איטיים ולא עומדים בעומס: מבקר המדינה נגד טיפול נציבות שירות המדינה בעבירות משמעת

בינואר 2018 הוגשה תלונה נגד עובד בכיר ביחידת סמך של הממשלה, החשוד נחקר למעלה משלוש שנים עד למרץ 2021, ורק באוקטובר 2021 – כמעט ארבע שנים לאחר הגשת התלונה – הוחלט להגיש נגדו תביעה בבית הדין למשמעת. בנוסף להתמשכות ההליכים הבלתי סבירה, מתברר כי העובד הבכיר, כיהן בכל תקופת החקירה נגדו כחבר הרכב בבית הדין למשמעת מטעם ארגוני העובדים. הסיפור הקצר הזה איננו קוריוז, הוא לוכד בתוכו את עיקרי הביקורת של דו"ח מבקר המדינה על התנהלות נציבות שירות המדינה בכל הקשור לטיפול בעבירות משמעת בשירות המדינה. עומס רב, תהליכים איטיים, התרשלות בקידום חקיקה עדכנית, והתרשלות בקביעת נהלי עבודה מוסדרים בין משרדי הממשלה לנציבות, ובין האגפים השונים בתוך הנציבות.

לכל ידיעות דו"ח מבקר המדינה - לחצו כאן

חוק המשמעת הנוכחי, נחקק בשנת 1963 לפני כמעט 60 שנה, כאשר כבר לפני 24 שנים הוקמה ועדה ציבורית (ועדת קרמניצר) שהמליצה לשנות את החוק. ב-2005 ,לפני 17 שנה, הוגשה הצעת חוק חדשה, אך בנציבות שירות המדינה התמהמהו, ורק ב-2014 הגישו טיוטה מתוקנת של החוק למשרד המשפטים. משרד המשפטים התעכב גם הוא עוד חמש שנים עד ל-2019 שהגיש את הערותיו, ומאז בנציבות שירות המדינה רושמים מדי שנה מחדש בתכנית העבודה השנתית שלהם כי הם יקדמו "תיקון חוק משמעת", רושמים ומתרשלים.

בין התיקונים הקריטיים שנדרשים בחוק הנוכחי ניתן למנות את היכולת להשעות עובד כבר בשלב החקירות, את היכולת למנוע הישנות של מצב אבסורדי בו חשוד בעבירת משמעת ממשיך לכהן כחבר בית הדין למשמעת. ובעיקר, להרחיב את סמכויות הענישה של המשרדים, כיום, המשרד יכול לעשות שימוש רק בנזיפה, התראה, או הערה מנהלית. כמחצית מהמשרדים מדווחים כי הכלים הללו לא מספיקים ולא מרתיעים, החוק החדש אמור לאפשר גם למשרדים לתת קנסות, השעיה מוגבלת זמן, ועוד.

נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

כשיש חשד לעבירת משמעת, המשרד פונה לאגף המשמעת שבנציבות, בשנת 2020 היו 2460 פניות כאלו, שיעור כפול ממספר הפניות שהיו ב-2015. אך עם זאת, מספר החקירות, והחקירות שהפכו לתביעות, נשאר פחות או יותר קבוע במהלך השנים. עובדה זו מעלה את החשש כי בשל העומס הגדול על הנציבות יש בחירה בעיקר באמצעי הענישה הקלים, שעומדים לרשות המשרדים. חשוב להזכיר בהקשר הזה, כי עד לשנת 2000, היו ועדות משמעת ששימשו מעין ערכאה בינונית, בין המשרד לבית הדין למשמעת, אך הוחלט לבטל אותן. בשנים האחרונות ביקש המבקר וגופים אחרים מהנציבות לבחון האם נכון להקים את ועדות המשמעת מחדש, אך שלא במפתיע, הבדיקה לא הושלמה.

הכאוס המערכתי של נציבות שירות המדינה לא נגמר שם, נכון לעכשיו אין החלטה עקרונית בנוגע לזמן שאמור לערוך הטיפול בכל תלונה, והטיפול המשמעתי נמשך כעת למעלה מ-20 חודשים בממוצע (עלייה לעומת 2015), התארכות משך הזמן לטיפול המדינה פוגעת הן בחשוד, הן בטיב החקירה, הן בענישה הראויה, והן במסר הארגוני שהיא משדרת. בנוסף, ישנו ויכוח מתמשך האם כל חשד לתלונה צריך להגיע גם לאגף החקירות בנציבות או רק לאגף המשמעת, הוויכוח הזה טרם הוכרע ומביא למחלוקות פנימיות בתוך הנציבות.

ועוד כמה פרטים

חוק המשמעת כיום חל על כ-253 אלף עובדים, בשנים האחרונות הורחב וחל גם על עובדי מערכת הבריאות. אך מבקר המדינה מותח ביקורת על בנק ישראל ונציבות שירות המדינה שעדיין לא הצטרפו לחוק המשמעת, זאת על אף שהתקבלה החלטה בבנק ובממשלה כבר לפני כ-14 שנה. הדיונים בצירוף בנק ישראל לחוק המשמעת הגיעו אף לכנסת, אך ועד העובדים הצליח למסמס את הדיונים בכנסת ואת הניסיונות הבאים של הנהלת הבנק לייצר מסגרת לטיפול בעבירות משמעת. הבנק הגיב למבקר המדינה כי הוא רואה חשיבות בהסדרת הדין המשמעתי בבנק, והם ימשיכו לשקוד על מציאת פתרון לסוגיה זו. עם זאת, הם ניהלו ב-2018-2021 16 הליכים משמעתיים, ובשניים מהם אף פוטרו עובדים.

העבירות הנפוצות ביותר בשירות המדינה הן התנהגות בלתי הולמת, אלימות במשפחה, הטרדות מיניות ועבירות מין, תקיפת תלמיד, תקיפה חבלנית, איומים, דיווחים כוזבים, התבטאות לא הולמת וגנבה.