להאיר את חיי הנספים בשואה - ולא לזכור אותם רק כקורבנות

זיכרון השואה בישראל עבר במרוצת השנים כמה גלגולים והתפתחויות. בשנותיה הראשונות של המדינה נהוג היה לאזכר רק את מורדי הגטאות והלוחמים הפרטיזנים שלא הלכו "כצאן לטבח". עם השנים, הגיעה התובנה שהגבורה בשואה כללה גם עמידה, כלומר גם להחזיק מעמד עד כלות הכוחות פירושו גבורה.

במודע או לא, כמדי שנה התקשורת הישראלית מתמקדת ביום השואה בסיפורים של ניצולי השואה ששרדו ויכולים לספר את סיפור היחלצותם או שהיא משתפת באמצעות בני הדור השני והשלישי את סיפוריהם של יהודים אשר מצאו את מותם תוך כדי מעשה גבורה יוצא דופן ומחסיר נשימה. אל העדויות הללו מצטרפים הסיפורים הידועים לכל ילד וילדה בישראל כמו של יאנוש קורצ'אק, אנה פרנק, מרד גטו ורשה ועוד.

יד ושם | צילום: שאטרסטוק

הסיפורים הללו צריכים וראויים להישמע לעולמי עד, אינני מערערת ולהפך עלינו לזכור את השואה. אך לא פחות חשוב שניתן דגש על החיים שהיו לפני השואה, שלא נתייחס ל-6,000,000 נספים כמכלול, אלא כאינדיבידואלים, לכל אחד היה שם וחיים, לא לזכור אותם רק כקורבנות, כשאנחנו מספידים בבית הקברות אדם שנפטר כולנו מספרים ונזכרים בחייו ומעשיו טרם מותו, כלומר שמים דגש על חייו ולא רק על הדרך בה הוא מת. גם כך עלינו לזכור את הנספים, להחזיר לכל אחד ואחת את הזהות שרצו למחוק. לא לסכם את סיפור חייהם רק עם סופו. נגלה סיפורים מעניינים, מרתקים, עושר אנושי שיכולים לתת השראה לאנושות כיום.

אנחנו בעמותת ”שם ונר“ שמנו למטרה להעצים את זיכרון הנספים בשואה. שמנו לעצמנו למטרה להאיר את חייהם של הנספים. לכל נספה בשואה היו חיים מלאים, משפחה, חברים, מקצוע, תחביבים, אהבות וחלומות. ההתמקדות בפרט ובחייו, מאפשרת את זיכרון האדם בתוך זיכרון ששת המיליון. כאשר מכירים את סיפורו של האדם, כפי שהיה לפני תקופת השואה, הזיכרון מתעצם ומעביר את האחריות לזיכרון המשפחתי שלו, אל העם כולו.

אנחנו לא נעמוד במשימה הזו לבד, התקשורת והחברה הישראלית צריכים להרחיב את היריעה ולתת מקום לסיפורים גם מסוג אחר. ברוח הדברים של הרב קוק שאמר: "צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר. צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו“.

נורה סיפרמן היא מנכ"לית עמותת 'שם ונר'