למה המכוניות החשמליות כל כך יקרות?

לפני כשבוע שחרר משרד התחבורה ליבואני הרכב את רשימת המכוניות החדשות אשר מיועדות להגיע לישראל. מדובר במכוניות שעומדות להגיע לארץ לצורך בדיקות או שיווק מידי, והן יגיעו למחסן היבואן לכל המאוחר עד סוף החודש.

לרשימות שמשרד התחבורה מפיץ יש כמה פרטים חשובים: מי היבואן, איזה רכב, איזו גרסה וכיוצא בזה – אבל חשוב מכך, הרשימות של משרד התחבורה כוללות גם התייחסות למחיר המכונית על פי הערכת היבואן. יבואני הרכב יודעים היטב שהרשימות האלה חשופות למתחרים – ולכן לפעמים הם לא מספקים את המחיר האמיתי שבו תימכר המכונית. עם זאת, רישומי המחירים אינם רחוקים באופן ניכר מהמחיר שייגבה בפועל. יבואן לא יצהיר שמכונית עולה 200 אלף שקל וימכור אותה ב-100 אלף שקל.

הרשימות האחרונות שפורסמו על ידי משרד התחבורה חושפות רשימה ארוכה ומכובדת של מכוניות חשמליות - ולשם שינוי, המותגים הפעם הם עממיים, ותיקים ומוכרים: רנו מגאן E TECH, טויוטה BZ4X ודגמים נוספים. המשותף לכל הדגמים החדשים האלה הוא העובדה שהם חשמליים. אבל מעבר לכך, הם גם יקרים מאוד, בטוח במונחים של משק בית ישראלי ממוצע. דוגמאות לא חסר. רנו החשמלית תעלה לפי הצהרת קבוצת קרסו כ-195 אלף שקל. טויוטה החשמלית תעלה לפי הצהרת היבואנית כ–230 אלף שקל. מכונית קיה EV 6, שאגב אינה מיובאת על ידי יבואנית קיה אלא ביבוא מקביל, תעלה על פי הרשימה 260 אלף שקל.

רנו מגאן החשמלית. תכינו 200 אלף שקל | תומר הדר

תשאלו - מהי בעצם מכונית זולה? או - מה רוצים הצרכנים בישראל? התשובה פשוטה: מכונית משפחתית של מותג גדול ומוכר שתעשה את העבודה. אבל הנסיבות ממש לא פועלות לטובת הצרכנים, ולמעשה מרחיקות מהם מאוד את חלום המכונית העממית, לפחות אם הם רוצים להשתמש בחשמל.

נדגיש - אי אפשר להשוות מכונית משפחתית לרכב כביש-שטח, ואי אפשר להשוות רכב כביש-שטח למכונית קטנה, אבל לכל הדגמים החדשים והחשמליים האלה יש מכנה משותף: אלה דגמים של יצרני רכב גדולים ומוכרים שמיועדים להימצא בתחתית שרשרת המזון של יצרן הרכב, כלומר להיות האפשרות הכי זמינה והכי זולה לצרכן הישראלי. וכאן טמון שורש הבעיה – כבר מזמן לא מדובר במכוניות זולות.

לשם המחשה: רק לפני עשור מחירה של מכונית משפחתית בישראל היה 110 אלף שקל. מחירה של טויוטה קורולה סדאן חדשה מתחיל כיום בכ-135 אלף שקל. ומה עם מחירי המכוניות החשמליות? כאן המחיר מזנק כבר לאזור ה-200 אלף שקל. כיצד זה קורה? ראשית, התצורה בעייתית. רוב יצרני הרכב המערביים החליטו שהרכבים החשמליים שלהם יהיו דווקא רכבי כביש-שטח, תצורה שהיא יותר יקרה מתצורה של מכונית משפחתית. גם רכבי כביש-שטח כבר מזמן אינם מוצר זול בישראל – המחיר שלהם מגרד את ה-170 אלף שקל ברוב הדגמים הפופולריים שמצוידים במנוע בנזין. ואם הלקוחות חפצים בגרסאות ממש מאובזרות, המחיר כבר מטפס לרף המאוד לא הגיוני של 200 אלף שקל.

המסר שהתמחור של הרכבים החשמליים של יצרני הרכב המערביים (והקוריאניים והיפניים) משדר הוא ברור: רכב חשמלי מיועד רק למי שיש לו יכולת. 200 אלף שקל הם סכום לא מבוטל לרכב שהוא בפועל עממי לחלוטין. טויוטה, רנו, אפילו טסלה מייצרות בסופו של דבר רכבים שאינם מיועדים להתחרות ביגואר וגם לא במרצדס, רק לספק תחבורה בסיסית – והם עושים את זה במחיר כמעט כפול ממה שעלתה רק לפני עשור מכונית משפחתית רגילה בעלת מנוע בנפח 1.6 ליטרים.

טסלה 3. לפני שנה היא עוד היתה "עממית" | צילום: תומר הדר

כאן אמור להיכנס הטיעון הטכנולוגי המוכר וההגיוני שאומר שככל שהשנים חולפות כך הטכנולוגיה תתקדם ותתפתח והמוצר יוזל. עובדתית, בשוק הרכב הישראלי זה מעולם לא קרה. בין אם מדובר בהנעה היברידית ובין אם מדובר באבזור בטיחותי, יש דבר אחד ששוק הרכב הוכיח בעשרים השנים האחרונות – מכוניות לא מוזלות, הן רק מתייקרות. בגלל רגולציה, בגלל מחסור בחומרי גלם, בגלל כורח.

