בקצה הפירמידה: מה למצרים ולסקווש?

לפני כמה שבועות החליט לפתע עלי פאראג להיכנס למגרש שאותו הוא פחות מכיר. מגרש רווי מוקשים ושונה מאוד בחוקיו מזה שבו הורגל לשחק בעשור האחרון. "אם עכשיו אנחנו יכולים לדבר על הסבל של האוקראינים, אפשר גם לדבר על הפלסטינים", הכריז שחקן הסקווש המצרי מיד לאחר שניצח בווימבלדון את אחת התחרויות היוקרתיות בענף שבו הוא עוסק. "הפלסטינים חווים זאת כבר 74 שנים", טען, "אבל בגלל שזה פחות מתאים לנרטיב של התקשורת המערבית — אי אפשר לדבר על זה".

אולם הפעם התקשורת בהחלט דיברה על זה וגם היתה לכך סיבה ברורה: פאראג אינו עוד ספורטאי זניח ואלמוני, אלא אחד השחקנים הגדולים שצמחו בענף הסקווש בשנים האחרונות. הכוכב המצרי בן ה־29 אמנם מדורג, נכון לכתיבת שורות אלו, במקום השני בטבלת הדירוג העולמי, אולם במשך כמה שנים שלט ללא עוררין במקום הראשון בזירת הסקווש הבינלאומית. מאחוריו אינספור ניצחונות בטורנירים החשובים ביותר בתבל. במדינתו, מצרים, מעמדו של פאראג הוא כשל אליל ואין אדם שלא יזהה אותו כשהוא מתהלך ברחובות קהיר. אשתו, נור אל טייב, נמנית גם היא עם צמרת שחקני הסקווש העולמית.

עלי פאראג. דורג ראשון בעולם בסקווש במשך כמה שנים ברציפות | צילום: AFP

גם אם דבריו של פאראג אינם נעימים לאוזן הישראלית, ואפשר להתנגד, להתווכח ולכפור בהקבלה שעשה, הם מאפשרים הצצה אל תוך מהפכה שקטה ומרתקת שהתרחשה אצל השכנה שלנו מדרום ב־20 השנים האחרונות: הפיכתה של מצרים למעצמת הסקווש החזקה והדומיננטית בעולם. צלילה אל טבלת הדירוג העולמי מגלה כי כרגע שבעה שחקנים מצרים נמצאים בעשירייה הראשונה. אם מגדילים מעט את הטווח, נוכחים לגלות שנכון לחודש אפריל, 11 ספורטאים מצרים מאכלסים את רשימת 20 השחקנים המובילים בעולם.

בדירוג הנשים התמונה דומה למדי. את טבלת הדירוג העולמי מובילה נוראן גוהר, ילידת קהיר, ומיד אחריה שתי שחקניות מצריות נוספות. ב־20 השנים האחרונות ההגמוניה המצרית בספורט, שמקורו בכלל בבריטניה, כמעט מוחלטת.

שחקני הסקווש המצרים ידועים כמהירים, עוצמתיים ובלתי צפויים, "די כמו איך שאנחנו נוהגים", התבדחה פעם נור אל טייב, בעת שהיתה מדורגת במקום השלישי בעולם. את ההסתמכות על דיסציפלינות מדעיות הם מעדיפים להשאיר ליריבים האירופים, שעד כה לא מצליחים למצוא דרך להתמודד איתם.

אבל אם כל השאלות באשר למהפכת הסקווש המצרית היתה ונותרה: כיצד הכל התחיל? כמעט כל מי שניסה לנתח את התופעה הצביע על אדם בשם אחמד ברדה בתור האיש שאחראי להתפוצצות הסקווש המצרית. אי שם ב־1996 ברדה הצעיר והנאה פרץ לתודעה כשהצליח להגיע לגמר בתחרות בינלאומית ראשונה מסוגה שנערכה למרגלות הפירמידות בגיזה. אף שהפסיד שם, התקשורת הכריזה עליו כגיבור לאומי, מה שהוביל את הסקווש לקדמת הבמה של הספורט המצרי. "כולם רצו להיות כמו ברדה", סיפרו ספורטאים על אותה תקופה, "כל אמא חלמה שהבן שלה יפרוץ לתודעה כמוהו".

אדם נוסף אשר זכאי לקרדיט עצום במהפכת הסקווש המצרית הוא לא אחר מאשר נשיא מצרים באותם ימים, חוסני מובארק. מסופר כי הסקווש, אשר יובא למצרים עוד בימי השלטון הבריטי במדינה, היה הפעילות הספורטיבית האהובה ביותר על הנשיא. הארכיונים המצריים מלאים בתמונות של מובארק, לבוש כולו בלבן כשהוא אוחז מחבט סקווש בידו וחיוך רחב מרוח על פניו. אהבתו העזה למשחק היא זו שדחפה אותו להפנות משאבים רבים לענף ואף למסד את אותה תחרות מפורסמת בגיזה, אשר מתקיימת עד היום למרגלות הפירמידות ונחשבת לאחד מסמליו הבלתי מעורערים של הענף.

אבל הסוד הגדול ביותר של ענף הסקווש המצרי — שהוא גם סוד שכל ענף אחר המעוניין לנסוק צריך לאמץ — טמון בכלל במרכיב הגיאוגרפי. ההערכות הן שבמצרים יש כיום עשרת אלפים שחקנים פעילים, כאשר כל שחקני הצמרת מתחלקים על פני 10 מועדונים הנמצאים כולם בקהיר ובאלכסנדריה. שתי הערים נמצאות במרחק לא רב זו מזו (שעתיים וחצי נסיעה), מה שמאפשר לאלופי הסקווש העולמיים להתאמן ולהתמודד אחד מול השני באופן תכוף. להיות עם היד על הדופק בכל הקשור לרמה העולמית הגבוהה ביותר "ולינוק מהגדוּלה" זה של זה, כפי שהגדירו זאת מומחי הספורט.

שחקני הסקווש המצרים ידועים כמהירים, עוצמתיים ובלתי צפויים, "די כמו איך שאנחנו נוהגים", התבדחה פעם השחקנית נור אל טייב

בדומה לעיר הרצים הקנייתית איטן, אשר מושכת אליה רצים מכל קצות תבל בשל אופייה ואפיונה הספורטיבי — כך קהיר ואלכסנדריה עבור שחקני סקווש. בעשור האחרון שתי הערים המצריות מושכות אליהן ספורטאים מכל העולם, המעוניינים להתקדם בענף ולהידבק בקסם המצרי. ללמוד כיצד לשחק ללא פחד, ללא מבנה משחק מובהק ועם עוצמה רבה, בדיוק כפי שהאלופים ממצרים משחקים.

באופן לא מפתיע, ניתן גם למצוא בעשור האחרון מספר לא מבוטל של שחקני סקווש מצרים במיטב האוניברסיטאות האמריקאיות, כאשר הרווארד היוקרתית בראש הרשימה. רמתם וכישרונם של הצעירים המצרים מבטיחים להם מלגות מלאות ופתח לחיים אחרים ולעתים אף טובים יותר. חלומם של הורים מצרים רבים הוא לראות את בנם או בתם מצליחים מעבר לים, מה שנותן לענף דחיפה נוספת קדימה.

כמה גבוה עוד יוכל לנסוק הסקווש המצרי? "רק אצלי באקדמיה יש 2,000 שחקנים בני 5 עד 10", סיפר לפני מספר שנים עומר אל בורולוסי, שחקן עבר מצרי. "אני חושב שרק הם מספיקים כדי לשלוט בענף גם ב־20 השנים הבאות".