מי אחראי על הצלת עודפי המזון?

הפעולה הישירה של הצלת מזון, מורכבת ככל שתהיה, היא למעשה די פשוטה. לוקחים עודפים טובים ומזינים שהיו אמורים להיזרק לפח, קרי מושמדים, ומעבירים אותם לשימושם של אחרים. בכך בעצם מאריכים את שרשרת האספקה ומנצלים עוד יותר טוב את התשומות שהושקעו בייצור המזון. בלשון הדיינים – זה הפשט. אך למעשה הדרש מקפל בתוכו הרבה יותר מכך. ההשפעות הרבות שיש להצלת המזון מצד אחר הן ייחודיות ורבות ומצד שני יוצרות מורכבות נוספת.

מי הוא למעשה בעל הבית של אירוע הצלת מזון? האם זה אירוע כלכלי – ניצול תשומות הייצור? חברתי – צמצום פערים? סביבתי – מניעת הטמנה וגזי חממה? חקלאי – ניצול עודפי התוצרת החקלאית?

זו המורכבות. מצד אחד הצלת מזון נותנת פתרון להרבה בעיות ותחלואים. בעולם שבו דנים מה יקרה כשיהיו 9 מיליארד איש ומאיפה יאכילו אותם, מצופה לנצל את תשומות הייצור בצורה המקסימלית. מצופה מאיתנו גם לשמור על הסביבה ולמנוע הטמנה וגזי חממה כדי שנוכל להמשיך ולהתקיים על פני הכדור הזה. מבחינה כלכלית אנו יודעים שעלות עודפי המזון מגולגלת חזרה למחיר המזון ומעלה את יוקר המחיה כיום בכ-11%. ומבחינה חקלאית וניצול משאבי הגידול, ברור שלא נרצה שיושמדו עודפים שיכולים לשמש למאכל אדם.

חלוקת מזון לנזקקים. ארכיון | צילום: דנה קופל

אז איפה בעצם הבעיה? כנראה שכל אחד רואה בזה אחריות של האחר. לדוגמה – משרד החקלאות רואה בהצלת עודפי מזון אירוע של משרד הרווחה. למה? כי בסוף השרשרת מי שצורכים אותו הם צרכני הרווחה. אבל מה האחריות של משרד החקלאות, ולמה הוא מתנער מאחריותו למה שמגדלים בארץ? עם קצת מאמץ, משרד החקלאות יכול לתת כתף לחקלאים שאינם יכולים לשווק את סחורתם ולהקל על הלחץ הכלכלי. התשובה "כי אז יגדלו יותר תוצרת בלי חשבון" אינה עומדת במבחן המציאות, היות שאין הכוונה לשפות את החקלאי במחיר מלא, אלא רק בעזרה מסוימת ולהקל עליו כלכלית במימון העונה הבאה. גם הטענה שאחריות משרד החקלאות היא לייצר ולא לדאוג לעודפים לא נכונה. כי הרי ככל שייצרו יותר - יהיו יותר עודפים. זו טיבה של החקלאות וזה מה שאנו, כצרכנים, דורשים - שלא יהיה לנו מחסור במזון.

משרד הרווחה עושה המון למען הנזקקים וככל יכולתו בתחום אספקת המזון. אך לצערי, הראייה צריכה להיות הרבה יותר רחבה ולכסות את הדגשים השונים והמשמעותיים שיש בהצלת מזון. משרד החקלאות חייב לראות את תהליך הגידול של הצמח מההתחלה ועד הסוף. ואם לא, מדוע משרד החקלאות הוא הקובע את המחיר הסיטונאי? מאותה סיבה לגמרי שמשרד החקלאות קובע את המחיר הסיטונאי, הוא זה שצריך לקבוע את מחיר העודפים. כך ייווצר איזון טוב יותר. אך לא די בכך - המשרד להגנת הסביבה מחזיק בקרן "שמנה", קרן הניקיון. בקרן הצטברו מיליארדי שקלים, ולאחרונה משרד האוצר אף הלווה כמה מיליארדים מהקרן.

אז מה הפתרון? משרד ראש הממשלה חייב לקחת אחריות על נושא הצלת המזון בישראל כפתרון מעשי, מהיר וזול לחלק ממשבר הביטחון התזונתי. להקצות לכך משאבי מחקר ופיתוח, משאבי הצלת מזון במגוון דרכים ולהציע אסטרטגיות שמהן ייגזרו המהלכים הלכה למעשה. משרד ראש הממשלה חייב גם לקחת לידיים את האמנות שעליהן חתומה הממשלה של צמצום אובדנים וגזי חממה, שלא יקרו ללא גורם מתכלל רב עוצמה והשפעה.

גידי כרוך הוא מנכ"ל עמותת לקט ישראל