לא יזיז ליוקר המחיה: חוקים ריקים לכשלי המונופולים בשוק המזון

העלייה המתמשכת בשני העשורים האחרונים במחירי המזון, אשר נובעת בין היתר מהריכוזיות העזה בענף, מובילה לחקיקה שספק אם תוכל לשנות את המצב. מחר צפויה לעלות להצבעה בקריאה טרומית הצעת חוק של ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד), העוסקת בחיוב מונופולים פרטיים בפרסום דו”חותיהם הכספיים באתר החברה ובעיתונים.

על פניו, מדובר בצעד שיש בו להעניק לציבור תחושה של עשייה ממשית נגד הגורמים האחראים ליוקר המחיה. אלא שכאשר בוחנים את הדברים, קשה שלא להתרשם מכך ששוב בוחרים בדרך הקלה, שספק אם תוריד ולו במעט את המחירים.

בעלי ומנכ”ל דיפלומט נעם וימן | צילום: קרן בן ציון

חיוב חברה פרטית לחשוף את נתוניה הכספיים נשמע כלי הרתעתי, כזה שאולי יגרום לחברה לחשוב פעמיים לפני שתעלה מחירים. אלא שכבר בדברי ההסבר לחוק עולה הכשל המרכזי שבו. הצעת החוק מתמקדת בחברות שהוכרזו כמונופול וקובעת כי "יש לחייב, במסגרת חוק החברות, חברה שהיא בעלת מונופול כמשמעות הדבר בחוק ההגבלים העסקיים, לפרסם את הדו”חות הכספיים שלה לציבור".

הצצה בדו”ח מבקר המדינה שפורסם בדיוק לפני שנה, היתה מבהירה לחברי הכנסת שיזמו את ההצעה כי המדינה זנחה כבר מזמן את נושא המונופולים ואפשרה לחברות רבות להפוך לכאלה, מבלי שיוכרזו מונופול. ואכן, עיון ברשימת המונופולים מעלה כי למרות התפתחות השוק והתעצמות גורמים משמעותיים בשוק המזון ומוצרי הצריכה, דבר לא השתנה ברשימה, וזה שני עשורים לא הכריזה רשות התחרות על מונופול.

כך, הרשימה כוללת 10 חברות בלבד משוק המזון, אלא שחלקן עוסקות בקטגוריות שכלל לא רלבנטיות לצרכן הסופי, דוגמת גלעם בקטגוריית הגלוקוזה והעמילן, וחברת המלח לישראל עם מלח למאכל, שברובו מצוי תחת צו הפיקוח על המחירים.

זאת, בעוד במשק התפתחו חברות המרכזות בידיהן שליטה בקטגוריות משמעותיות, מבלי שיוכרזו כמונופול. כך, לדוגמה, דיפלומט השולטת בשוק הגילוח עם מותג ג'ילט המחזיק 91% מהמכירות, תלמה של יוניליוור האוחזת ב־84.7% משוק הקורנפלקס, ויסוצקי המחזיקה ב־78.4% ממכירות שוק התה, חוגלה עם 67.1% משוק החיתולים, שסטוביץ השולטת בשוק משחות השיניים עם המותג קולגייט המחזיק ב־54.4%, אסם השולטת בשוק תרכובות המזון לתינוקות עם המותג מטרנה המחזיק ב־49.4% ועוד.

ברשות התחרות נמנעו בעשורים האחרונים מלהרחיב את רשימת החברות המהוות מונופול בקטגוריות שונות. על פי דו”ח המבקר, בפגישה של צוות הביקורת לפני שנתיים וחצי עם הממונה דאז על התחרות מיכל הלפרין, היא ציינה כי תהליך הוכחת קיומו של מונופול וההכרזה עליו מורכבים. לדבריה, בעלי המונופול המוכרזים מערערים לא אחת על ההכרזה לבית הדין לתחרות, והתהליך כולו דורש משאבים רבים מרשות התחרות ואף עלול לארוך שנים. לכן, הרשות מעדיפה להתרכז בפעילותה באכיפת עבירות על האיסורים של הסדר כובל ובביצוע פעולות נוספות לקידום התחרות.

הממונה על התחרות מיכל כהן. כבר שני עשורים לא הוגדרה בישראל חברה כמונופול | אביגיל פפרנו באר

ספק אם ניתן להסתפק בהסבר זה, נוכח ריבוי מונופולים בלתי מוכרזים. בפגישה שקיים צוות הביקורת חודשים ספורים לאחר מכן עם שני ממונים לשעבר, ציינו אלה כי יש חשיבות להכרזה על בעלי המונופול. לדבריהם, ההכרזה מקלה על הממונה על התחרות לתת לבעל המונופול הוראות, והוא אף חושף את עצמו להליכים משפטיים הן מצד הרשות והן מצד גורמים פרטיים - דבר שעשוי לרסן את בעל המונופול בצעדיו.

לא רק ההימנעות מהכרזה על מונופולים מעקרת את המהלך מתוכן. בבסיס הצעת החוק, התפיסה שלפיה ״פרסום כזה יאפשר לציבור ולתקשורת לבקר את התנהלותו הפיננסית ואת התנהגותו העסקית של המונופול, ובכך יקשה על קיום התנהלות הפוגעת באינטרס הצרכני והציבורי״. כך נכתב בדברי ההסבר.

אלא שהמציאות מוכיחה כי ספק אם חשיפת דו”חות כספיים מרתיעה חברות פרטיות. בשנה שעברה הונפקה דיפלומט, השולטת מלבד בשוק הגילוח גם בשוק מוצרי ההיגיינה הנשית עם 55.4% מהמכירות, בשוק הטונה עם מותג סטארקיסט המחזיק 41.8% מהמכירות ובשוק חומרי הכביסה עם 35.3%.

דיפלומט לא לבד. תנובה, חברת המזון הגדולה בישראל, המהווה מונופול בחלב ובמוצרי חלב, עומדת לקראת הנפקה, שתחשוף את השליטה הבלתי מעורערת שלה בשוק הבשר, בירקות הקפואים ובשוק תחליפי החלב. חשיפת הדו”חות לא מונעת מחברות המהוות מונופול ליהנות מרווחיות גבוהה באופן שניתן לראות כחריג, דוגמת שטראוס המהווה מונופול בשוקולד, קפה נמס ומעדני חלב, מה שלא מפריע לה ליהנות בישראל מרווחיות גולמית בשיעור 39.4% מהמכירות.