לאט לאט, אבן על אבן: כך הפכה הצנזורה הרוסית למפלצת

החלה של צנזורה מקוונת היא לא כמו מתג הפעלה. זה לא שיום אחד יש רשת חופשית ופתוחה לחלוטין, ויום למחרת מישהו מפעיל את המערכת ואנחנו מקבלים רשת מוגבלת ומנוהלת, שחוסמת בצורה רחבה אתרים שמבקרים את השלטון, מציגים מידע שלא נוח לו או מאפשרים לאזרחי המדינה זירה להחלפת דעות וקבלת מידע בצורה לא מבוקרת.

צנזורה היא חיה הרבה יותר מתוחכמת. במיוחד במדינות שמתיימרות להציג חזות דמוקרטית. היא מתגנבת לאט, מתחילה בקטן – רק אתרי פדופיליה, הימורים ותכנים לא חוקיים אחרים -אבל אז היא מתרחבת, מתפשטת, שולחת גרורות סרטניות והופכת למפלצת אימתנית שאוחזת את הרשת בכפתה, לוחצת וחונקת אותה עד שכל מה שנשאר הוא עולם מצומק, נתון למרותו הישירה והמוחלטת של השלטון.

זו, בוודאי, התמונה שעולה מניתוח נרחב שערך לאחרונה העיתון הרוסי נובאיה גאזטה, מכלי התקשורת העצמאיים הביקורתיים האחרונים ברוסיה שעורכו דמיטרי מוראטוב זכה בשנה שעברה בפרס נובל לשלום. בתחילת הפלישה לאוקראינה הוביל העיתון סיקור כן וביקורתי של המלחמה, אך לאור לחץ מתמשך מהשלטונות ואיומי סגירה נאלץ להשהות את הסיקור הישיר של המתרחש באוקראינה. במקביל, פתח העיתון גרסה בינלאומית ברוסית ובאנגלית של אתרו, שמופעלת מחוץ לרוסיה, ושם נמשך הסיקור הביקורתי של המלחמה.

גרסה זו היא גם הבית לסקירה מעמיקה ומקיפה של 20 שנות צנזורה מקוונת ברוסיה, שמציגה, צעד אחר צעד, את התפתחות מהלכי הצנזורה במדינה, את הפיכת רוֹסְקוֹמְנַדְזוֹר - השירות הפדרלי לפיקוח בתחום התקשורת, טכנולוגיות המידע ותקשורת ההמונים - לדבר הקרוב ביותר שיש לאחראי על האינטרנט, ואת שעבוד הרשת המקומית לגחמות של אחד, ולדימיר פוטין.

לפי נובאיה גאזטה, המקרה הראשון של צנזורת אתרים ברוסיה התרחש ב-2004 (כארבע שנים לפני הקמת רוסקומנדזור), כשבית משפט במוסקבה הורה להגביל גישה לאתרים שכללו תוכן הקשור לווהאביה - תנועה סונית שמרנית באיסלאם. בשנים שלאחר מכן נחסמו אתרים שונים שקשורים לאיסלאם, בהם אתרים שעסקו בסוגיות כמו ג'יהאד, פונדמנטליזם, לימוד שעריה וספר שעסק במוחמד. במקביל, בתקופה זו נחסמו גם אתרים של תנועות ימין קיצוני בעקבות פרסום תכנים שגילו חוסר סבלנות לגזעים לא-אירופאים, הכילו מסרים אנישמטיים או קראו למלחמת גזע של לבנים נגד אחרים.

צנזורה ברשת. זהירות: מידע אמין על המלחמה | צילום: שאטרסטוק

ואולם, הפעילות האמיתית של רוסקומנדזור (RKN) החלה באמצע העשור הקודם ולפי הניתוח של העיתון היא פעלה בדפוס של גלי טיהור שהופנו נגד עיתונאים, מדענים, פעילי זכויות אדם, מוסלמים וגם פעילי ימין קיצוני. הניתוח מעלה חמישה שלבים מרכזיים במאמצי החסימה של RKN.

