טרגדיית הכלכלה המדומיינת של ווב 3

בשבוע שעבר אמר מנכ"ל ומייסד פייסבוק מארק צוקרברג כי הם בוחנים פיצ'רים שונים שיאפשרו ליוצרים להרוויח כסף בתוך Horizon Worlds, הפלטפורמה החברתית שלה ל"מטאוורס".

את המסר — שקומץ יוצרים יוכלו למכור פרטים שונים כמו תכשיטים או בגדים דיגיטליים – העביר צוקרברג בסרטון שבו הוא נראה כאוואטר שזוף במיוחד וחסר רגליים המרחף מעל כיסא. "היכולת למכור פריטים וירטואליים וגישה לדברים בתוך העולמות היא חלק חדש במשוואת המסחר האלקטרוני הכוללת", אמר בזמן שגופו נע בסיבוביות מבלבלת, "אנחנו מתחילים להפיץ את זה רק עם קומץ יוצרים ונראה איך זה יתפתח, אבל אני מתאר לעצמי שנזכה להפיץ את זה יותר ויותר".

הסרטון שבו מארק צוקרברג מציג את המונטיזציה של Horizon Worlds:

Horizon Worlds הוא משחק וידיאו מציאות מדומה מקוון חינמי, שמאפשר למשתמשים לבנות ולחקור עולמות וירטואליים. את המשחק הפיצה פייסבוק כחלק ממשקפי המציאות המדומה שלה בארה"ב ובקנדה בדצמבר האחרון, אך הוא עדיין לא הושק ברחבי העולם.

המשחק הוא חלק מהמיקוד העסקי החדש של פייסבוק בעולמות וירטואליים שבמסגרתו החברה אף שינתה את שמה ל"מטא", והודיעה על השקעה של 10 מיליארד דולר בבניית עולמות אלו. אבל הדבר אינו רלבנטי רק לעתידה הכלכלי של החברה, הסביר צוקרברג, אלא נועד להיות רכיב מהותי לעושר לרבים. "מונטיזציה ליוצרים היא חשובה באמת", אמר, "כולכם צריכים לפרנס את עצמכם, ולפרנס היטב, מבניית החוויות המדהימות האלה שאנשים יכולים לחוות".

אבל לפני שיוצרים יתפרנסו, תתפרנס פייסבוק שצפויה לגבות 30% עמלת פלטפורמה מהכנסות היוצרים וממה שיישאר עוד 25% עמלת "כי־אני־יכולה". לא צריך להיות כלכלן גדול כדי לראות במספרים הדו־ספרתיים האלו, ממה שבין כה וכה יהיה שבריר של הכנסה, מספרים שמתאימים יותר למלווים בשוק השחור — לא פלטפורמה שמבקשת להעצים יוצרים – ולכן גם לטעת בנו ספק באיכות העתיד המדומיין הזה.

צוקרברג, המיליארדר, אינו עומד לבדו בהבטחות הגדולות ליצור עושר חדש שיופקד סוף סוף בידי הרבים. הוא נהנה משותפים בפרופיל גבוה כמו, למשל, מייסד טוויטר, המיליארדר ג'ק דורסי, ו־a16z, חברת הון סיכון מובילה בתחום זה, שבראשה המיליארדר מארק אנדרסון (שיושב בבורד של פייסבוק). כיצד הם מתכננים ליצור את העושר העצום? מפת הדרכים, אף שהיא מדומיינת ואין סיבה להניח שתתגשם, מורכבת משלושה חלקים חופפים שמתקיימים בתוך מבוך טאוטולוגי מסחרר.

1. להמציא את האינטרנט מחדש

ראשית, אנו זקוקים לווב 3. רעיון שלפיו יש – וניתן – לפרק את הריכוזית של האינטרנט בטכנולוגיה, כך שנתקן את ההווה הרעיל שבו כמה חברות ענק (פייסבוק, גוגל ואחרות) מנהלות את כל הפעילות ואת זרימת המידע, קוצרות את הנתונים, מפיקות מהם תובנות ומוכרות אותן למרבה במחיר.

מארק צוקרברג מכריז על "מטא" | צילום: Reuters

הטכנולוגיה היא בלוקצ'יין והיא תיצור גרסה מחודשת של האינטרנט שמופעל על ידי המשתמשים כך שהנתונים, התוכן והמידע שכל אחד יוצר יהיו בשליטתו הבלעדית והוא יחליט למי לתת גישה לנתונים ובאיזה מחיר; או לעבור בין שירותים מבלי שהמידע יימחק או יישמר כבן ערובה בידי חברה אחת.

שנית, על הביזוריות נבנה את המטאוורס, ואותה גרסה חדשה האינטרנט תהיה המרחב החדש שבו נקיים את החיים. בחלל תלת־ממדי זה, מסבירים העתידנים המיליארדרים, משתמשים ייכנסו וייצאו בחופשיות וינהלו ביניהם אינטראקציות בזמן אמת באמצעות טכנולוגיית מציאות מדומה. חלל זה יחליף ברובו את החיים הפיזיים, ונבלה שם את רוב זמננו.

