אדיר קינן-אני בתחום הנדלן בגלל ציונות והערכים עליהם גדלתי . | כח נדל"ן התחדשות עירונית
יום העצמאות ה-74: אוכלוסיית ישראל מונה 9.5 מיליון איש; "לבנות אלפי דירות בישראל – זה חובה, אבל זו קודם כל ציונות!"
בלי ששמנו לב אוכלוסיית ישראל כבר נושקת לעשרה מיליון תושבים, אך לדברי אדיר קינן, הבעלים והמנכ"ל של כח נדל"ן התחדשות עירונית, המדינה לא עושה מספיק ולא פועלת על מנת לייצר מספיק דירות לדור הבא. "אם אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יגורו בקופסאות גפרורים, הממשלה חייבת לבנות, לבנות ולבנות"
ערב יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל מונה אוכלוסיית המדינה 9,506,000 מיליון בני אדם. כך על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמתפרסמים לקראת יום העצמאות. מהנתונים עולה כי אם האוכלוסייה תמשיך לגדול בקצב הנוכחי, את יום העצמאות ה-77 בעוד שלוש שנים יחגגו יותר מ-10 מיליון ישראלים.
על פי אותם נתונים, גדלה אוכלוסיית ישראל ב-176 אלף בני אדם בשנה האחרונה, כשבתקופה זו נולדו כ-191 אלף תינוקות ונפטרו כ-55 אלף בלבד. בנוסף אליהם, הגיעו לארץ 38 אלף עולים חדשים – רובם כתוצאה מהמלחמה בין רוסיה לאוקראינה שחידשה את גל העלייה האירופאי.
"הנתון אולי הכי חשוב שמסתתר בדו"חות של הלמ"ס הוא הגיל של תושבי המדינה," אומר אדיר קינן, "ישראל היא המדינה הצעירה ביותר במערב כשיותר משליש (35.9%) מהאזרחים הם בני פחות מ-20 וכמעט אחד מעל חמישה ישראלים (19.3%) עדיין לא בן 9.
הנתונים האלו מדאיגים את קינן, הבעלים והמנכ"ל של חברת כח נדל"ן התחדשות עירונית שעוסקת בעיקר בבנייה במרכז הארץ ובשפלה, אך בדגש מיוחד על שכונות הפריפריה החברתית ובקרב אוכלוסיות מוחלשות.
"כבר היום אנחנו נמצאים בפער של עשרות אלפי דירות חסרות שלא נבנות מדי שנה ונוצר מחסור עצום במלאי הדירות בישראל. אם ניקח בחשבון את הנתונים איתם פתחתי, לפיהם יש 3.3 מיליון ילדים בני פחות מ-18 בישראל ונבין שגם הם יגדלו, יתחתנו ויקימו משפחות יום אחד וירצו לרכוש דירה, או לפחות לשכור אחת כזו, נבין שישראל צריכה לבנות עד שנת 2040 לפחות מיליון וחצי דירות. ובמונחי נדל"ן 2040 זה ממש כאן, מעבר לפינה אבל על אף הרצון הטוב וההשקעה, הממשלה מתקשה לסגור את הפער העצום שנוצר בשנים האחרונות, ולכן מחירי הדיור ימשיכו לעלות" אומר קינן. לדבריו, "כל הפתרונות של הנחות, ומתנות ודיכוי משקיעים הם אפילו לא פלסטר על מכה שכואבת מאוד להרבה מאוד אנשים."
"הרי גם אם המחירים ימשיכו לטפס ולעלות, למי שחי בעשירונים העליונים יהיה את הכסף, איכשהו, לרכוש דירה. ההורים יעזרו, הבנק יסכים להעמיד להם משכנתאות מופרכות, המשכורת מההייטק תתדלק את השוק והם יסתדרו. אבל מה יעשו אותם 70-80 אחוז שלא יכולים לקנות דירות ב2-3-4 ו-5 מיליון שקלים. הרי המחירים רק ימשיכו לעלות."
ונראה שעל אף האקסיומה לפיה יזמי הנדל"ן הם אלו שתורמים ונהנים בעיקר מעליית המחירים, קינן פחות ממתחבר אל התזה הזו. "בעבר, בשנים הראשונות של קום המדינה ואפילו בשנות ה-60-70 זה היה כבוד גדול להיות יזם נדל"ן או קבלן, 'בוני הארץ' קראו להם והבינו שהם אלה שמאפשרים את הקיום והמשך הגידול באוכלוסיית המדינה. אבל בשנים האחרונות נתפס התחום ככזה שקודם כל 'עושים בו כסף' ואף אחד כבר לא מאמין שיש מי שרוצה לבנות את המדינה מתוך אידיאל אמיתי וציונות. כן, אני אומר את זה בלי להתבייש – אני בתחום הנדל"ן בגלל ציונות והערכים עליהם גדלתי ואני אמשיך לעשות את מה שאני עושה היום – גם אם מחירי הדיור יירדו ו'ישתלם פחות' לבנות בניינים חדשים".