הראשון יצא לדרך ב-2015, כשבתקופה של חודשיים חסמה הסוכנות 40 אלף אתרים, רובם כללו תכני שטנה על בסיס דת או מוצא אתני. בניגוד לחסימות הקודמות, אלה בוצעו ללא אישור בית משפט, על בסיס חוק שנכנס לתוקף בסוף 2013 ואפשר לרוסקומנדזור, בהוראת משרד התובע הכללי, לחסום באופן מיידי אתרים קיצוניים שמסיתים למהומות.

השלב השני התמקד ב"ארגונים בלתי-רצויים" ומאחוריו עמדו מניעים פוליטיים מובהקים. הוא כלל חסימה אתרים של ארגונים שפעלו למתן עצמאות לטטרסטאן (רפובליקה חצי-אוטונומית ברוסיה) שבוצעה במקביל למעצר ב-2014 של פעיל בולט בתחום. ב-2015, אחרי רצח של עיתונאי אוקראיני פרו-רוסי ופעיל פרו-רוסי באוקראינה, נחסם אתר שכלל מאגר מידע של אנשים שלדברי יוצרי האתר פעלו נגד הביטחון הלאומי של אוקראינה, והופיעו בו שמות שני הנרצחים.

חסימות נקודתיות מסוג זה הפכו לנרחבות ב-2017, אחרי חקיקת חוק שהעניק למשרד התובע הכללי סמכות לחסום אתרים של ארגונים לא רצויים ללא צו בית משפט. מאז נחסמו כמה עשרות אתרים, בהם זה של מתנגד המשטר מיכאיל חודורובסקי, אתר שקידם פוליטקאים יריבים לפוטין בבחירות לנשיאות, אתרים של מכוני מחקר זרים שקידמו דמוקרטיה ובחירות חופשיות ברוסיה (בהם מכון בתמיכת ג'ורג' סורוס), אתר לחילופי סטודנטים וחיפוש התמחויות בחו"ל, אתר של ארגון שפועל נגד שכר באיברים וגם כמה אתרים נוצריים.

שלב שלישי, משמעותי יותר, יצא לדרך בעקבות חוק מ-2018 שמאפשר לבית משפט להורות למפעיל אתר להסיר פרסומים שפוגעים בעניין, בכבוד או בשם הטוב של אדם. התעלמות מהוראת בית המשפט כרוכה בקנס ומאפשרת לרוסקומנדזור לחסום את העמוד הבעייתי באתר או את האתר עצמו. בארבע השנים שעברו חסמה RKN יותר מ-10,000 אתרים על בסיסו - שלא במפתיע, רובם המוחלט של פוליטיקאים או אנשי עסקים שמקורבים לשלטון.

אלכסיי נבלני. הסמל של החירות הרוסית | צילום: איי פי

כך למשל, בסתיו 2019 הורה בית משפט במוסקבה לחסום יותר מ-5,000 עמודים, בהם מאמרים או הפניות למאמרים על פבל ליבינסקי, המנכ"ל לשעבר של ספקית החשמל הגדולה רוס-סטי. המאמרים האסורים האשימו את ליבינסקי באחריות לחובות שצברה החברה ובעריכת אירוע חברה בעלות של חצי מיליון דולר מתקציב המדינה. כחודשיים לאחר מכן עזב ליבינסקי את רסו-סטי לטובת תפקיד בממשל. במקרה אחר, אישר בית המשפט בקשה של האוליגרך אלישר אוסמנוב להסיר סרט שעסק בו וכן 70 מאמרי עיתונות, וסגן שר התחבורה לשעבר ולדימיר טוקרב הצליח להסיר 390 אתרים שביקרו אותו, שנתיים לפני שנעצר באשמות שחיתות.

השלב הרביעי הוא חסימה של כלי תקשורת וארגוני זכויות אדם. חסימות כאלה היו כבר ב-2011, כשרוסקומנדזור חסמה אתר של סוכנות ידיעות בצ'צ'ניה בטענה שהיא מפיצה תכנים קיצוניים, וב-2014, כשנחסמו לראשונה האתר של המגזין "יז'דנבניי ז'ורנל" בטענה שהוא קידם "אי סדר ציבורי", האתר של רב-אמן השחמט ומבקר המשטר גרי קספרוב, והבלוק של מבקר המשטר סרגיי קריוקוב.

