שופרסל מציגה: יש לנו מותג מצליח, בואו נהרוס אותו

עד לא מכבר, שופרסל היתה חברה ממש מצליחה. היא נהנתה משליטה בלתי מעורערת בשוק הקמעונאות, החזיקה בעמדת כוח מול ספקים וצרכנים כאחד, הכתיבה מגמות ובמידה רבה קבעה את הסטנדרט של יוקר המחיה.

יחד עם זרועות שנשלחו לשלל תחומים, מפיננסים, דרך פארמים ועד תיירות, שופרסל התפתחה למפלצת של 15 מיליארד שקל הכנסות שנתיות ו־400 מיליון שקל רווח נקי. מעט גורמים יכלו לאיים עליה, ובעלי המניות קצרו דיבידנדים של מאות מיליוני שקלים. סבבה סך הכל.

אלא שאז העניינים התערערו. מנקודת מבט עסקית, התחרות גברה, נוצר מאבק יקר על מיקומים במרכזי הערים, ענקית מחו"ל צפויה להיכנס, ביקושי הקורונה דעכו, וחסרונו של בעל שליטה דומיננטי החל להיות מורגש.

אבל התבוננות דרך פריזמה עסקית מחמיצה את מהות האירוע בשופרסל, שהוא בראש ובראשונה תצוגה מרהיבה של חולשות אנוש. אנחנו חוזים במופע קטלני של מנהלים גברים, כולם כבר השלימו לפחות שישה עשורי חיים, שמתוך הרגל מנהלים קרבות המוּנָעים על ידי אגו, יצר שליטה, כמיהה לכוח, תאוות נקם, הערכת יתר עצמית וקיבעון מחשבתי. רק כך אפשר להסביר את תהליך ההתרסקות המתרחש מול עינינו, מבלי שאיש עוצר אותו.

איציק אברכהן, המנכ"ל המצליח במשך עשור | צילומים: ערן גרנות, אביגיל עוזי

ראשון איציק אברכהן, המנכ"ל המצליח במשך עשור, שהפך את עצמו לשליט כל יכול ברשת, וביתר שאת מאז שבעל השליטה נאלץ לעזוב. למה? כי מנכ"לים, כמו גז, שואפים למלא את כל הנפח שהוקצה להם. תחת ההנחה שהכול קרה בזכותו, אברכהן שכח שההצלחה שלו היתה גם תולדה של קריסת המתחרה הגדולה, חולשה של הרגולטור ובהלת קורונה. שיכור כוח הוא הרשה לעצמו להתערב גם במינוי היו"ר חדש, חסם את דרכו של יפתח רון־טל לתפקיד כי לא רצה יו"ר דומיננטי מדי, ורמז שלא יישאר אם מי שייבחר לא יהיה לטעמו. זה נגמר בחקירה שלו ברשות התחרות בחשד לקרטל ששופרסל נטלה בו חלק, ובמינוי היו"ר שלכאורה רצה בו - אך התגלה עד מהרה כיריב מר.

כן, יקי ודמני. גם הוא אחד שיודע בדיוק מה צריך לעשות. הרי הוא היה בעלית, ובאייס, ובטמפו ובאלקטרה ובאפריקה תעשיות ובקופיקס. אז מה אם הוא כבר קצת שחרר בשנים האחרונות והתנתק מהביזנס וניסה פוליטיקה מקומית וכבר נהנה מכהונה נינוחה כדירקטור בחברת החשמל? היצר לא נתן לודמני לוותר על התרוממות נוספת, לתפקיד יו"ר שופרסל. יש שם כוח, יש שם כסף, יש שם אפשרות להגיד לאברכהן מה לעשות. אז הוא אמר לו. ואמר שוב. והציב יעדים כפי שיו"רים למדו לעשות, גם אם הם לא מחוברים בהכרח למציאות או לאופיו של האיש שמתחת. זה לקח שנה פלוס מינוס עד שאברכהן התחפף. טוב לשופרסל? רע לה? שטויות, עכשיו הכוח בידיים של ודמני.