מכוניות חשמליות הן דוגמה טובה. ראשית, הרגולציה. אמנם מס הקנייה הנוכחי על מכוניות חשמליות בישראל הוא מס נמוך - עשרה אחוזים בלבד. אבל בתחילת 2023 יעלה מס הקנייה על רכב חשמלי ל-20%, מה שיסכל כל ניסיון לקזז עלויות בזכות הטכנולוגיה שאולי תוזל. בתחילת 2024 יעלה מס הקנייה על מכוניות חשמליות פעם נוספת במסגרת פעימות קבועות בחוק, ויגיע כבר ל-35%, כלומר - כל התקדמות טכנולוגית או הוזלת עלויות אשר צפויה אולי להתרחש במגרש של יצרני הרכב (וזה לא יקרה) תתקזז עם העלאות המסים של המדינה. אבל זה לא הסוף: כדי להוזיל את הטכנולוגיות של ייצור רכב חשמלי, יצרני רכב צריכים חומרי גלם. כבר היום יצרני הרכב הגדולים נאבקים על כל גרם של ליתיום לסוללות רכב, המחירים מאמירים ובכירי התעשייה מתריעים שוב ושוב מפני המחסור ההולך ומחריף, בעיקר בשל הביקוש ההולך וגדל בעולם למכוניות חשמליות. על זה יש להוסיף עלויות של פנסיות ופיצויי פיטורים לעובדים שייפלטו ממפעלי רכב הבנזין או את עלות הסבתם לייצור מכוניות חשמליות – והמסקנה המתבקשת היא שהמכוניות החשמליות יקרות יותר מהסיבה שפשוט יקר יותר לייצר ולמכור אותן.

ישראל היא מדינה שבה שוק הרכב הוא שוק של מוכרים. לרוכשי מכוניות בישראל יש זיכרון קצר מאוד. הם לא זוכרים שבשנת 2010 קם קול זעקה לאחר שמחירה של אחת המכוניות הנפוצות ביותר בישראל דאז, מאזדה 3, עלה ל-118,500 שקל. מחירה של טויוטה קורולה דאז היה גם הוא 118,500 שקל לגרסת הסאן הבסיסית.

מאזדה 3 2009. מי זוכר שקיבלנו עודף מ-120 אלף שקל | צילום: רונן טופלברג

בהנחה שהמחירים שיבואנית טויוטה מסרה למשרד התחבורה הם מדויקים – אזי מחירה של טויוטה עממית חשמלית הוא כמעט כפול ממחירה של טויוטה עממית חשמלית מלפני 12 שנה בלבד. על מחירה של "העממית החדשה" טסלה 3 אין בכלל מה לדבר. גם היא, שנשאה בתחילת דרכה בישראל בשורה צרכנית אמיתית וחשובה, השאירה את תג המחיר של 200 אלף שקל הרחק-הרחק במראה האחורית.

שוק הרכב הישראלי הוא חיה מוזרה. הצרכנים בישראל רואים את הרכב "הנכון" ומסתערים על אולמות התצוגה בארנקים שלופים. לטסלה 3 ויונדאי איוניק 5 יש רשימות המתנה. יבואנית טויוטה כבר פתחה אתר מיוחד אשר מיועד ללקוחות שירצו להזמין את החשמלית שלה, וכנראה שרשימות ההמתנה יהיו גדושות בלקוחות שימהרו לפתוח הזמנה – למכונית שמחירה ימצב אותה במקום הכי רחוק שיש מתדמיתה העממית של טויוטה.

יבואני הרכב בישראל למדו שכאשר הלקוחות שולפים ארנק ומסתערים, אין ליבואן צורך יותר לטרוח ולהסביר להם כמה כסף הם חוסכים. בעבר כשיבואני רכב ניסו להצדיק ולתרץ מדוע הרכב החשמלי כה יקר, הם שלפו מחשבונים והראו ללקוח הפוטנציאלי שלמעשה המחיר הגבוה מתקזז עם חיסכון בדלק. כיום היבואנים כבר לא טורחים להסביר, וגם אין צורך בכך כשהלקוחות מסתערים.

אפילו סרס הסינית, הבינונית באיכותה, כבר עולה 143 אלף שקל | צילום: עמית שעל

בשטח הולך ונוצר רף חדש בשוק הרכב הישראלי. כדי להיות בעליה של מכונית – כזו שסתם משרתת משפחה וצריכה להגיע ממקום למקום – צריך לשים על השולחן כ-200 אלף שקל. כדי להיכנס לפרופורציות: לפני כעשור עוד ניתן היה לרכוש בישראל מכונית חדשה ולקבל עודף מ-70 אלף שקל. כמובן גם בעידן החדש יש מכוניות עממיות, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהן סיניות. הבטיחות שלהן אינה העדכנית ביותר, המוניטין שלהן אינו הסולידי ביותר, והמחיר שלהן נע בין 140 ל-150 אלף שקל וקונים מכונית שהיא לפעמים פשוט גרועה.

העובדה שכדי להיות בעליה של מכונית חשמלית סבירה צריך להיות אמיד, שיכול להרשות לעצמו לקנות מכונית ב-200 אלף שקל ויותר, היא לא רק מרגיזה, היא גם בעייתית, שכן רמת המחירים החדשה והגבוהה של הרכב החשמלי תייצר "קיטוב רכב מעמדי" בישראל – רק בעלי הכנסה גבוהה בהרבה מהממוצע יוכלו להרשות לעצמם להוציא 200 אלף שקל בשביל טויוטה, רנו או יונדאי חשמלית חדשה. רכב חשמלי יהפוך לנחלתם הבלעדית של העשירונים הגבוהים. וזו לא רק בעיה חברתית, מדובר במכשול שימנע מישראל להפוך לנקייה יותר, וישאיר אותה מדשדשת מאחור במסע העולמי להפחתת פליטות הפחמן והזיהום האקולוגי.