אסתר רדא: "להיות נאהבת זה הישג עבורי"

איפה אנחנו תופסים אותך?

"במרפסת הבית. נהנית מרגעי חופש כי התינוק ישן ועוד רגע מתכוננת לצאת לחזרה”.

איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?

“הראשון כאן על המרפסת ביפו אבל יש עוד מלא אחריו. את השני מעדיפה אמריקנו בחוץ אם מתאפשר, יש ביפו את קפה אדא שאני מתה עליו".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"לא בירה, יין (לא אוהבת בירה), ועם איימי וויינהאוס. נראה לי שהיה יכול להיות לי כיף איתה. בא לי רק לשמוע מה יש לה להגיד. בטח מצחיק איתה לאללה ואני אוהבת לצחוק. וכמובן לעשות איתה מוזיקה".

אסתר רדא: "מערכת היחסים שלי היא הישג חיי. כמישהי שגדלה בבית בלי אבא המון שנים בעבר הייתי בוחרת את הגברים שאני ארסן אותם, ואצליח לשנות" | צילום: יובל חן

על מה את עובדת עכשיו?

"מופע חדש שאני רצה איתו עכשיו בעקבות אלבום חדש שעתיד לצאת, ואין לו עדיין שם. יצא סינגל ראשון לפני חודש בשם 'תמיד לקום', זה שיר אהבה לארץ שמדבר על זה שאנחנו חיים במדינה מסובכת אבל תמיד יודעים לקום. יצא לי אקטואלי, לצערי הוא תמיד אקטואלי. חוץ מזה, אני הרבה ימים באולפן בכתיבה של שירים חדשים וישיבה עם עוד מוזיקאים וכותבים ליצור יחד. לכתוב בעברית זו חוויה חדשה ומרגשת".

מה השריטה שלך?

"להשתנות ולשנות. אם זה בבית, אני כל הזמן חייבת לשנות את איך שהוא נראה. אם הייתי יכולה, הייתי עוברת דירה כל שנה. וגם להשתנות בעצמי, במראה זה כל פעם לשנות את השיער. וגם פנימית: להתפתח ולא לקפוא על השמרים".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"רבקה זוהר אמרה לי פעם לא להתלונן, אז אני משתדלת מאוד וזה לא פשוט. יש איזו הנאה בלהתלונן ולהיות קורבן אבל צריך לראות את מה שטוב ולא את מה שאין, להגיד תודה ולא להיות קורבן".

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?

"אני מבשלת. אני נורא אוהבת לבשל ובשישי בצהריים אני עושה מה שבא לי, מחפשת את המתכונים הכי מסובכים ויאללה לעבודה".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

"כשאני מאחרת. ולילדים כמובן, אבל זה לא ממש לשקר. כשמדברים על דברים שהם לא אמורים לשמוע והם שואלים 'על מה דיברתם?'".

מי בעינייך האדם הכי סקסי?

"בן זוגי גל דהן. הוא סקסופוניסט שמנגן הכי יפה בעולם, והוא פשוט מדהים".

למה את מתגעגעת?

"לספונטניות בחיים שלפני הילדים, ליכולת לעשות מה שאת רוצה, מתי וכמה שאת רוצה. בלי להתחשבן ולחפש בייביסיטר".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"לעבור לגור במדבר זה משהו שאנחנו חוזרים ומדברים עליו הרבה. אבל אנחנו פחדנים, עצלנים ולא רוצים להתרחק".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"כאמור, אני כל הזמן רוצה להשתנות. אני מסתכלת במראה ואם משעמם לי אני עושה משהו אחר: מסתפרת, גוזרת, עושה צמות, מחליפה בגדים. גם שינוי פנימי אני עושה כל הזמן. למה אנחנו פה אם לא כדי להתפתח ולגדול? אנחנו כמו הטבע, זה חייב לקרות אחרת אנחנו מתים".

על מה יש לך רגשות אשם?

"על איך שהתנהגתי לאמא שלי לפני שהפכתי להיות אמא. רדיתי בה, היא היתה דואגת והייתי אומרת לה: 'די כבר'. לקחתי אותה כמובן מאליו והיום אני מעריכה אותה כל כך ומתבאסת על איך שדיברתי אליה בתקופות מסוימות. כפרה עליה, היא הנשמה של החיים שלי".

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

"מערכת היחסים שלי, ושהקמתי משפחה. כמישהי שגדלה בבית בלי אבא המון שנים הייתי בוחרת את הגברים שאני ארסן אותם, ואצליח לשנות אותם. אז היכולת שלי באמת להיות נאהבת ולקבל אהבה, זה הישג. אבל עם בן הזוג שלי זה נורא קל. הוא עוזר לי המון".

מה מפחיד אותך?

"מאז שהילדים נולדו אז זה שיקרה להם משהו (טפו טפו). לפניהם לא חושבת שהיו לי פחדים. אני זוכרת את הרגע שעליתי על מטוס כשהייתי בהיריון ופחדתי שיקרה משהו".

מה עושה אותך מאושרת?

"לעשות מוזיקה ולהופיע. החיבור עם הקהל, היכולת לתת ולקבל, זה רגע כזה קסום בהופעה. אהבה כזאת גדולה".

מה הכי חסר לך בחיים?

"זמן חופשי".

מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?

"שאני רואה טוב בבני אדם. לפעמים זה בעוכריי אבל אני אוהבת את זה. אני רואה קודם כל את הטוב".

איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?

"כנות, ושהם שם בשבילי".

מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?

"אריקה באדו, וויטני יוסטון, נינה סימון, בילי הולידיי, יוני רכטר, גלי עטרי ויהודית רביץ".

אם לא היית זמרת ומוזיקאית מה היית עושה?

"ספרית, או מעצבת שיער כפי שקוראים לזה היום. אני חולה על לגזור שיער. יש לי באמת את 'מספרדא' — ואני מספרת בעיקר את חברי ההרכב ובני זוג של חברות. כשהייתי בת 15 אמא שלי היתה אומרת שזה מה שאני הולכת להיות כי כל יום הייתי מגיעה אחרת: פעם קירחת, ופעם עם שיער בצבע כחול".

אסתר רדא

• גיל: 37 • מקום מגורים: יפו

• מצב משפחתי: בזוגיות + 2

זמרת, מוזיקאית ושחקנית. ב־2020 יצא אלבום האולפן השלישי שלה "חסד" ובימים אלה עובדת על אלבום חדש ומופיעה ברחבי הארץ (10 במאי באלמא

זכרון יעקב, 12 במאי בצוללת הצהובה בירושלים, 29 ביוני בגריי בתל אביב)