מפעל האשלג אוסולסקי ברוסיה. בכירים מעריכים שהמחירים יישארו מעל הממוצע ארוך הטווח | צילום: בלומברג
אחרי שנים של עודף היצע המלחמה יצרה בהלה לאשלג
הסנקציות הבינלאומיות חנקו את משלוחי הדשן מרוסיה ובלארוס, המהווים כ־40% מהאספקה העולמית ומחיר האשלג זינק השנה ב־240% באירופה וב־185% בברזיל. חברות כרייה גלובליות מנצלות את המשבר כדי לזרז הקמת מכרות חדשים
במשך קרוב לעשור התמודד שוק האשלג עם עודפי היצע ומחירים נמוכים. אבל עכשיו, כשהסנקציות חונקות את משלוחי הדשן מרוסיה ובלארוס, המהווים כ־40% מהאספקה העולמית, הקניינים משוועים למטענים והאזהרות מפני משבר מזון עולמי הולכות וגוברות.
בברזיל, מעצמה חקלאית, המחירים זינקו בשנה האחרונה ב־185% והגיעו לשיאים של מעל 1,100 דולר לטונה, על פי חברת ייעוץ הסחורות CRU. באירופה נסקו המחירים ב־240% ל־875 יורו לטונה.
האשלג, שנכרה ממרבצים תת־קרקעיים שנוצרו במהלך אידוי של קרקעיות ים עתיקות, הוא מינרל עשיר באשלגן המתמוסס במים, אחד משלושת אבות המזון הנחוצים לצמיחת יבולים. האשלג חיוני לייצור גידולים מרכזיים כמו תירס, סויה, אורז וחיטה, ולכן הצניחה הפתאומית באספקה מאיימת להרוס את היבול הגלובלי.
היצרנים מבקשים כעת לנצל את העלייה במחירי האשלג כמו גם את המתחים הגיאופוליטיים שפגעו בתנועת הסחורות והדגישו את חשיבות אבטחת האספקה.
חברת הכרייה הגדולה בעולם, BHP, שוקלת להקדים את תחילת הייצור במכרה Jansen, פרויקט אשלג בשווי 5.7 מיליארד דולר במחוז ססקצ'ואן שבמערב קנדה, ל־2026 במקום 2027. החברה גם עורכת מחקרים לגבי הרחבת השלב השני של הפרויקט, שיכפיל את ייצור האשלג ל־8 מיליון טונות בשנה.
"האירועים הטרגיים של החודשים האחרונים הדגישו את הפוטנציאל הגבוה מהרגיל לשיבושי אספקה בשוק הזה", אמר מנכ"ל BHP מייק הנרי למשקיעים בכנס שנערך במיאמי בחודש שעבר. "זה חיזק את ההחלטה שקיבלנו להיכנס לתחום האשלג".
המשקיעים במכרה אשלג בשווי 2.5 מיליארד דולר שהקמתו מתעכבת ביערות הגשם באמזונס, ואשר עתיד להיות הגדול באזור, חידשו את מאמציהם לקבלת אישור להקמה. כדי לזכות ברישיונות הסביבתיים הדרושים, חברת ברזיל פוטאש חייבת להתייעץ עם הילידים תושבי המקום. "בכפוף להבטחת המימון הנדרש, נשאף להתחיל בהקמה בסוף השנה הנוכחית", אמר מאט סימפסון, מנכ"ל החברה, שבבעלות בנק המסחר פורבס ומנהטן, בטורונטו. "בהנחה שהבנייה תתחיל בסוף השנה, ייצור האשלג עשוי להתחיל שלוש עד ארבע שנים מאוחר יותר".
חברות קטנות יותר לאיתור מרבצים מגייסות בינתיים את המימון כדי להתחיל או להשלים פרויקטים חדשים באזורי ריבונות יציבים מבחינה פוליטית.
Highfield Resources, חברה הנסחרת באוסטרליה שמתכננת להתחיל השנה בפיתוח פרויקט אשלג בספרד, קרובה להשגת מימון בגובה 312.5 מיליון יורו מתאגיד של בנקים אירופיים ואף החלה בשיחות עם שותפים פוטנציאליים. "ראינו הבדל עצום ברמת העניין מאז המלחמה באוקראינה", אמר המנכ"ל איגנסיו סלזאר.
בצד השני של האוקיינוס האטלנטי, ווסטרן פוטאש הקנדית השיגה זה עתה הלוואה של 85 מיליון דולר קנדי מקרן אפיאן קפיטל הפרטית שבסיסה בלונדון, כדי לממן את הפיתוח של הפרויקט שלה, Milestone, בססקצ'ואן. ואילו מניות אמרסון, הרשומה בשוק המשני בבורסת לונדון (Aim), שבבעלותה פרויקט Khemisset במרוקו, זינקו השנה ב־30%.
החברות לפיתוח מרבצים מוציאות כל סנט
"אם אתה חברה לאיתור ופיתוח מרבצים, אתה מוציא היום כל סנט אפשרי כדי לבחון את המצב בוול סטריט, טורונטו ולונדון ולדבר עם קרנות גידור, פרייבט אקוויטי ואחרים בניסיון לגייס כסף", אמר אלן פיקט, ראש המחלקה לניתוח דשנים ב־IHS Markit.
