חלב בעיניים: מי באמת הנפגעים מפסילת הפרסומת של חוות החופש

כשהיינו ילדים, בשבועות היינו נוסעים לקיבוץ לראות את הטרקטורים שנושאים את התבואה ואת הרקדנים עטורי הזרים, הסתובבנו בגאווה עם סלי ביכורים וחגגנו את "חג המים". זה לא היה חג של חלב, בדיוק כפי שטוען עכשיו קמפיין של חוות החופש. אבל מאז ילדותנו הוא עבר "מיתוג מחדש" — או אולי מדויק יותר לומר: השתלטות עוינת — בחסות קמפיינרים של יצרני החלב, שהפכו את אכילת הגבינות למהות החג. האינטרס שלהם ברור, אבל פחות ברורה ההתגייסות של מי שאמורים לשמור על הציבור. את שיתוף הפעולה שלהם עם הנדסת התודעה קשה יותר לעכל.

מישל קרמרמן, מנכ״לית הרשות השנייה וקמפיין חוות החופש | צילומים: רונן ארקמן, פייסבוק

הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ותאגיד השידור פסלו סרטון של חוות החופש, שביקש להזכיר ששבועות אינו חג של חלב, ושייצורו כרוך בסבל בל יתואר של בעלי החיים. מה הנימוקים לפסילה? שימוש לא הולם בשיר ילדים ("האוטו שלנו", ששימש כבר בפרסומת של תנובה), "נושא שנוי במחלוקת" (להבדיל מפרסומות לבשר, חברות הגז או "שבת ישראלית"? כאילו שיש נושאים לא שנויים במחלוקת בישראל) ו"פגיעה בטעם הטוב" (תיאור הולם לחלק ניכר מהקמפיינים כבר עשרות שנים).

מיכה מייקסנר, מנכ"ל רכבת ישראל - היו הראשונים שסירבו לפרסם את הקמפיין | צילום: ליאור גוטמן

תיעוד של פרה רצה אחרי העגל הנלקח ממנה אינו פוגע ברגשות הציבור; מי שנפגעים הם הפרה והעגל. אם מישהו עלול להיפגע משידור הסרטון, אלו רק יצרני החלב. כך שאין בפסילה הזאת שום הגנה על אחדות העם, על נפשותינו העדינות או על ילדים חובבי שירים. יש כאן רק תחושה קשה של התמסרות מוחלטת ללוביסטים של יצרני החלב, או של עיוורון כבד בעקבות שנים של אותה הנדסת תודעה. מול זה, הציבור צריך להיות פקוח עיניים.