שירותים אדומים | צילום: pixabay
TechTalk
שירותי עשירים: המעבר מכלכלת ייצור לכלכלת שירותים עלול לרסק את המרקם החברתי בישראל
הצלחתם של מיזמי הטכנולוגיה המקומיים מושכת את המדינה, שכלכלתה הייתה מבוססת ייצור, לעבר ענפי השירותים העסקיים - ויש לכך מחיר כבד. 90% מהמועסקים בארץ אינם חלק מהחגיגה ולימור נקר וינסנט, סמנכ"ל קרן בירד, סבורה שזה מתכון לאסון
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2021 מראים כי כלכלת ישראל התגבשה לכלכלת שירותים המייצאת יותר מ-50% שירותים, ש –80% מתוכם הם שירותי הייטק. בדו"ח בנק ישראל שהתפרסם לאחרונה נאמר כי ייצוא השירותים של ישראל הוסיף לעלות ב-2021 והושפע מהביקושים הגבוהים לשירותי הטכנולוגיה המיוצאים מישראל, שצמחו בתקופת הקורונה וחיזקו את מגמת התרחבותם של ייצוא השירותים העסקיים.
קראו עוד בכלכליסט:
לכאורה, אלה חדשות טובות. בשנים האחרונות המשק הישראלי עובר מכלכלה מוטת ייצור אל כלכלה שנוטה יותר ויותר לענפי השירותים, בעוד שמגזרי התעשייה, החקלאות והמסחר מצטמצמים. מדובר בשינוי מבני עמוק שמתרחש לרוב במדינות מודרניות הנעזרות בטכנולוגיה וחדשנות כדי לשפר את רמת החיים. אם כך, למה לכאורה?.
ובכן, מעבר לכלכלת שירותים מבוססת הייטק תלוי בקבוצת עובדים בעלי ידע והשכלה. חברות הטכנולוגיה שמתגמלות את העובדים שלהן ברמות שכר הגבוהות בהרבה מהשכר הממוצע בתחומים אחרים מתמקדות בסוג מסוים של עובדים, בעלי תארים אקדמים או כאלה שצברו ניסיון ביחידות עילית בצה"ל. מי שאינם כאלה נשארים מחוץ לחגיגה.
מהפכת ההייטק מעצימה את בעלי הידע - הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית. הביקוש העצום לעובדים מסוג זה והמחסור הברור בכוח אדם איכותי גורמים לעליות ברמות השכר, שכבר קודם היו גבוהות. הצורך בעובדים להייטק הישראלי הביא להשקת תכניות ממשלתיות ייעודיות כמו המתווה ליבוא עובדי הייטק מחו"ל שמבקש להגדיל את הידע הטכנולוגי החסר בישראל ולגייס עולים ועובדים זרים בעלי מיומנויות לטובת המשך הצמיחה הכלכלית והטכנולוגית של ישראל. הצורך קיים וייבוא עובדים זרים יכול לספק מענה הולם, אך זמני.
דרך אחרת לתעל את היתרונות של המעבר לכלכלת שירותים היא בחינה עמוקה של דרכים שבהן חדשנות טכנולוגית תוכל לחלחל מתעשיית ההייטק לשאר השכבות והמגזרים בחברה הישראלית: האם כלכלת שירותים תוכל להתמודד עם תקופת מיתון שבה תתהפך מגמת הביקושים העולמית? כיצד נבטיח שפריון העבודה יעלה בכל המגזרים ויאפשר שימור גם של משרות ייצור של סחורות ומוצרים? התשובה היא על ידי הטמעה של טכנולוגיות ייצור מתקדמות בשאר הענפים וכן הטמעה של טכנולוגיות בתחומים הנוגעים לכלל הציבור.
ארה"ב יכולה לשמש כדוגמה למה שיכול לקרות עם המעבר לכלכלת שירותים. המעבר בארה"ב אירע בשנות ה-80 של המאה ה-20 והביא לעלייה חדה במדד אי השוויון בחברה האמריקאית ולהעמקת הפערים החברתיים - בעיקר בתחומי החינוך, הבריאות והדיור.
מחקרים שנעשו שם הצביעו על הקשר בין פערי השכלה לגידול בפער ההכנסות. המשכילים בארה"ב מרוויחים הרבה יותר מכל קבוצה אחרת, בעוד שנטל ההוצאה של משקי בית על רכישת השכלה גדל באופן עקבי והופך את ההשכלה הגבוהה לפחות נגישה. עובדים חסרי השכלה מתקשים לטפס בסולם המעמדות וכך פוחת הסיכוי לניידות חברתית. המעבר לתעשיית שירותים בשילוב המהפכה הטכנולוגית שחק את מעמד הביניים. הפערים הכלכליים התרחבו עד כדי קיטוב חברתי ופוליטי חסר תקדים. העימותים על רקע היחסים שבין הגזעים והשינויים הדמוגרפיים הפנימיים בתוך ארה"ב מביאים לשיתוק פוליטי ולספקנות עמוקה ביכולות של הממסד הפוליטי והפיננסי לנהל את המדינה לטובת הכלל.
האם ישראל תוכל לשרוד עוד העמקה בקיטוב ובפערים הכלכליים באוכלוסיה? במבט על הכלכלה הישראלית, יש הרבה מקום לגאווה ולפרגון, שכן תעשיית ההייטק מתברכת בכושר חדשנות וביכולת להצמיח חברות גלובליות שמניעות את הכלכלה ומספקות מקומות עבודה ושכר מתגמל לעובדיה. ואולם, תעשייה זו מעסיקה רק כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה הכללית. כדי לשמור על אופיה של ישראל נהיה חייבים להרחיב אותה מעבר לגבולות המרכז ולתוך קבוצות אוכלוסיה שכיום לא נוכחות בתעשיית ההייטק. קבוצות אלה יביאו לחיזוק הלכידות והסולידריות החברתית, תוך התמקדות בצמצום אי השוויון החברתי.
מתוך היכרות עם ההשלכות של המעבר לכלכלות שירותים במדינות אחרות והצורך לפעול כדי לצמצם את אי השוויון ולמנוע את הניכור החברתי יש לבנות מערך משותף לממשלה ולארגונים אזרחיים, שיתמקד הן בתהליך מדידת אי השוויון בחברה הישראלית והן בבחינה רציפה של הפעילויות הנעשות על ידי מוסדות השלטון כדי לצמצם את אי השוויון בתחומים השונים, כמו השקעה בתשתית ההון האנושי והפיזי, והגדלת פריון העבודה בכל ענפי המשק. העלאת הנושא לסדר היום הציבורי תעלה את המודעות ותגייס את הממשלה ואת האזרחים לייצר מיזמים חדשניים בתחומי החברה שיוכלו למלא תפקיד משמעותי בצמצום אי השוויון.
בשנים הקרובות החברה הישראלית תיבחן על פי יכולתה להשתנות ולהיבנות - הן על בסיס הצמיחה הכלכלית והחדשנות, והן על בסיס היכולת לבנות חזון משותף לכל האזרחים במדינה וליצור סולידריות חברתית.
לימור נקר וינסנט היא סמנכ"ל קרן בירד