העלייה הנוכחית במחירי האשלג נובעת בעיקר מהעובדה שבלארוס לא הצליחה למצוא דרך לשווקים הבינלאומיים בגלל הסנקציות שהשיתו האיחוד האירופי וארה"ב ולאחר שליטא השכנה חסמה את הגישה למסילות הברזל ולנמלים שלה.
בלארוס מוכרת כיום כ־5% מהנפחים הרגילים שלה, בעיקר לסין, אם כי לפי פיקט, היא עשויה למצוא לעצמה גישה לנמלים הבלטיים של רוסיה. "יש מדינות שלא בהכרח יתביישו לקנות מבלארוס. כשזה יקרה, הנפחים יחזרו לשוק, המחירים יירדו והרבה מהלחצים יתפוגגו", אמר.
אבל בעוד שוק האשלג חווה גלים של פריחה ודעיכה עוד מאז שנות ה־60, אנליסטים ובכירים בתעשייה מאמינים שגם אם המחירים יתמתנו, הם יישארו מעל הממוצע ארוך הטווח. בכנס שנערך לאחרונה, חברת הכימיקלים הגרמנית K+S אמרה כי מחיר רצפה חדש של 500 דולר לטונה הוא אפשרי - חצי ממחיר השוק הנוכחי, אך פי שניים מהמחיר הממוצע בעשור הקודם. במצגת שפרסמה בשנה שעברה, BHP חזתה ייצור אשלג "עתידי ובר־השגה" בהיקף של 86 מיליון טונות בשנת 2030, לעומת 76 מיליון ב־2020. כעת, לעומת זאת, אנליסטים מעריכים כי יעד זה יהיה קשה להשגה מכיוון שרוב האספקה החדשה היתה אמורה להגיע מרוסיה ובלארוס.
"אם הפרויקטים האלה יעוכבו או אפילו יבוטלו כליל בגלל בעיות מימון, ייתכן ובעיות האספקה יימשכו לתקופה ארוכה יותר", אמר האמפרי נייט, ראש מחלקת מחקר אשלג ב־CRU.
הקבוצה הבלארוסית Slavkaliy נאלצה להשעות את הפיתוח של מכרה נז'ינסקי, שמייצר 2 מיליון טונות בשנה, בגלל קושי להשיג הלוואה. אנליסטים טוענים כי ישנם גם סימני שאלה לגבי המימון של טליצקי, פרויקט של אקרון הרוסית.
פרויקטים כמו Muga של הייפילד הם בקנה מידה קטן יחסית, והם אינם מספיקים כדי לשנות את התמונה העולמית, למרות שהם יכולים לעזור לאזן בין היצע וביקוש אזוריים.
"אירופה מבינה היום שהיא צריכה להיות עצמאית והיא מתחילה לבחון פרויקטים", אמר סלזאר, שמאמין כי Muga תוכל לייצר בסופו של דבר מיליון טונות אשלג בשנה, שווה ערך לשליש מהנפח שאירופה מייבאת כיום מרוסיה ובלארוס.
המלחמה באוקראינה הדגישה את החשיבות של אספקה עצמית גם עבור ברזיל, הקניינית הגדולה בעולם של דשנים, הנשענת על יבוא עבור כ־85% מהצרכים שלה. Verde Agritech, יצרנית ברזילאית של דשנים מבוססי אשלגן, הנסחרת בבורסת טורונטו, הודיעה כי תגדיל את הייצור. נשיא ברזיל, ז'איר בולסונארו, לחץ בינתיים לנצל שטחים של ילידים ביערות הגשם של האמזונס לכריית אשלג — וזאת למורת רוחם של שוחרי איכות הסביבה.
רוב המרבצים פותחו בשנות ה־2000
לפי נייט, המשבר הנוכחי מבהיר מדוע BHP היתה כה נחרצת לגבי פרויקט Jansen, שיוכל בסופו של דבר לייצר 16־17 מיליון טונות אשלג בשנה בכל ארבעת שלבי הפיתוח. "אבל קיימים הרבה סיכונים סביב תחזית השוק, המרכזי שבהם הוא שרוסיה ובלארוס לא צפויות להישאר מחוץ לשוק לנצח". הוא אמר. "זה משהו שיכול להשתנות מהר מאוד". עם זאת, יהיה קשה להחליף את האספקה הרוסית והבלארוסית בטווח הקצר, במיוחד בהתחשב בעובדה שרוב מרבצי האשלג האטרקטיביים בעולם פותחו כבר במהלך תקופת שגשוג הסחורות בסין בתחילת שנות ה־2000.
"ההיצע יגיב למחירים הגבוהים. זה קרה בתקופת שיא הצמיחה וזו הסיבה שהשוק היה מדוכא כל כך הרבה זמן", אמר היו מק'קיי, הכלכלן הראשי של BHP. "אבל אם הביקוש יגדל, ההנגאובר יחלוף בסופו של דבר. זה השלב שבו אנחנו נמצאים כעת - בתחילתו של מחזור חדש אבל עם היצע דל של אפשרויות אטרקטיביות בסל הקיבוצי של התעשייה".
