חיים כצמן. נפרד מהשליטה בחברה שהקים, אשר חולשת על נכסים בשווי 40 מיליארד שקל | צילום: עמית שעל
פרשנות
רכישת גזית גלוב: בילפו כל הדרך לעסקה
מעמוס לוזון ועד לדיבידנד בעין: הסיכומים בין ברק רוזן ואסי טוכמאייר לחיים כצמן, שהובילו להגשת הצעת רכש מלאה למניות בעלת השליטה בגזית גלוב, הגיעו בסופו של משחק פוקר קשוח שבו שני הצדדים בילפו כמיטב יכולתם בדרך ליעד הידוע מראש
אתמול נפל דבר. טייקון נוסף חצה את הרוביקון הפסיכולוגי והחליט להיפרד ממפעל חייו. אך חיים כצמן - שהקים, בנה ושלט בגזית גלוב במשך שנים ארוכות - עושה זאת בדרך המלך: בעסקת מכירה ישירה. לא בהסדר חוב ולא משום שנקלע לחדלות פירעון.
קראו עוד בכלכליסט:
עם זאת, כצמן רחוק מלצאת מהסאגה הזאת כגיבור וכמנצח בלעדי, למרות הפרמיה שהוא עתיד לקבל על מניותיו בנורסטאר, החברה שבה הוא שולט (27.7%) ושדרכה הוא מחזיק בגזית גלוב, האימפריה שחולשת על נכסים בשווי של כ־40 מיליארד שקל.
זאת משום שבשורה התחתונה הצליחו שני חתולי הרחוב, ברק רוזן ואסי טוכמאייר, בעלי השליטה בישראל קנדה, להשיג את המטרה שלהם ולסלול את דרכם להשתלטות על האימפריה חובקת העולם של כצמן. רוזן וטוכמאייר עושים זאת במחיר מלא, שמעניק לנורסטאר שווי של יותר מ־2 מיליארד שקל. נכון, טרום הקורונה נורסטאר נסחרה בשווי שוק של כ־2.5 מיליארד שקל, אולם כיום היא אחת החברות היחידות שפועלות בתחום הנדל"ן שלא הציגו התאוששות מלאה מהמשבר. ויש לכך סיבות, כמו המינוף הכבד, הסתבכות עם הפורטפוליו בברזיל, והפספוס שבזיהוי הגאות בשוק הנדל"ן הישראלי.
במהלך הזה, שני הצדדים שיחקו משחק פוקר קשוח ובצורה מיטבית. הכל החל בינואר האחרון, אז רכשה ישראל קנדה 10% ממניות נורסטאר בשוק. באותו לילה ניגש רוזן לכצמן, שגילה באמצעות חשיפת "כלכליסט" מיהו הרוכש המסתורי של מניות החברה שלו, ובתום פגישה ארוכה הציע לו לרכוש ממנו עוד כ־11% מהמניות. תמורת 192 מיליון שקל (50 שקל למניה) כצמן הסכים. בתמורה, רוזן וטוכמאייר התחייבו לא להשתלט על החברה ולא לעלות לאחזקה של 22.6% (לבד או עם בעלי מניות נוספים), ולא קיבלו את הזכות למנות דירקטור - אף שהנתח שלהם כעת לא קטן בהרבה משל כצמן, שירד ל־27.7%. חרף כל זאת, הכותרת של העסקה הזאת ב"כלכליסט" היתה שהיא מסמלת את תחילת סוף עידן כצמן בגזית גלוב.
בנקודה הזאת של המשחק נראה כי התוצאה היתה 1:1, אך מאותה נקודה הקרב רק הסלים, היצרים השתוללו וחיצים נורו מצד לצד, תוך שהצהרות וספינים משוחררים לחלל האוויר. זה היה משחק בין שחקן ותיק ששיחק בצורה קרה ומחושבת לשחקנים שניסו לכבוש שערים, ומהר.
כצמן הזדרז לומר שהוא לא הולך לשום מקום, ומיהר לחתום על הסכם עם איציק סלע, שהעביר לידיו את זכויות ההצבעה ביחס ל־5% נוספים מנורסטאר. זה היה מהלך טקטי. הוא רצה למקסם את התמורה. בהמשך, הקשר בין הצדדים ניתק, ביוזמת כצמן, בין היתר על רקע בקשה לתביעה נגזרת שהוגשה ושביקשה לראות בכצמן ובישראל קנדה דבוקת שליטה שמייצרת פירמידה המנוגדת לחוק הריכוזיות.
אבל האמת היא שעוד לפני כן לא נבנה אמון בין הצדדים. כצמן ראה ברוזן ובטוכמאייר אורחים לא רצויים בנורסטאר, בעלי דנ"א שונה לחלוטין משלו, האריסטוקרטי כביכול. אבל כצמן גם ידע מהרגע הראשון איך זה ייגמר, והוא רצה למקסם את המחיר.