אבל נקודת מפנה משמעותית בחסימות מסוג זה נרשמה ב-2021, כש-RKN חסם במפתיע את האתרים של גופי החדשות MBK מדיה של מיכאיל חדורובסקי ו"אוטקריטייה מדיה", שגם נסגרו יום לאחר מכן. משרד התובע הכללי הצדיק את הסגירה על סמך חוק שמאפשר חסימת אתרים שקוראים למהומות המוניות. מאז נחסמו על בסיס חוק זה יותר מ-300 אתרי חדשות ואתרים של עמותות. ביולי 2021, לפני הבחירות לדומא, הורה משרד התובע הכללי לחסום יותר מ-40 אתרים שקשורים למתנגד המשטר אלכסיי נבלני או לתומכיו.

השלב החמישי הוא זה שהתחיל עם הפלישה לאוקראינה. בשלב זה, שנובאיה גאזטה מגדיר כ"צנזורה צבאית", נחסמים אתרים שלא מצייתים להוראה לפרסם רק מידע ממקורות רוסיים רשמיים. כבר בשבוע הראשון למלחמה נחסם האתר של DOXA Magazine אחרי שפרסם מדריך להתמודדות עם עימותים נגד המלחמה בבית ובעבודה, ואתר שביקר את מנוע החיפוש יאנדקס על הסתרת אלמנטים חשובים שקשורים למלחמה.

ג'ורג' סורוס. לא עבר סלקציה | צילום: בלומברג

בסך הכל מאז תחילת המלחמה נחסמו ברוסיה 260 אתרי חדשות, מתוכם 100 אתרים חדשות זרים שמרביתם באוקראינה. בנוסף נחסמו 58 אתרים שהפיצו תעמולה נגד המלחמה, 25 אתרים שגייסו כספים לאוקראינה, 14 קישורים לבוט שהשיב לשאילתות על זהות שבויי מלחמה או חיילים רוסים שנהרגו באוקראינה, שלושה אתרים פרטיים של אזרחים שהתבטאו נגד המלחמה, שני אתרים שריכזו עובדות על המלחמה, פורום של אמריקאיות דוברות רוסית ואתר קומיקס שהמהדורה האחרונה שלו עסקה במלחמה ואתר שהסביר איך להימנע משירות צבאי.

הבנייה איטית ומדורגת

"את מה שקורה עכשיו אי אפשר להסביר מנקודת המבט של החוק, שלא נותן ל-RKN סמכויות כאלה", אמר לנובאיה גאזטה עו"ד סטניסלבס סלזנב, "או מנקודת המבט של ההיגיון, שלא מאפשר את קיומו של 'מניסטריון אמת'".

הניתוח המרתק של נובאיה גאזטה חושף את האופן שבו ניתן לקחת כלים משפטיים לגיטימיים לכאורה ולעוות את השימוש בהם על מנת להוציא לפועל אג'נדות סמויות. זאת, במתווה של הסלמה מדודה. כל צעד בנוי על הצעד הקודם, נגזר ממנו או ממשיך אותו ומסתמך עליו לצידוק. תמיד יש סיבה טובה לכאורה לכל מהלך, כזו שנועדה לאפשר לו להחליק בגרון בקלות רבה יותר, אך בפועל מתיימרת ליישם דבר זדוני יותר.

התחקיר התמקד באתרים שחסימתם יכולה להיות בעייתית, אך כבר בפתחו מבהירים הכותבים שאלה רק מיעוט מכלל האתרים שנחסמו על ידי רוסקומנדזור. מתוך 580 אלף אתרי שחסמה הסוכנות ב-20 השנים האחרונות, 40% היו אתרי הימורים שנחסמו לבקשת רשויות המס. 120 אלף אתרים עודדו התאבדויות, סיפקו שירותי זנות או זיוף מסמכים; 80 אלף נוספים הכיל תוכן פיראטי ונחסמו בהוראת בית המשפט או משרד התקשורת; 40 אלף היו אתרי פדופיליה ועוד 40 אלף מכרו סמים.

