טיפול שורש: מערכת החינוך הישראלית צריכה, ויכולה, לפתור את מצוקת כוח האדם בהייטק

תעשיית ההייטק המקומית משוועת לעובדים. על פי הערכות, שוק ההייטק המקומי זקוק לעשרות אלפי עובדים נוספים כדי לתמוך בצמיחה הגואה. את המחסור העצום סיפקו עד לאחרונה עשרות אלפי מפתחים ממזרח אירופה, שחלק לא מבוטל מהם מאוקראינה, מרוסיה וממדינות האזור. המשבר העצום סביב אוקראינה ורוסיה חושף את תעשיית ההייטק המקומית למצוקה אמיתית וגדולה, והיעדרותם של עשרות אלפי עובדים חיוניים תתחיל לתת את אותותיה בקרוב.

המחסור בעובדי הייטק בישראל קיים כבר יותר משני עשורים, אבל נראה שאף ממשלה לא נתנה לזה את הדעת - זאת, אף על פי שהפתרון נמצא ממש מתחת לאפינו, במודל שעבד בהצלחה בדור הקודם.

במקביל, מערכת החינוך בישראל גוועת כבר מספר עשורים. תנאי העסקה ירודים שהובילו לאורך השנים להפיכת המקצוע ללא אטרקטיבי עבור העלית של האוכלוסייה הפכו לרוב את הבחירה במקצוע הזה לברירת מחדל למי שמחפש שעות עבודה נוחות, חופשות ארוכות ותנאי קבלה נוחים מאוד ללימודים. במקום שבתי הספר יהוו את המקפצה של צעירי ישראל קדימה, הם למעשה מהווים תחנה מבוזבזת בדרך. האם מצב זה הוא בר שינוי? בהחלט כן.

דווקא בנושא החינוך ישראל ידעה בעבר לנצל את המערכת כדי לקדם יעדים אסטרטגיים של המדינה. בעבר הרחוק, כשישראל היתה זקוקה להרבה ידיים עובדות, היתה זו מערכת החינוך שהכשירה עובדי כפיים לעבודות טכניות כאלה ואחרות. עובדה זו יצרה לא מעט התנגדויות בעשורים האחרונים ומערכת החינוך הואשמה, די בצדק, בהסללת אוכלוסיות רבות לעבודת כפיים לא מתגמלת שהותירה אותם בפריפריה החברתית של ישראל. מודל זה של בתי ספר מקצועיים היה נרחב מאוד עד שנות ה-90 והיעלמותו הכמעט מוחלטת מהנוף הישראלי נבעה בין השאר מההבנה שמי שמתחיל דרכו בבתי ספר אלה, ימצא עצמו בתחתית הסולם החברתי.

בית ספר אורט קרית טבעון. לחשב מסלול מחדש | צילום: גיל נחושתן

מצב זה יכול להשתנות עם בניית מערכת דומה, אך כזו המכוונת לענף ההייטק. מערכת שבה יהיו שותפים מרכזי הפיתוח וחברות ההייטק המובילות בישראל יכולה לחולל שינוי משמעותי ולתקן עיוות היסטורי. דמיינו סיטואציה שבה ספינות הדגל של הייטק הישראלי - מצ'ק פוינט, נייס, אלביט, חברות רב לאומיות כמייקרוסופט, אינטל ועד לסטארט אפים המובילים בתחומי הסייבר, הדאטה, הפינטק ועוד - מאמצים בתי ספר ומתחילים כבר מכיתות התיכון הכשרה פרקטית לעבודה בהייטק. נשמע כמו מדע בדיוני? אולי, אבל העבר מוכיח כי זה אפשרי ואפילו בר ביצוע בזמן קצר.

כשיש יעד לאומי, צורך לאומי כביר, ישראל תמיד ידעה לרתום את משאביה כדי לגרום לזה לקרות. אם ניקח את ענף ההייטק הישראל בשנת 2022 נראה תמונה מעודדת ומטרידה כאחד. בצד המעודד ניתן לראות אלפי חברות שמזרימות למשק הון אדיר ומעסיקות מאות אלפי עובדים. בצד המטריד, נראה שרבות מהחברות הללו מתקשות לגייס עובדים שהכרחיים לצמיחתן.

תלמידים בבית ספר בקה אל גרביה. גם להם מגיע אקזיט | צילום: אלעד גרשגורן

על פי הערכות, חברות ההייטק הישראלית נמצאות במחסור מתגלגל של יותר מעשרת אלפים עובדים חדשים מדי שנה. רבות מהחברות הללו תרות אחר עובדים מיומנים במדינות מזרח אירופה, בהודו ולמעשה בכל מקום בכדור הארץ שבו ניתן לגייס מפתחים בשכר סביר. עכשיו דמיינו כיצד התמונה הזו משתנה, כשמערכת החינוך שלנו מייצרת כבר בסוף הלימודים עוד עשרות אלפי מפתחים שבכל שנה נפלטים לשוק. יתרה מזאת: רבים מאותם עשרות אלפים יוכלו להשתלב בחברות הללו כבר במהלך לימודיהם - מה שיהפוך אותם ברבות השנים להייטקיסטים מנוסים ומוצלחים עוד יותר.

מה צריך להיעשות כדי שיוזמות שכאלה לא תישארנה על הנייר? ובכן, זה הרבה יותר פשוט והרבה יותר ישים מיוזמות אחרות שנוסו כאן. הדרך הפשוטה היא לייצר גשר בין מערכת החינוך הישראלית לתעשיית ההייטק. לאפשר לענף הייטק לקחת חלק פעיל בעיצוב מערכת החינוך ולתת לחברות שונות מענפי הייטק שונים לקחת חסות ולחבור לבתי ספר ולסייע להם אם ביצירת תוכן לימודי, במרצים מתאימים, בציוד, וכמובן, בהתנסויות בשטח.

מורן צ'מסי | צילום: מירב בן לולו

מצב זה יכול להיות WIN WIN שבו כל הצדדים מרוויחים: מדינת ישראל תגדיל את ענף היצוא המוביל שלה, ציבור עצום יוכל להיות חלק מחגיגת ההייטק ומערכת החינוך תוכל לחזור למרכז הבמה כמערכת מחוללת שינוי אמיתי.

מורן צ'מסי הוא שותף בקרן הסקנדרי Amplefields Investments