וקינן, חשוב לציין, יכול להעיד כי פיו וליבו שווים. באחד הפרויקטים בהם עסקה החברה שבעלותו נוצרה בעיה קשה שאיימה על כדאיות הפרויקט בשלב מאוד מוקדם של קידום התוכניות, "ימים אחדים אחרי קריסת הבניין ברחוב סרלין בחולון, נלחצו בכל הארץ והתחילו לבדוק את עמידותם של מבנים ישנים. באחד הפרויקטים של כח נדל"ן בשפלה, מתחם גדול של 1,500 יח"ד, מצאו המהנדסים שישנו בניין המיועד להתחדשות עירונית עתידית במסגרת התוכנית ונמצא בסכנת התמוטטות ויש לבצע בו שיפוץ וחיזוק יסודי לשלד - או לפנות את כל דייריו באופן מידי. עכשיו, מדובר באנשים מבוגרים, חולים, חלק מהדירות בכלל נמצאות בבעלות עמידר ולאף אחד אין את היכולת או האפשרות להרים פרויקט כזה. מצד שני, אנחנו כבר מקדמים במתחם תוכנית ענקית להתחדשות עירונית, בינוי-פינוי-בינוי, אבל עד שהתוכניות יאושרו ועד שיגיע השלב להרוס, לבנות מחדש ולשכן את דיירי הבניין הבעייתי יכול לקחת גם שנים. ראש העיר התקשר אלי ושאל מה אני מציע לעשות. עוד באותו הלילה כינסתי את כל המומחים שלנו ובסוף מצאנו פתרון שיאפשר הריסה מוקדמת של הבניין הבודד ושיכון בעלי הדירות בדיור חלופי על חשבוננו, בשלב מאוד מוקדם עוד לפני קבלת ההיתרים! נכון, זה פגע מעט ברווח שציפינו להרוויח מהעסקה אבל מצד שני אני יודע שאני יכול ללכת לישון בשקט שאולי הצלתי חיי אדם. ולכל הפחות אפשרתי להם ללכת לישון בשקט, בלי החשש אם הרצפה לא תקרוס תחתם באמצע הלילה".
קינן, בן 35 בלבד, נשוי ואב לשלושה, נולד בלוד והיגר ממנה עם משפחתו כשהיה ילד צעיר. כשהתחתן בחר קינן לחזור ולבנות את ביתו בעיר שזכר משנות ילדותו, גם אם היא כבר נראתה לו מעט אחרת.
"כילד בשכונה אני זוכר איך היינו משחקים יחד מתחת לבלוק בלי הבדל של יהודים, ערבים, דתיים או חילונים – פשוט כולם בני אדם. כשחזרתי ללוד ראיתי שהכבוד הבסיסי נשאר בין כולם אבל כל מגזר התכנס אל תוך עצמו וחוסר הלכידות הזה הוא גם שאפשר לגורמים פחות חיוביים לחדור לשכונות הוותיקות ולהפוך אותן לפחות מסבירות פנים. כתוצאה מכך, לפני שנתיים יזמתי הקמה של סיירות הורים משותפות שנועדו להסתובב בשכונות, בפארקים ובמגרשי המשחקים ולוודא שהצעירים מרגישים מוגנים ולא נדחפים לשתייה, ונדליזם או אלימות. דבר נוסף שיזמתי בעיר זה פרויקט של שיפוץ מבנים ושיכונים. אחרי לא מעט שיחות שהיו לי עם תושבים שביקשו לברר איך מקדמים פרויקטים של פינוי-בינוי אצלם בשכונה, התחלנו את התהליך אבל לצערי התחדשות עירונית זה לא עניין של חודשים אלא של שנים, ובינתיים הדיירים, חלקם, גרו בבתים מקולפים ומטונפים עם אפס השקעה בנראות השטחים המשותפים. שוב אספתי מתנדבים, גייסתי תרומות ומשאבים מהחברה ו'התלבשנו' כל פעם על שיכון אחר במטרה לעשות לו מייקאובר שכלל שיפוץ חזיתות, סיוד, גינון, ריצוף – ובחלק מקרים אפילו תאורה בסיסית בחדר המדרגות, כשהשכנות היו מספרות שהן חוששות לצאת בערב מהבית בגלל שאין מנורה אחת שפועלת בבניין".
הזכרת את החיים המשותפים לצד האוכלוסייה הערבית, איך חווית את הפרעות בשנה שעברה? "המהומות בלוד לפני שנה היו הפתעה שאני חושב שאף אחד לא ציפה לה בהיקף ובעוצמה שהן הופיעו. זו הייתה מכה כואבת לתושבים ולתחושת הדו-קיום, אבל אני חושב שהתאוששנו ממנה יפה מאוד. אם נתוני הנדל"ן של העיר מספרים משהו על מצבה הכללי אני יכול לומר שהמכה שטלטלה את העיר והשפיעה עליה למשך חודשים ארוכים כמעט ונשכחה והביקוש לדירות בעיר ולהגירה חיובית ללוד עולה על זה שהיה פה לפני המהומות. יחד עם תוכניות התחדשות ענקיות שמובילה עיריית לוד והמינהלת להתחדשות עירונית בעיר כמעט 90% ממרכז העיר נכלל בצורה כזו או אחרת בתוכניות להתחדשות ואני בטוח שבשנים הקרובות העיר תחווה תנופה אדירה בביקוש ותהווה מגנט לקליטת תושבים מבחוץ".