לא רק אנרגיה: גם הביקושים של הצרכנים בארץ הזניקו את האינפלציה

הפעם לא היתה הפתעה - מדד המחירים לצרכן עלה בחודש אפריל ב־0.8%, בהתאם לציפיות החזאים, והקפיץ את האינפלציה השנתית (שיעור השינוי במדד ב־12 החודשים האחרונים) לרמה של 4%, הרחק מהגבול העליון של טווח יציבות המחירים שקבעה הממשלה (3%).

מדובר בקצב האינפלציה הגבוה ביותר שנרשם זה 11 שנה, והחודש הרביעי בו האינפלציה נמצאת מעל היעד. המגמה הברורה: מאז נובמבר 2021 המחירים עולים באופן די עקבי וממוצע שיעור השינוי בשלושת החודשים האחרונים עומד על כ־0.7%. על פי נתוני המגמה, קצב העלייה השנתי של המדד זינק מ־3% בתחילת השנה ל־4.7% באפריל.

תזכורת קצרה לחובבי היסטוריה כלכלית: האפיזודה הארוכה ביותר של אינפלציה גבוהה (מעל היעד) בתקופה האחרונה היתה בין סוף 2007 ועד אפריל 2009. מדובר בכ־17 חודשים עם מאפיינים דומים: אינפלציה גבוהה שהגיע בשיאה ל־5.5% (שנתית), צמיחה נמוכה (מיתונים בחלק ניכר מהכלכלות המפותחות) ועצבנות פיננסית מטורפת (אלו היו ימים של משבר פיננסי ממש). מי שהחזיק אז בהגה הכלכלי היה פרופ' סטנלי פישר, שזכה להוקרה ואמון אדיר, הן בישראל והן מחוצה לה. הוא נאלץ לספוג אינפלציה גבוהה מהיעד וגם ביקורת על התנהלותו, שכן מנדט בנק ישראל הוא בראש ובראשונה ריסון האינפלציה.

ישנו הבדל אחד בולט בין אז להיום: משבר 2008, המכונה גם" המשבר הפיננסי הגדול", — היה משבר ביקוש קלאסי. כעת יש הסכמה גורפת כי מה שטרף את הקלפים הוא ריבוי של זעזועי היצע: מערכת האספקה והייצור הגלובליים טרם שבו לשגרתם מאז משבר הקורונה, המלחמה באוקראינה שמנטרלת שתיים מהיצואניות הגדולות בעולם של חומרי גלם, וכלכלת סין שמאטה (ויש גם מי שיגידו שהיא כבר במיתון) ונוקטת מדיניות אגרסיבית נגד הקורונה שכוללת סגרים סגנון 2020, המשבשים עוד יותר את הכלכלה העולמית.

ישנן כמה נקודות מעניינות ומפתיעות ־שעולות מניתוח התפתחויות סעיפי מדד אפריל וכדאי לעקוב אחריהן. הראשונה, כפי שהיה ניתן להעריך וכאן אין הפתעות, מחירי המזון והאנרגיה מקפיצים את המדד על רקע האירועים באוקראינה ובסין. האינפלציה ללא אנרגיה היתה עומדת על 3.5% ב־12 החודשים האחרונים. כלומר, האנרגיה תרמה כ־0.5% מסך האינפלציה.

קניון מלחה בירושלים | צילום: יואב דודקביץ

אלא שיש עוד מסקנה: אנרגיה היא לא כל הסיפור - אינפלציה של 3.5% עדיין נחשבת לאינפלציה גבוהה. עוד מסקנה היא כי העליות במחירי האנרגיה מקפיצים את סעיף התחבורה. לפי הלמ"ס, באפריל התייקרו במיוחד הוצאות על נסיעות לחו''ל וטיסות בארץ (כ־7%), שירותי הובלה (4%), נסיעה במונית (3.3%) וגם הדלק ושמנים לכלי רכב. גם סעיף המזון זינק בכ־5% מתחילת השנה (ללא ירקות ופירות), ותורם לעליית המחירים במשק.

ויש עוד הפתעות: הסעיף שהכי תרם לאינפלציה באפריל היה הארחה ונופש בארץ ובחו"ל. מכאן ניתן להסיק כי עדיין יש במשק הישראלי לחצים אינפלציוניים בצד ה"ביקוש", שכן הישראלים יושבים עדיין על ערימות ענקיות של מזומנים ומנצלים את הצמיחה החזקה של החודשים האחרונים, שבאה לידי ביטוי גם בנתוני התמ"ג, השכר, ובהכנסות המדינה ממסים - וממשיכים לבזבז.

בניגוד לזעזועי היצע, שלבנקים מרכזיים יש פחות כלים לטפל בהם, ביקושים גבוהים כן יכולים להיות מרוסנים על ידי העלאות ריבית. לכן, כעת, הדרך לנגיד ירון וחבריו סלולה להעלאת ריבית נוספת: הצמיחה גבוהה, האבטלה בשפל, אין גירעון תקציבי, אך האינפלציה גבוהה ולא נראה שהיא הולכת מפה. על כל אלה נוסף הפיחות של השקל בשבועות האחרונים, שמצרף כוח אינפלציוני שלא היה קיים קודם.