רוב החסימות האלו היו מוצדקות ולגיטימיות גם בדמוקרטיות מערביות. אבל במקביל, לכאורה בשוליים, נחסמו אתרים קריטיים, ביקורתיים ולעומתיים שערערו את השלטון או סיפרו סיפורים שהוא לא רצה שיסופרו. וזו הסכנה האמיתית בצנזורה, ברוסיה או בכל מדינה אחרת, שהחסימה הלגיטמית והדרושה יכולה בקלות כל כך רבה, ולא פעם בזדון, להתפשט למרחבים אחרים. זאת, כשהחסימה הלגיטמית מעניקה לה את הכסות הדרושה על מנת להמשך.

ד"ר דמיטרי אפשטיין. ללמוד לזהות מראש את הסממנים | צילום: דניאל חנוך

ד"ר דמיטרי אפשטיין מבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית וממשל ומהמחלקה לתקשורת באוניברסיטה העברית, רואה בתהליכים שחושף התחקיר חלק ממגמה רחבה יותר של ריכוז השליטה בטכנולוגיה ובמידע שמוביל ממשל פוטין בשני העשורים האחרונים (גילוי נאות: הכותב הוא תלמיד מחקר בפדרמן והיה סטודנט של אפשטיין). "זה לא רק טיפול במקרים נקודתיים שהתגברו בחודשים האחרונים, יש פה תהליך של הבנייה לאורך שנים", הוא אומר. "יש תעשייה שלמה שפורסת את תשתיות התקשורת ומאמצת טכנולוגיה שמאפשרת בבוא העת להורות לחסום אתרים".

לדברי אפשטיין, ניתן לראות בתחקיר כחלק משרפרף בעל שלוש רגליים. "הרגל הראשונה היא המהלכים החקיקתיים והרגולטוריים לכיוון של 'אינטרנט ריבוני'. אלה שינויים מבניים שכפו על ספקיות אינטרנט ברוסיה פתרונות טכניים לניטור תעבורת רשת, ריכזו תשתיות ליבה שמחברות את רוסיה לעולם ואפשרו הטמעה של גרסה רוסית של מערכת DNS (רכיב ליבה של הרשת, שמתרגמת שמות אתרים לכתובתם האמיתית, ע"כ).

"הרגל השנייה היא שינוי בפיתוח ופריסת תשתיות אינטרנט. לדוגמה, אחרי סיפוח חצי האי קרים ב-2014 חברת הטלקום הממשלתית Rostelecom פרסה כבל תת-ימי שחיבר את חצי האי לתשתית הליבה הרוסית שבבעלותה וניווט את התעבורה ממנו דרך רוסיה. מאמצים דומים התבצעו בדונבאס ורק אתמול ניתקה רוסיה את חרסון מתשתית הליבה האוקראינית וחיברה אותה לזו הרוסית. הרגל השלישית היא פיתוח, שהואץ בעקבות הסנקציות, של טכנולוגיה רוסית להחלפת טכנולוגיה מערבית. מהלך זה כלל פתרונות חלופיים למערך ההצפנה SSL או אפליקציית Rossgram – חלופה רוסית לאינסטגרם".

כל השינויים הללו, מוסיף אפשטיין, מתבטאים בגם ברמות עמוקות במיוחד: "כשאנשים רואים את התהליכים האלה הם מפנימים שיש דברים שכדאי להתבטא או לא להתבטא לגביהם, כמו בברית המועצות. ראינו את זה בתחילת המלחמה כשכלי תקשורת עצמאיים, ניסו להחצין צנזורה. למשל, כתבות בנובאיה גזאט שהשחירו בהפגנתיות בטקסטים את המילים מלחמה או פלישה לאוקראינה. יש פה תהליך של הבניה ואינטראקציה בין מדיניות, עיצוב טכנולוגיה והשימושים שעושים בה. בסופו של דבר, אנחנו צריכים ללמוד אולי איך לזהות מראש סממנים כאלה כשמדברים על הסדרה של טכנולוגיה ושל תשתיות, ולהבין שזה חלק ממארג שמשפיע על חופש הביטוי".