אונאי אמרי מאמן ויאריאל | צילום: רויטרס
החנון המכביד הוא מאמן ענק, בספרדית
אונאי אמרי הוביל את ויאריאל לזכייה בליגת אירופה ולחצי גמר ליגת האלופות בעיקר בגלל החיבור שיש לו עם ויאריאל - המועדון והקבוצה. מה שלא הצליח לייצר בפריז או בלונדון
אונאי אמרי, מאמן ויאריאל, הוא מה שמכונה בספרד "פסאדו" (pesado). מישהו שהוא "כבד" ומכביד. זה ביטוי למישהו שחושב לעומק על דברים אבל מציק עם אינפורמציה רבה מדי. סוג של חנון או "אדם אפור".
קראו עוד בכלכליסט:
אמרי ידוע כמי שיכול להושיב את שחקניו בחדר הווידאו במשך שעות כדי שיבינו את המשחק כמוהו ואחר כך יוציא אותם לאימון בשמש כדי שיתרגלו תבניות תנועה עד שיבינו בדיוק מה הם צריכים לעשות.
אונאי אמרי הוא מאמן אדיר. הוא גם הוכיח את זה בכל מקום אליו הגיע. בוולנסיה לקח קבוצה בתנאים בלתי אפשריים לצמרת הליגה הספרדית, בפריז סן ז'רמן זכה בשבע מ-10 תארים שהיה יכול לזכות בהם - מליגת האלופות הודח עם פריז על ידי ברצלונה אחרי שניצח אותה 0-4 במשחק הראשון (במשחק היסטורי בקאמפ נואו).
הוא הגיע לארסנל עם סגל בעייתי ומתפורר מיד אחרי ארסן ונגר וכמעט הוביל את הקבוצה חזרה לליגת האלופות בעונתו הראשונה. הוא הובס בגמר ליגת אירופה 4-0 על ידי צ'לסי ואחרי התחלה לא טובה לעונתו השנייה, פוטר. בשני המקרים, אמרי עשה עבודה מקצועית טובה אבל מה שהפיל אותו, לפי הדיווחים, זה היכולות שלו לתקשר עם שחקניו. "עבדתי טוב בפריז סן ז'רמן וארסנל, לא היו לי בעיות שם" אמר לאחרונה בראיון לאת'לטיק... "היה לי את קיליאן אמבפה, ניימאר, תיאגו סילבה, מארקיניוס, מרקו וראטי, טיאגו מוטה. אלו אגואים גדולים יותר ממה שיש בוויאריאל אבל נהנתי לעבוד איתם. בארסנל, אותו דבר, פייר אמריק אובאמיאנג, אלכסנדר לאקזט... נהנתי מהעבודה שלי בלי קשר לתוצאות או היחסים עם האוהדים. תמיד עבדתי באותה הדרך".
זו, בסופו של דבר, היתה "הבעיה" של אמרי. וגם היתרון שלו. הוא עבד ועובד באותה הדרך. מדוקדק, אנליטי, יסודי - אולי אפילו אפור. חנון מכביד. זה לא מתאים לכולם. בטח לא לכוכבים הגדולים בערים הגדולות.
התלונות על אמרי בפריז ובלונדון היו שהוא מתקשה עם השפה. בצרפת לעגו לו על הצרפתית, באנגלית צחקו על כך שהוא אומר Good Ebening ולא תמיד ידע לתקשר עם העיתונאים (והשחקנים) את מה שהוא רוצה לומר. כדורגל הוא משחק של רעיונות. כדי ששחקנים יבצעו את הרעיונות שלך על המגרש אתה, כמאמן, צריך לתקשר אותם מספיק טוב - ברמה הטקטית וברמה האנושית. אתה צריך להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון לאדם הנכון. התקשורת לא עובדת מצוין אם אתה לא מודע לכל הניואנסים, מכיר את העבר של השחקנים, מודע למטען התרבותי של המועדון, יודע איך לגשת לכל שחקן ולא פחות חשוב - יודע איך לדבר עם האוהדים.
"כימיה חשובה יותר לקבוצה ולמועדון מאשר כישרון"
אמרי שולט בספרדית ואין לו שום בעיה להיות המאמן האנליטי והמעמיק במקום כמו ויאריאל. ולכן גם, כנראה, דחה הצעה ענקית מניוקאסל הסעודית בינואר האחרון. טוב לו להיות בעיר של כ-50,000 תושבים שמעריכים עבודה קשה ופחות איכפת להם איך, אם בכלל, אתה מלטף את האגו של הכוכב של הקבוצה. "כימיה חשובה יותר לקבוצה ולמועדון מאשר כישרון כמעט תמיד" הסביר פרננדו רואג', המנכ"ל והבעלים של ויאריאל בראיון לפני שנתיים עם כלכליסט. "אם יש לך מקרה של שחקן אחד עם אגו עצום אבל הסגל חזק מספיק כדי להתמודד איתו, אז הוא יכול לעשות את ההבדל ולכן אין בעיה להביא אותו. אם הוא גדול מדי ומפריע לכימיה בצורה קיצונית, אז פשוט מוותרים עליו בלי קשר לרמת הכישרון שלו. אם הוא מלא באגו אבל בחור טוב, שחקן כישרוני מאוד ולא בלתי אפשרי, אז אנחנו רוצים אותו אצלנו. היו אצלנו שחקנים כאלה. אבל צריך להיזהר. נתנו הרבה יותר מדי כוח לשחקן כמו חואן רומן ריקלמה, שחשב שהוא הבעלים של הקבוצה. זה לא יכול להיגמר טוב. אבל הכוכבים האחרים שהבאנו הם בחורים טובים".
החבורה של החבר'ה הטובים בוויאריאל לקחו ביחד עם אמרי את ליגת אירופה בעונה שעברה והעונה הם הדיחו את יובנטוס ובאיירן מינכן בדרך לחצי גמר ליגת האלופות. זה בעיקר כי ויאריאל הנוכחית נבנתה למידות של אמרי. השחקנים, כמעט כמו מקשה אחת, יודעים בדיוק מה הוא רוצה מהם. אין בעיית תקשורת. הם יכולים לספוג את כל החנוניות שלו כי למרות שהוא מכביד עליהם, הם מבינים בדיוק למה הוא מתנהג ככה. הם רואים איך זה עוזר להם על המגרש.
אימון, כמו ניהול, הוא עניין של תקשורת וחיבור לרעיונות, דרכי עבודה ותרבות. החיבור הזה יקבע אם הארגון יילך אחרי המאמן למקום שהמאמן רוצה או לא.