גל הטרור: זמן לעשות סוף פסוק לתופעת השב"חים

הפיגוע הרצחני באלעד במוצאי יום העצמאות הוא המשכו של גל הטרור שהחל לפני כחודשיים בבאר שבע ועבר דרך חדרה, בני ברק, תל אביב ואריאל. ישנם הבדלים בדרכי הפיגוע (נשק חם, קר), המבצעים (ערבים ישראלים או תושבי הרשות) וכן "ההשתייכות" (דאעש או ארגוני טרור פלסטינים), אבל יש גם מאפיינים דומים שמדגישים את האתגר העומד בפני מערכת הביטחון והצורך להתחיל לטפל בבעיות בסיסיות ובכלים שמותאמים למציאות העכשווית.

ראשית, קשה להתעלם מהעובדה שמחצית מהפיגועים בגל הזה יצאו מאזור ג'נין, כולל הפיגוע באלעד, בו נרצחו שלושה ישראלים. ג'נין, שבתחילת שנות ה-2000 נחשבה ל"בירת הטרור הפלסטיני", עברה בשנים האחרונות תהליך של שיקום כלכלי, אך לצד זאת ערוגת הטרור המשיכה לשגשג בין השאר נוכח אובדן השליטה של מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.

צה"ל פועל בג'נין - בירת הטרור | צילום: AFP

שנית, ניתן בקווים כלליים לתאר את המפגעים כצעירים שנולדו לאחר מבצע "חומת מגן" או שהיו ילדים בתקופתו. לאחר מבצע זה בשנת 2002 מוגר גל הטרור באינתיפדה השנייה, אך אפקט ההרתעה שלו התפוגג בקרב הדור הפלסטיני הנוכחי.

מאפיין נוסף של המפגעים הוא שחלק לא מבוטל מהם הם שב"חים. ואכן הגיע הזמן שישראל תטפל בסוגיה הזו מהשורש. עצימת העיניים במשך השנים והאפשרות שניתנת לעשרות אלפי פלסטינים להיכנס לעבוד בישראל ללא אישור מובילה לאסון כפי שראינו בפיגועים האחרונים. זרם השב"חים ללא הפרעה לתוך ישראל הוא גם מסר גרוע לאוכלוסייה הפלסטינית הנורמטיבית שהפנימה שאישור עבודה ניתן כ"פרס" תמורת הימנעות מפעילות טרור. מובן שלעצירת האפשרות של שב"חים להיכנס לישראל יהיה מחיר כלכלי בעיקר בענף הבנייה אבל זהו מחיר שהמדינה חייבת וצריכה לשלם.

ראש עיריית אלעד בזירת הפיגוע | יאיר שגיא

עוד מאפיין מהגל הנוכחי היא שמדובר בדרך כלל בצעירים שמחוברים היטב לרשתות וזו הסביבה הטבעית שלהם. ההשתייכות הארגונית פחות חזקה. מדובר יותר בהתארגנויות מקומיות של "זאבים בודדים" שאינם ניזונים מהוראות ישירות המגיעות מרצועת עזה או מטורקיה. הם כאמור מושפעים יותר מהזירה הווירטואלית של אפליקציית טיק טוק ודומיה המוצפת במסרים קשים של הסתה. חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והפתח "רוכבים" על הגל הזה ומנסים לנכס את המפגעים לאחר ביצוע ההתקפות הרצחניות.

הזירה הווירטואלית כמעבדת נפץ

מאפיינים אלה מסבירים את הקושי וכן האתגר העצום העומד בפני מערכת הביטחון כדי לשים קץ לגל הטרור הזה. לפני כשני עשורים מבצעי צה"ל התמקדו בחיסול תשתיות הטרור ובדגש על מעבדות הנפץ שהכינו את המטענים למחבלים המתאבדים. היום המציאות שונה ונראה ש"מעבדות הנפץ" הנוכחיות נמצאות בזירה הווירטואלית המטפטפת ארס יומיומי כנגד ישראל (כולל דבריו של מנהיג החמאס יחיא סינוואר להשתמש בגרזנים) שמייצר מאות ואולי אלפי צעירים שמוכנים לאחוז בכל נשק כדי להרוג יהודים.

שב"חים פלסטינים | צילום: קובי קאונקס

איש בישראל לא יצטער אם סינוואר ושאר מנהיגי הטרור בעזה ובחו"ל יחוסלו בתגובה לגל הפיגועים אבל יש לומר שלכך יהיה מחיר שהציבור הישראלי יצטרך לשלם. אבל כדי שערי ישראל יהיו בטוחות מחדש, יידרשו אמצעים וצעדים נוספים שמחייבים את מערכת הביטחון לחשב מסלול מחדש. לישראל יכולות סייבר ומודיעין מוכחות ונעשים מאמצים להתמודד עם גלי ההסתה אך בסבב הטרור הזה מסתבר כי יש עוד מקום לשיפור ולמיקוד. הסיכול במקרה זה הוא חשוב שכן כל הצלחה של פיגוע יוצרת השראה למחבל הבא ולכן עצירת הגל הזה לתקופה ארוכה תוביל בסופו של דבר לדעיכתו.

אם בישראל סבורים שמנוע ההסתה נמצא ברצועה, ומחליטים לא להפיל את שלטון חמאס או לחסל את הנהגתו, לישראל יש מנופי לחץ על חמאס שם. הפחתה או סגירה של השערים בפני הפועלים מעזה היא מנוף משמעותי, אם נעשה בו שימוש רציני ולא ליום-יומיים.

הכותב הנו מנהל חברת קונקורד המזה"ת