מרים המשקולות העזתי שזכה במדליית זהב: "ידעתי שפלסטין כולה מחכה לי"

כשמרים המשקולות מוחמד חמדה חצה לפני כשבועיים את אולם הספורט השומם ביוון לעבר הבמה שעמדה במרכזו, הוא וחוסאם, אחיו המסור שמתלווה אליו בכל אשר ילך, ידעו היטב כי הם עושים דרכם לכיוון טריטוריה נוספת שבה שניהם לא ביקרו מעולם. מאחורי מוחמד בן ה־20 כבר היו שני ניסיונות מוצלחים להניף לאוויר 156 ו־160 ק"ג, מה שהספיק כדי להציב אותו רק במקום הרביעי בקטגוריה שלו, עד אותו שלב.

אבל כדי לגעת בתהילה ולהכניס את שמו לספרי ההיסטוריה, נדרש ממנו כעת להתמודד עם משקל שאותו לא פגש מעולם בקריירה שלו כמרים משקולות מקצועי — 168 ק"ג בסגנון הסנאץ', שבו הנפת המוט מהקרקע אל מעל הראש מתבצעת בתנועה רציפה אחת.

אחרי שהמגבת הלבנה שעטפה את כתפיו הוסרה, צעד חמדה, בן ה־20, בתקיפות אל עבר במת ההרמה הקטנה, תוך שהוא ממלמל לעצמו משפטים לא ברורים. כשסיים לחכך את ידיו באבקת הגיר נשא תפילה קצרה בקול רם, מתח באגרסיביות את הטיץ השחורים שלרגליו ונעמד מעל המוט עמוס המשקולות הצבעוניות. רגע לפני שניגש למלאכה, בעוד הוא משפר אחיזה במוט, צעקה מחרישת אוזניים בערבית פילחה את האולם: "פלסטין בסטנאכ יא מוחמד" (פלסטין מחכה לך מוחמד). המתח באולם חרך את האוויר.

מוחמד חמדה באליפות העולם בהרקליון. הבטיח שיזכה במדליית בזהב ולא פחות מזה | צילום: אי אף פי

האם לנער העזתי החסון ושחור השיער סיכוי כלשהו להפוך בסיום ההנפה לאלוף העולם הפלסטיני הראשון בתחום ספורט כלשהו? "אני הולך לשם כדי לזכות בזהב ולא פחות מכך", הכריז. אלפים ברצועה כססו ציפורניים באותן שעות, ציפו והמתינו לבשורה מיוחדת שתצא מהעיר היוונית הרקליון, שם התקיימה אליפות העולם לנוער בהרמת משקולות בתחילת חודש מאי.

מבחינת תושבי עזה הנצורה, עצם נוכחותו של חמדה בתחרות הוא כבר סוג של ניצחון שמעיד על פריצת הסגר ההרמטי המוטל על הרצועה. זכייה בתואר אלוף העולם ייתפס כטלטולן של הגדרות, אך מבחינתם גם הוכחה לכוחו של דור הפלסטינים הצעיר, תרתי משמע.

הדרך של חמדה להרקליון החלה במכון כושר עזתי בגיל 12. כבר כילד, כמו אחרים במשפחת חמדה, התבלט בכוחו הרב. אחיו הגדול, חוסאם, שהוא גם מאמנה של נבחרת מרימי המשקולות הלאומית הפלסטינית, לקח אותו תחת חסותו וכיוון אותו בהדרגתיות אל עבר הזירה התחרותית של מרימי המשקולות הפלסטינים. בשנים האחרונות נסיקתו המטאורית של חמדה בעולם הרמת המשקולות הערבי לנוער אפשרה לו לצאת למחנות אימונים, להשתתף בטורנירים בינלאומיים חשובים ולקנות לעצמו מעמד של ספורטאי מוביל בתחום, מה שמעניק לו גם בכל פעם את כרטיס היציאה הנכסף מרצועת עזה.

"ספורטאים סובלים כאן", סיפר בראיון לאתר חדשות ערבי, "אני ניצב מול אתגרים רבים". למשל: דיאטה מיוחדת שמצריכה ויטמינים ותוספים שקשה מאוד להשיג ברצועה, אך לחמדה גם אין פעמים רבות כסף לממן. לדבריו, כיוון שאינו עובד, אביו, שהוא עובד ממשלתי, נושא לבדו בכל העול הכלכלי שמצריך העיסוק המקצועני בספורט. "אנחנו תשע נפשות בבית", הסביר, "וגם אחים נוספים שלי עוסקים בפיתוח גוף והרמת משקולות. לפעמים אנחנו לווים כסף כדי לקנות תוספים".

אבל הקושי והאתגרים לא עצרו את חמדה מלהגשים את אחד החלומות הנחשקים ביותר עבור כל ספורטאי בעולם, לא רק כזה הנצור רוב הזמן בעזה — השתתפות במשחקים האולימפיים. לפני כמעט שנה נמנה עם משלחת מצומצמת שייצגה את הפלסטינים בטוקיו. למרות גילו הצעיר וניסיונו האפסי על במות מכובדות שכאלה, הצליח חמדה לסיים את התחרויות בטוקיו במקום השביעי בקטגורית המשקל שלו. גם זו היתה הופעה שנכנסה לספרי ההיסטוריה של בני עמו.

ובחזרה חדה להשתלשלות העניינים ביוון לפני כשבועיים. לאחר שהחל להניף את המשקולות לאוויר, באולם נותרה רק התהייה האם חמדה יצליח למצוא את הכוח להתרומם ולשאת את המשקל הרב, המזכה בתואר, מעל לראשו במשך כמה שניות ויצליח לחלץ את עצמו מהמקום הרביעי המתסכל לכיוון ההובלה ההיסטורית. "אללה אכבר", צווחו בטירוף אנשי צוותו, "אללה אכבר". מאחוריו נישק חוסאם את הקרקע והתפלל שאחיו לא יקרוס ברגע האמת מנטל המשקל.

שניות ספורות לאחר מכן הטיל חמדה את המשקולות לרצפה בעוצמה לאחר שהצליח לראשונה בחייו להניף יותר מ־165 ק"ג והזהב נרשם על שמו של הנער העזתי. "ידעתי שיש לי הכוח", סיפר אלוף העולם הפלסטיני הראשון בהיסטוריה לאחר מכן, "אבל מה שהכי דחף אותי היה המשפט שאחי והמאמנים אמרו לי — שכל פלסטין מחכה לי".

את ניצחונו חמדה הקדיש באופן לא מפתיע לבני עמו. בביתו שמאחורי הגדרות והחומות המקיפות את עזה, אביו של אלוף העולם הטרי רקד ובכה מרוב התרגשות.