יוצאים בגאון: תערוכה חלוצית על סיפורים של גייז מעל גיל 60

בין שלל אירועי הגאווה בולט אחד מפתיע: מוזיאון הילדים בחולון מארח במסגרת התערוכה ״דיאלוג עם הזמן״ את התערוכה ״להדליק את האור״ ובה סיפורים אישיים של הומואים, לסביות וטרנס מעל 60, המספרים את סיפור היציאה שלהם מהארון. בין המשתתפים: שרה גרוס בת ה־77, רפי דייגי ובן זוגו גיורא קפלן בני 72 ו־73, אבי סופר בן ה־73, חנה קליין בת ה־71, שמואל ענב בן ה־84 וכן, שילה ויינברג בת ה־63 (שלא מזמן עברה הליך לשינוי מגדרי), כלומר הרבה מהם נולדו וגילו את נטייתם לפני ובסמוך לקום המדינה. בטח לא היה פשוט פה לחיות בתוך הארון ובוודאי שלא לצאת ממנו.

אין ספק שזוהי תערוכה חלוצית ושאפו למוזיאון ולעירייה. היא נפתחת זמן קצר אחרי סגירתה של תערוכה חלוצית אחרת, ״מה יגידו השכנים?” חיים קוויריים בחיפה 2007-1932, שהוצגה במוזיאון העיר חיפה. כמובן שאין מה להשוות בין תערוכת ילדים מצומצמת לבין תערוכה מחקרית מקיפה, אך המשותף לשתיהן הוא הניסיון להנכיח ולכתוב את סיפורה ההיסטורי של הקהילה.

מתוך התערוכה: שמואל ענב ושילה ויינברג. "מהסיפורים עולה תחושת בדידות" | צילום: נעמה סגל

״התערוכה באה להעביר מסר אופטימי: תחיו את חייכם במלואם, תהיו גאים במי שאתם, אל תבזבזו אפילו לא רגע אחד״, נכתב בדף התערוכה בחולון. האומנם יש בזה צורך בימים שבהם מופיע ב”חתונמי”, בפריים טיים, זוג גברים מכורבלים?

״כן, מאוד״, עונה ניר סנדץ', שהגה את הרעיון. ״גם כי המוזיאון הוא מוסד שבא לחנך דרך חוויה, ויש גם הבדל. מדובר באנשים בני 60 ומעלה עם ניסיון חיים מאוד עשיר ומאוד מגוון, שחיו כאן בתקופה שיחסים בין גברים היו אסורים על פי חוק. כך שדווקא לנקודת המבט שלהם יש ערך מוסף. מבלי להישמע מתנשא, מה שהם מביאים הרבה יותר עמוק מאשר עוד ריאליטי״.

סנדץ' עצמו הוא גיי שהקים במוזיאון את תערוכת הקבע ״דיאלוג עם הזמן״, העוסקת בזקנה ובדיאלוג בין־דורי. את הרעיון קיבל מתערוכה שהתקיימה בבית אבות בברוקלין, ועסקה בזקנים בקהילת הלהט״ב. ״מאוד התרגשתי מזה, ובגלל שאני גיי היה חשוב לי להציע למוזיאון לעשות גם פה משהו מקומי״.

ואיך הגיבו לזה?

"היתה התלבטות ראשונית. מגיעים לפה גם ערבים וחרדים ולא היה ברור עד כמה תהיה פתיחות לקהילה הגאה, וכן היתה מחשבה של האם זה יכול להפריע, אבל אז החלטנו שאנחנו לא יכולים לקבל רק חלק ולא לקבל את הקהילה הגאה כי המוזיאון ממש חרת על דגלו את קבלת האחר והשונה״.

התערוכה כוללת סרט בן 20 דקות שבו המרואיינים מספרים את סיפורם. "הרגשתי מאוד לבד, זה היה כמו ללכת במדבר חשוך" (קליין), "עשיתי את המסלול הכי ישראלי שיש, התחתנתי וקיוויתי שהנישואים יעשו לי תהליך של המרה" (ויינברג).

האוצר ניר סנדץ': "חשוב שילדים יחשפו לתוכן הזה. מדובר באנשים שלנקודת המבט שלהם יש ערך מוסף כי הם חיו כאן בתקופה שיחסים בין גברים היו אסורים על פי חוק" | צילום: ערן אבן

בנוסף מוצגים צילומים של המרואיינים (צילום: נעמה סגל) ונקודות ציון בהיסטוריה המקומית של הקהילה, מ־1938 ועד 2022. בהן הפקודה המנדטורית ״עשר שנות מאסר לכל אדם המקיים יחסים שלא כדרך הטבע״ שנכנסה לספר החוקים הישראלי ב־1938, המשפט המפורסם של יונתן דנילביץ׳, שתבע את אל על ב־1989 לאחר שסירבה להעניק לבן זוגו הטבות וניצח, ועד לזכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון ב־1998, רצח השנאה בבר נוער ב־2001 ושינוי חוק הפונדקאות לטובתם של זוגות חד־מיניים ב־2021. סנדץ' מציין כי עד עתה זכו רק לתגובות טובות. ״עצם זה שרואים אנשים בני 60 ומעלה מדברים על הקושי שלהם ועל השנים שנאלצו לחיות בהסתרה, מהסיפורים האלו בעיקר עולה המון תחושה של בדידות״, הוא אומר. ״זה נוגע בך במקומות הפנימיים שלך וגם המתנגדים הגדולים ביותר יתקשו לצאת נגד הדבר הזה".