הקואליציה שמציע נתניהו היא איום על עצמאותנו ומתכון לחורבן

קיתונות השטנה שספגו לאחרונה רבקה מיכאלי ומיכל גונן-אגמון הם ייצוג נאמן של הכיעור שהולך ומשתלט על חיינו. והכיעור הזה מאיים להפוך לסכנה מוחשית על החברה והדמוקרטיה בישראל. חטאן של השתיים מתמצה בחמלה ובהבנה לסבלות הזר שחי בקרבנו ולידנו. עזבו לרגע משפט, פוליטיקה, אידיאולוגיה. השורה התחתונה שבה חטאו השתיים היא בהושטת יד ופתיחת הלב. "חטאים" בלתי נסלחים במדינת השנאה והשיסוי שחוגגת 74 שנים להיווסדה.

1.

השופטת מיכל אגמון-גונן חוטפת לא רק בגלל פסיקתה בעניין האוקראיני, אלא גם בגלל הופעתה המתוכננת בכנס האגודה לזכויות האזרח. האגודה שבכיריה ומייסדיה בעבר היו השופט חיים כהן ופרופ' רות גביזון הפכה גם היא למטרת השטנה. גם היא נמנית על עוכריה ומשנאיה של מדינת ישראל. גם היא איום על "הזהות היהודית" של המדינה.

כמו ממשלת ישראל שסופגת את השנאה הזו בגלל השותפות הקואליציונית עם מפלגות שמאל ומנסור עבאס. עזבו לרגע את הפוליטיקה ואת הטענה שבממשלה של נתניהו עבאס היה שותף רצוי – המשתמע מהסתת השנאה הוא שבדמוקרטיה הישראלית ממשלה אינה לגיטימית אם שותפיה הם פרלמנטרים ערבים או מהשמאל שנבחרו כחוק.

ח"כ מנסור עבאס | צילום: אולפן כלכליסט

2.

ואיך הגענו לזה? קואליציית ההצלה של נתניהו מורכבת מחרדים, חרד"לים וכהניסטים. זו קואליציה של בורות, קנאות, גזענות, לאומנות ופולחן אישיות שתמיד הלכו ביחד עם הפחדה, התקרבנות, הסתה ושיסוי. וכל המרכיבים האלה הם מתכון בטוח לחיסולה של הדמוקרטיה.

יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו. קואליציית ההצלה שלו היא קואליציה של בורות, קנאות, גזענות, לאומנות ופולחן אישיות | צילום: אלכס קולמויסקי

קיומה של ישראל מותנה במציאת האיזון הנכון בין הזהות היהודית לבין הזהות הדמוקרטית. הממשלה הנוכחית היא ניסיון פוליטי-משטרי חשוב במאמץ לכונן את האיזון הזה. והמאמץ הזה נמצא תחת איום קיומי. הסיבה לכך היא שהצד היהודי במשוואה הפוליטית נכבש בידי שילוב מסוכן. מצד אחד, האורתודוקסיה המחמירה, ומצד שני, קנאי ארץ ישראל השלמה, הגזענים, המשיחיים, האלימים, חסידי בית המקדש והשלטת ההלכה על סדר היום המשפטי והחברתי.

כמובן שיש גם יהדות אחרת. זו שמייצגים אותה ידידיה שטרן, מלכה פיוטרקובסקי, מתן כהנא ואחרים, או חסידי הפרדת הדת והמדינה מיסודו של ישעיהו ליבוביץ'. אבל אלה אינם מסוגלים להציב אלטרנטיבה פוליטית-מוסדית לבן גביר, סמוטריץ׳, דרעי וגפני. הם מציבים אמנם אלטרנטיבה רעיונית למשנתם של רבני בני ברק ורבני ההתנחלויות, אלטרנטיבה שלמרבה הצער לא מתורגמת לכוח פוליטי.

בצלאל סמוטריץ' | יואב דודקביץ

3.

דמוקרטיה אינה גחמה של חילונים אוניברסליים נוטרי זכויות האדם. דמוקרטיה היא תנאי הכרחי להמשך קיומה של מדינת ישראל כמעצמה ביטחונית, כלכלית ותרבותית. תשלובת קנייבסקי-מאיר כהנא, דרעי-בן גביר, היא מתכון בדוק לחורבן. במיוחד כשהתשלובת הזו חוברת לבנימין נתניהו, ציניקן חסר מעצורים, שבשם נקמתו בפרקליטות מוכן לשרוף את המועדון. הקואליציה שהוא מציע היא הגפרור שיצית את השריפה הזו.

עוצמתה של ישראל נוצקה בזכות המרכיב הדמוקרטי במשוואה הישראלית. החינוך החרדי לא יצמיח את התשתית האנושית שיכולה לקיים את העוצמה הזו. קשה להתווכח עם הטענה שתלמידי הישיבות הם האחראים האמיתיים לישועת ישראל, אבל אפשר לטעון בוודאות שהעוצמה הזו תיעלם אם הטכניון ומכון ויצמן ייהפכו לכוללים וישיבות תורניות. טייסים, רופאים, והייטקיסטים לא יבואו ממאגר האברכים נטולי השכלת הליבה.

4.

אם נרצה לכונן מדינה לפי בשורתם ההלכתית של הפוליטיקאים הדתיים – התוצאה היא האופציה האיראנית. מדינת הלכה גזענית, מסתגרת, מדכאת נשים, מתנכרת לערכי המערב, ללימודי ליבה. מדינה שהדמוקרטיה היא איום עבורה. שאינטרנט, שילוב נשים וחמלה לפליטים ונרדפים הם "איום על הזהות היהודית". בואו נניח לרגע שהציונות הדתית של בן-גביר/סמוטריץ׳/אבי מעוז ומפלגות החרדים הופכות לרוב – התוצאה היא איראן. ומי מפריד היום בינינו לחלום הבלהות הזה: בנימין נתניהו שאמור לאזן את הטירוף הזה, אבל בפועל הוא רק מזין ומעצים אותו. הוא גם משיחם של הקנאים האלה וגם חמורם. חמורו של משיח שעליו ירכבו כל הדרך אל הגאולה.

צירוף וצבר האינטרסים שמניע את כל שותפי הברית הזו – נתניהו, החרדים, החרד״לים והכהניסטים – מאיים לחסל את מדינת ישראל כפי שהוא מוכרת לנו היום.

5.

עצמאות ישראל חרבה פעמיים. פעמיים נוצקה העצמאות הזו סביב בתי המקדש וחרבה בגלל שנאת חינם, קנאות ורציחות פנימיות שהתכנסו סביב קיצוני הדת שלא סבלו פשרה או מתינות. דת שהתרכזה בפולחן וטקסים וזנחה את החמלה החברתית כפי שהתריעו נביאי ישראל, מבשריה של המחאה החברתית הראשונה.

והנה, מתכון החורבן הזה הוא בדיוק מה שמציעים לנו היום נציגי הגוש ההלכתי בקואליציה הפוליטית האלטרנטיבית של נתניהו. לקחי החורבן לא נלמדו ולא הופנמו. שוב, הכמיהה היא לבית מקדש. האיום של בן-גביר על הר הבית הוא לא רק פרובוקציה שנועדה להבעיר את האזור, הוא גם הצעה לחברה הישראלית לבוא ולבסס את קיומה המדיני על בית המקדש השלישי. וההצעה הזו רחוקה מרחק של מנדט או שניים מחיסול צביונה הדמוקרטי ליברלי של מדינת ישראל.