תקציב המדינה וחוק ההסדרים, שם נמצאות הרפורמות. המסר שהעביר נתניהו הוא שאין באמת צורך בתקציב, ברפורמות, בתכנון או בעבודת מטה. הסיבה האמיתית שהוא נמנע מהפעולות הקריטיות האלו היתה ונותרה הישרדות פוליטית. חוסר היכולת שלו להעביר רפורמה אחת חשובה מאז 2015 היתה מקוממת, מאכזבת ואף מייאשת. ניכר היה כי מי שביקש להצטייר כ"רפורמטור" של כלכלת ישראל נטש לגמרי את המשימה. כך נקלע המשק לקיפאון ולפיגור בכל הקשור ליכולות שלו ליצור צמיחה בת קיימא, ארוכת טווח, מכלילה ושוויונית - ולא רק מבוססת על רכישת מכוניות.

נתניהו לא רצה להתעמת עם אף אחד – ובטח לא עם שותפיו החרדים - והקריב את כלכלת ישראל לטובת האינטרסים האישיים והפוליטיים שלו. הוא החליף רפורמות מורכבות, כגון העלאת גיל פרישה לנשים וביטול אג"ח מיועדות, בהפחתת מסים (בלי להפחית את ההוצאה כמובן). כך החל הגירעון המבני של ישראל לגדול. מגפת הקורונה שיחקה לטובתו בהקשר הזה, כשהיא טשטשה את התופעה כאשר כל העולם סבל מזינוק חד בגירעון ובחוב. הממשלה החדשה ביצע עשרות רפורמות ב־10 החודשים שהיא מכהנת (לא כולן מושלמות כמובן), וכעת היא מקבלת מחמאות ובצדק.

הנגיד אמיר ירון, תם עידן הריבית הנמוכה | צילום: אלכס קולומויסקי

כלכלני מודי'ס מציינים שרפורמות הן לא רק כלי מרכזי וחיוני לצמיחה ארוכת טווח שמגיעה לכלל האזרחים, אלא גם הדרך לצמצם את "פער העושר" הקיים ומתרחב בין ישראל לבין שאר המדינות המפותחות. חשיבות הרפורמות כעת מקבלת משנה תוקף מאחר שהעולם, כולל ישראל, נכנס לעידן אינפלציוני (דבר שלא היה מאז המשבר הפיננסי הגדול של 2008), והאפשרות להמשיך לעודד צמיחה באמצעות הורדת ריבית והפחתת מסים (מהלכים שהם אינפלציוניים) - נעלמה. לכן עידוד הצמיחה והתעסוקה עובר לאותן רפורמות, שנמצאות כעת בסיכון על רקע הקיפאון הפוליטי. במודי'ס מייחסים ליכולת הרפורמציה של הממשלה תפקיד קריטי באפשרות להעלאת הדירוג. לצד המחמאה של הסוכנות ליכולת של הממשלה ליצור רפורמות, היא מדגישה כי חלום העלאת הדירוג עלול להתרחק בשל המשבר הפוליטי.

3. הסיבה השנייה לתחזית האופטימית היא הביצועים הפיסקאליים הבאמת יוצאים מן הכלל. בתזמון מעניין פרסם אתמול משרד האוצר את נתוני הגירעון, שרשמו שפל מאז 2008 והגיעו לרמה של 1.4% תמ"ג. יתרה מזו, לא רק שבמרץ נרשם עודף תקציבי, אלא שהממשלה סוגרת רבעון שלם עם עודף - לראשונה מאז 2007. גם הפעם צניחת הגירעון מוסברת בתנועת מלקחיים שראינו ב־2021: זינוק חד בהכנסות המדינה ממסים לצד ירידה בהוצאות המדינה (הפסקת תוכנית הסיוע לקורונה).

"בהינתן צמיחה חזקה עדיין בהכנסות והפסקת כמעט כל ההוצאות הקשורות לקורונה, הסוכנות צופה גירעון של 3.4% מהתמ"ג", כותבים בסקירה (נמוך מהתחזית של 3.9%), ומדגישים כי הנתונים האלו תומכים בהמשך ירידה ביחס חוב־תוצר, שהוא הפרמטר המרכזי לקביעת דירוג.

כאן מגיעה מסקנה מייאשת נוספת: תקופה של יציבות תקציבית היא אידאלית כדי לבצע השקעות בתשתיות ולמען הגדלת הפריון וצמצום הפערים - ודווקא כעת הממשלה שבה לפלונטר הפוליטי.