מסעדת טוטו המחודשת: מוגזמת, לא בקטע טוב

מסעדת "טוטו" נפתחה עכשיו מחדש והמחירים שגובים בה הם כבר אפילו לא שערורייתיים, גם בעיר היקרה בעולם — הם כבר מצחיקים ממש במופרכותם. לפחות כל עוד לא אתם משלמים אותם. יודעים מה? גם אם אתם כן. כי אף שמהצד נראה שרוב — אם לא כל — מי שיושב בטוטו יכול להרשות לעצמו את המחירים הסנסציוניים האלה, זה עדיין לא נתפס. הנה דוגמה: טונה משומרת (מספרד, מספרד, בסדר) ב־148 שקל.

ועדיין, לא המחירים הם הבעיה שם אלא האוכל. כן, הוא טעים. יודעים מה? אפילו מצוין. עדיין יש איתו בעיה. והבעיה היא אפילו לא חוסר העדכניות, המכוון כנראה למקום שמכיר היטב את הקהל שלו, הבעיה היא בכובד. זה אוכל כל כך כבד שאף שלראשונה בקריירה שלי אכלנו ארוחה זוגית של ארבע מנות בלבד — שתי ראשונות, עיקרית וקינוח — הייתי מבחינתי יכול לפרוש אחרי הראשונות. לא נשאר לי אוויר. שלא לדבר על מקום בעורקים.

מנת סשימי אימתנית שמצביעה על יכולות קניינות יותר מאשר על יכולות בישול

הכובד הזה הוא בלתי נתפס כמעט, כמו כובדם של המחירים, אך הוא לא רק שערורייתי בעידן שלנו, אלא גם, שוב, מצחיק. אתה תוהה מדוע יבחר מישהו לבשל כך בימים מודעי בריאות כמו שלנו.

"טוטו" שחודשה בהשקעה של מיליונים רבים של שקלים, אחרי שנתיים תמימות של סגירה כפויה בתחילה (קורונה) ואחר כך שיפוצים אינסופיים — היא מקדשם של עשירים שזה בדיוק מה שהם רוצים כנראה. אוכל יקר, יוקרתי, ארכאי ומאוד טעים, לפחות זה.

התחלנו, אם כן, בסשימי של טונה ואינטיאס עם רוטב סויה ורוטב תאי (של סויה, חלפניו ובזיליקום, לדברי הברמנית המקסימה), מוגש על קרח עם שלל עלי תבלין וירקות בחיתוך גס מאוד או פשוט נתחים שלמים. מנה נהדרת. דג טרי וטוב, לא ממש משהו שמצריך יכולת בישול אבל ללא ספק כישורי קניינות חדים, וכאלה יש כאן בשפע.

המשכנו במחבת שרימפס וקלמרי ברוטב "ים־תיכוני" שכלל לא מעט פלפלים קלויים ושום אפוי. זו מנה עצומת ממדים: ג'מבו שרימפס אימתניים ורצועות עבות של קלמרי שמן. ליד יצורי הים נחה צלחת פירה, אלוהים יודע למה, שלא נגענו בו חוץ מטעימה — פירה מפוצץ בחמאה. זה כבר בישול אבל לא קשה. חשוב יותר, כאמור, לקנות נכון. אבל מה, טעים. אי אפשר לטעות עם מנה כזו ועדיף שלא יטעו כי היא עולה 260 שקל (!).

המשכנו עם טורטליני זנב בציר עגל סמיך כמו נפט, עם "ירקות חורף" — אפונת שלג, אפונת גינה, שאלוט, פלפלים קלויים וערמונים. כן, האלה מהניוקי המיתולוגי של "טוטו", שלא יחסר.

שוב, מנה טעימה, מושלמת, כזו שכבר כן מוכיחה שיש כאן שף שיודע מה שהוא עושה. אבל כבדה רצח. הכי כבדה בארוחה. כל כך כבדה שאכלתי שניים מתוך ששת הטורטליני.

קינחנו בקרם שניט, כלומר נפוליאון, סליחה, מילפיי, עם רוטב קרמל ליד, שלא יחסר כובד, וכדור גלידת וניל. אני מת על קרם שניט אז אני נהניתי.

החלל של טוטו ששופץ במיליוני שקלים | צילום: אוראל כהן

אני מתפתה לכתוב ש"טוטו" היא מסעדה לא ברורה. אבל היא ברורה מאוד. השף ירון שלו, בעל פני פוקר שמסתירות, כנראה, מנהל חשבונות קר רוח, יודע כנראה בדיוק מה עושה. הוא ביחד עם היזמים שמאחוריו פתחו מחדש, בהשקעה כספית בלתי נתפסת, מסעדה עם אוכל שמרני מיושן, כבד וטעים. כמעט טעים מדי. יש דבר כזה. זה כל כך טעים שזה לא חוקי. לא רק בגלל המחיר. שום דבר לא אמור להיות כל כך טוב. לא בארצם של היהודים.

טוטו, ברקוביץ' 4, תל אביב, 03-6935151. א'־ו' 24:00-19:00

לפני הטיפ

סשימי • 145 שקל

שרימפס וקלמארי • 260

טורטליני • 98

מילפיי • 58

כוס רוזה צרפתי מבנדול • 49

כוס לבן מפורטוגל • 49

2 בקבוקי מוגז גדול • 64