ואז, לפני כשבועיים, פורסמה ידיעה שלפיה רוזן וטוכמאייר מנהלים מגעים למכור את המניות שלהם בנורסטאר. ולמי? לעמוס לוזון, סדין אדום בעיני כצמן, נוכח ההיסטוריה העכורה ביניהם. לוזון שיתף פעולה וסיפק ראיונות לתקשורת, אבל לחדי העין היה ברור שמתרחש כאן משהו לא טבעי. ללוזון לא היתה סיבה לרכוש מניות ב־70 מיליון שקל יותר ממי שרכש אותן לפני כחודשיים בלבד. מה גם ששלושה ימים לאחר מכן, ישראל קנדה רכשה מניות נוספות של נורסטאר ב־12 מיליון שקל. לא בדיוק מהלך של מי שעומד למכור מניות, הגם שמעולם לא יצא דיווח על המו"מ עם לוזון, שהיה למעשה קלף נוסף שנשלף מהחפיסה הטקטית.
כצמן מצדו הגיב בסוג של נוקאאוט, לפחות לכאורה. הוא הכריז שנורסטאר תחלק 14% ממניות גזית גלוב כדיבידנד בעין לבעלי המניות. הוא נימק זאת בכך שהוא מקרב את בעלי המניות לנכס הבסיס, אבל בפועל העביר את ניסיונות ההשתלטות העוינת לגזית גלוב עצמה - מה שהופך את המהלך לקשה ויקר יותר. רוזן וטוכמאייר, וקרן ספרה שמחזיקה בכ־5% מנורסטאר, השתוללו ושלחו מכתב נזעם בן שמונה עמודים לדירקטוריון נורסטאר שבו איימו על הדירקטורים בתביעות אישיות - הכלי שעומד לרשותם נוכח העובדה שנורסטאר היא בכלל חברה זרה שרשומה בפנמה.
חרף ההבדלים העזים, יש מן המשותף בין רוזן וכצמן: שניהם פרגמטים. בהתאם, רוזן הודיע למשפחתו שאת חופשת הפסח הם יבלו במיאמי, מקום מגוריו של כצמן. זו היתה חופשה שאורגנה במהרה ונשמרה בחשאיות רבה. ביום רביעי נפגשו כצמן ורוזן, האחרון הציע לראשון מחיר משופר, וכצמן לא שלל את ההצעה. מאז נערכו עוד שיחות, והשניים סיכמו על מחיר שנחשף בדיווח לבורסה: 55.5 שקל למניה (חמסה חמסה חמסה), שמשקף לנורסטאר שווי של כ־2.1 מיליארד שקל - 15% יותר מהמחיר שבו החלה את יום המסחר אתמול.
במסגרת העסקה הנרקמת, כצמן - שרצה להישאר בעל מניות בגזית גלוב - שכנע את רוזן לכלול מרכיב של המרת מניות נורסטאר לגזית גלוב, בדומה לחלוקת הדיבידנד בעין שאותה הניע בעצמו. הדבר מרמז על כך שכצמן פעל לביצור שליטתו בחברה תוך שימור אופציית המכירה לישראל קנדה - כך שהוא יישאר עם כ־7% מגזית גלוב, גם לאחר שנורסטאר תמוזג במיזוג משולש הופכי לישראל קנדה ותימחק מהמסחר. בנוסף, כצמן יוצא מהסיפור עם כ־500 מיליון שקל במזומן. לכצמן, בן 73, אין יורשים עסקיים. ילדיו לא נכנסו לעסק ולא תכננו לקחת את המושכות. כעת הוא מותיר אותם עם ממון רב ונתח בחברה שתונהג על ידי יזמים רעבים במיוחד.
זו רק אחת הסיבות לכך שכצמן נהג נכון. כצמן הוא יזם בעל זכויות רבות שהותיר חותם בשוק ההון הישראלי והתחבב על האנליסטים ומנהלי ההשקעות. אבל הוא גם מי שבעצמו יזם מהלכי השתלטות עוינים על מפעלי חיים של אחרים, דוגמת אורמת של משפחת ברוניצקי. הוא אדם קר ומחושב ויש לא מעט ששמחים על כך שהוא בדרכו להיפרד מהגה הקברניט של גזית גלוב.זאת בעיקר משום שבשנים האחרונות, תחת ידיו, החברה לא ממש סחבה בעלייה. היא נכשלה בניסיון להנפיק את הנדל"ן בברזיל, נסוגה במהירות מהתוכנית שלה להנפקת ספאק, לא פיתחה את הנדל"ן בישראל, וגם סיטיקון - החברה־הבת שפועלת בצפון אירופה, ושרשומה בספרים בכמיליארד שקל יותר מהשווי בשוק - רחוקה מלהיות סיפור הצלחה. כצמן אמנם ייפרד מהחברה שאותה בנה, אבל יוכל לנשום לרווחה, כי הסיכונים עוברים לכתפי אחרים. לרוזן וטוכמאייר מחכים מבחנים רבים בגזית גלוב, וגם להתמקדות הצפויה שלהם בישראל וארה"ב עלול להיות מחיר כבד. גזית גלוב בדרך לידיים שלהם, אבל אל להם מלראות את עצמם כבר עכשיו כמנצחים.