שלישית, כדי לקיים חיים בעולמות האינטרנט תקום כלכלה חדשה. אבל איך מעניקים ערך או בעלות לגרפיקה של מעיל חם לחורף מדומיין? כאן נכנס ה־NFT, כי לא רק שאפשר לבזר את האינטרנט באמצעות הבלוקצ'יין – אפשר גם לייצג בעלות על חפצים באמצעות אסימון קריפטוגרפי ייחודי. אסימון זה, ומטבעות קריפטו אחרים, יאפשרו למשתמשים חיים חופשיים ומבוזרים בעולם חדש ומופלא וירטואלי. מי שייצור את ה־NFT יתוגמל סוף סוף על העמל שלו.

ברור שיש כאן הרבה לדמיין כמו גם להסכים עם שורה של הנחות מעוררות מחלוקת. למשל, שבלוקצ'יין היא טכנולוגיה שניתן להפעיל בקנה מידה גדול, שקיימים הפס הרחב או האנרגיה לתפעל את כל זה, שלא לדבר על ההנחה שהאדם הממוצע רוצה לחיות את חייו במציאות וירטואלית.

איור: יונתן פופר

אבל צוקרברג וחבורה של בעלי אמצעים דוחפים ליצירת מציאות זו ולכן אין להתעלם ממנה. לחלק מהציבור שאותו הם מגדירים "מקופחי מציאות" הם מסבירים שזו תהיה זירה אלטרנטיבית שתהפוך את החיים לנסבלים. לחלק אחר מספרים שזו זירה חדשה ומרגשת שאפשר לעשות בה כסף. כתבת ציוץ ויראלי? מכור אותו כ־NFT. הוספת ערך לוויקיפדיה? דרוש את שלך! אתה מוכשר? צייר לי כבשה דיגיטלית (ועשה ממנה NFT).

2. מי ישלם על ציוצים

לכלכלה החדשה המדומיינת הזו יש שורת בעיות. ראשית, ענקיות הטכנולוגיה מרוויחות מהנתונים שלנו רק כשהם נאספים במסות עצומות. רקחת ציוץ ויראלי? לא משנה כמה פתית שלג אתה, זה לא מספיק כדי להפיק רווח, בטוח לא כזה כדי לעמוד בהבטחות ווב 3. חושבים שמיליארדי משתמשים ברשתות החברתיות פתאום יתחילו לדרוש כסף מכל דבר שהם עושים וכולם ימצאו קונים? למה? האם כמות האנשים שיכולים לשלם על כל פעולה באינטרנט צמחה פתאום באופן אקספוננציאלי? והיכן שבאמת ניתן לעשות מונטיזציה מהפעילות המקוונת, נניח ויקיפדיה – מיזם שהצלחתו תמיד היתה תלויה בכך שישמר אינטרסים כלכליים – האם הכנסת שיקולים כלכליים איננה למעשה הרס שלהם? מה עשינו בכך.

אבל על כל אלו ניתן להתווכח ולא להסכים, בעוד יש נקודה אחת שממנה לא ניתן להתעלם: מי מדמיין את העתיד ומבטיח לנו אותו.

מאז משבר 2008 חלקים במגזר הטכנולוגיה מבטיחים שיש בידיהם הכלים להפיץ מחדש עושר, או לכל הפחות לייצר הזדמנויות חדשות להמונים להשתתף ברווחים העצומים שמתנקזים אל המעטים. במסגרת זו הביאו לנו את כלכלת השיתוף או החלטורה, שמות מכובסים לחברות פלטפורמה שמחברות בין לקוחות ועובדים בשכר נמוך באמצעות אפליקציות, גובות עמלה על השירות הזה תוך שהן מחזירות את שוק העבודה עידנים אחורה.

ווב 3 מונח המדמיין איטרציה (חיזרור, סדרה של ביצועים חוזרים) חדשה של האינטרנט על גבי הבלוקצ'יין. זה יאפשר למשתמשים לוותר על התיווך של פלטפורמות גדולות כדי להשיג שירותים קיימים

במקביל צמח שוק הקריפטו, שבמהותו מבקש לא לשנות או לתקן אלא להחליף את המערכת הפיננסית המסורתית, מתוך הנחה שהשינוי הטכנולוגי המוצע יכול לערבב מחדש את הקלפים. בין שהעתיד יוכיח שהם צודקים ובין שלא, נכון להיום מהפכה לא התרחשה. במקום זאת אנו מצויים בעולם זהה – רק עם טייקונים חדשים. כעת אדוני הכלכלה מבקשים שנסמוך עליהם שוב עם הסיפורים והמיתוסים על לידתו המחודשת של האינטרנט, ושהם יבנו את מרחבי העושר החדשים שיאתגרו את הקיימים שהם עצמם בנו ובזכותם הפכו למיליארדרים. על כך ניתן לסכם במימרה השחוקה:Fool Me Once, Shame on You; Fool Me Twice, Shame on Me.