קי ודמני. אחד שיודע בדיוק מה צריך לעשות | צילום: אוראל כהן אלעד גרשגורן

וכשמשיגים כוח, משתמשים בו. למשל, כדי למנות את עופר בלוך למנכ"ל. עופר מי? זה בדיוק מה ששאלו גם המתחרים, כשהצליחו לדבר בין פרצי הצחוק. בלוך הוא כבר שנים ארוכות מנכ"ל חברת החשמל, מונופול ממשלתי עצום, מנומנם ונטול מתחרים. אז למה הועדף בלוך, שלא באמת ראה בחייו רשת קמעונאות מבפנים? בהחלט ייתכן שדווקא בגלל זה. מנכ"ל עם ניסיון מועט בתחום הוא בחירה מעולה ליו"ר שחושב שהוא יודע הכל. והיתה לבלוך עוד תכונה חשובה: הוא לא היה מקורב לאברכהן כמו אורי קילשטיין, המועמד עתיר הניסיון שהתחרה מולו.

אז בלוך יגיע, והרשת הקמעונאית איבדה לשם כך שנים ארוכות של ניסיון וידע, הן בפונקציית המנכ"ל והן מתחתיו, לאחר גל הדף של פרישת בכירים. אבל שופרסל, רבאק! Who gives a crap.

ובלוך. מה לו ולניהול שופרסל פתאום? מאיפה היוהרה שגם לזה הוא מסוגל? מתי בפעם האחרונה התמקח עם ספקים של רוטב אלף האיים או תימחר מארזי טונה לחג? ואיך זה שמנכ"ל חברה ממשלתית ענקית בכלל מרשה לעצמו לנהל קמפיין לתפקיד בכיר בשוק הפרטי בלי להתפטר קודם מתפקידו הנוכחי? קודם כל כי הוא יכול. וכמו יתר גיבורי המלודרמה, כי הוא בטוח שהוא מסוגל.

כך, כמעט בן לילה, שופרסל חסרת גרעין השליטה ונטולת השדרה הניהולית המקצועית הוותיקה נהפכה מטורף אכזר לנטרף בפוטנציה. הזאבים של שוק ההון החלו להסתובב סביבה, לרחרח ולהזרים הצעות לרכישת הרשת כולה או נתחים ממנה. הדירקטוריון המבוהל הבין לאן הרוח נושבת, וראו זה פלא, אחרי שעשה הכל כדי לרצות את ודמני, סילק בשבילו את אברכהן ובחר בבלוך, ביצע סלטה מרהיבה לאחור ונפטר מודמני יקירו.

אז עכשיו לשופרסל אין גם יו"ר, רק ממלא מקום. ואין מנכ"ל, שאמנם עתיד להגיע, אבל סביר למדי שמי שישתלט על החברה ימנה תחתיו מנכ"ל כלבבו. ומלמעלה מרחפים עדיין אברכהן חדור תאוות הנקם, שמבקש להפוך לבעל הבית; ויפתח רון־טל, חדור גם הוא, שרוצה לגמול לאברכהן ורצה הגורל שהתגלגל לראשות חברת מגדל, שמחזיקה בשופרסל נתח של 10%. אלה 10% לפחות של סיכויי נקמה.

במעגל הכוח האגרסיבי הזה סובבים, במקרה או שלא, אלוף לשעבר בצה"ל (רון טל), ואלוף משנה (אברכהן) ובכיר שב"כ (ודמני). הם מפעילים גייסות מדומיינים, משרטטים מתארי קרב, מפעילים משת"פים וחותרים ליעד. הם רוצים לכבוש. האנשים הללו, טובים כשלעצמם אך נחושים מדי ובטוחים מדי וכוחניים מדי, מבקשים לעשות רק טוב לרשת, כמובן. ולשם כך הם אוחזים זה בגרונו של זה, בוטשים ברגליהם ונוגחים האחד בשני, כל הדרך למטה.