העסק החדש של נוחי דנקנר: גידול נבטים להאכלת בעלי חיים

נוחי דנקנר, בעל השליטה לשעבר באי.די.בי, חוזר למגזר העסקי ומוביל חברת פודטק בשם חושן פודטק. ל"כלכליסט" נודע כי החברה פועלת זה כשנה וחצי במחקר ופיתוח, יחד עם מדענים בתחומי הזנת בעלי חיים ואגרונומים מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ומכון וולקני. החברה פיתחה מספוא ירוק מזן חדש - זן של נבטים המשמשים להזנת בקר, כבשים, עיזים וחיות משק נוספות.

בטכנולוגיה שפותחה הנבטים גדלים במבנים סגורים, במהירות, במחזור גידול אחד לשבוע, תוך חיסכון גדול ומשמעותי בשטח, במים, ללא כימיקלים וחומרי הדברה. לדברי ארז פנחס, מרכז המשק בקיבוץ סער בגליל המערבי, במהלך ניסויים שנערכו בהזנת פרות ברפת של הקיבוץ העלתה הטכנולוגיה החדשנית תוצאות מצוינות, כולל שיפור בתנובת החלב, וגידול של המזון לבקר, בתוך שבוע, בעוד בגידול המסורתי תחת כיפת השמיים מדובר במזון שלוקח שנה לגדל את אותה הכמות. לדבריו, פרה חולבת צורכת 45-40 ק"ג של תערובת מזון ביום, והנבטים החדשים עשויים לחסוך 20-15 ק"ג תערובת ביום.

אל דנקנר חבר גם סער ברכה, מנכ"ל תה"ל לשעבר (תכנון המים לישראל), שהיה שותף ליזום הפעילות והקמת החברה ושמונה כבר לפני יותר משנה למנכ"ל החברה והוא מחזיק בנתח מיעוט ממניותיה. בעל המניות הגדול הוא נוחי דנקנר, שמשמש יו"ר פעיל של הדירקטוריון, ולצדו אביו, יצחק דנקנר. בצוות החברה גם חתנו של דנקנר, טל אנגלנדר, שכבר היה שותף עם דנקנר במיזם לחנויות מכולת קטנות בעבר בגוש דן. למרות ההתלהבות בקיבוצים, והתוצאות הטובות בגידולים בשנה האחרונה, הרי שהטכנולוגיה אמורה עדיין להוכיח את עצמה ברמה התעשייתית.

חושן פודטק פועלת בארץ במודל של שותפויות עם קיבוצים, מושבים ומרכזי מזון. כך, למשל, קיבל קיבוץ סער את הזיכיון הבלעדי להפצת המזון באזור הגליל המערבי, ממפעל שנבנה כעת בשותפות של הקיבוץ עם חושן פודטק, ושלושה קיבוצים נוספים קיבלו זיכיון אזורי באזורים אחרים בארץ. הניסויים נעשים כיום במרכז המו״פ של החברה בפרדס חנה, אולם עם השלמת הקמת מפעלים, כולל זה שבקיבוץ סער הנבנה ליד הרפת של הקיבוץ, יתרחב הייצור גם לשם, כאשר חושן פודטק מתחילה בהקמת כמה מפעלים ברחבי הארץ, כל מפעל ייצר כ־100 טונות ביום.

אנשי משרד החקלאות שנחשפו לפעילות וביקרו במתקני הגידול ובקיבוץ סער מנהלים מגעים מול החברה למתן אישורים וככל הידוע הביעו תמיכה בפרויקט. המספוא הירוק אמור לאפשר בין היתר גידול של בקר וצאן ובהמשך גם עופות, שיהיו עשירים יותר בחלבונים, ובריאים יותר למאכל. דנקנר ואביו השקיעו בחברה עשרות מיליוני שקלים והיא במגעים מתקדמים לשותפויות עם גופים עסקיים בכמה מדינות, בהם שני קונצרנים חקלאיים בינלאומיים בולטים.

דנקנר השתחרר בתחילת פברואר 2020 מכלא מעשיהו שם ריצה עונש מאסר של שלוש שנים שנגזרו עליו בשל חלקו בפרשת הרצת המניות של אי.די.בי. עונשו קוצר מטעמים בריאותיים. עם שחרורו עבר ניתוח בירך והחל לעסוק בהקמת חברת חושן. הוא רכש את השליטה בקונצרן אי.די.בי ב־2004, יחד עם משפחות לבנת ומנור, מידי משפחת רקנאטי, והוביל את הרכישה כשעד אז היה דירקטור בבנק הפועלים. את אי.די.בי רכש במחיר מציאה, כשהחברה היתה במשבר ולפי שווי של 810 מיליון דולר. גנדן של דנקנר ואבי פישר היתה 60% מהעסקה ולצדה משפחות מנור ולבנת (20% כל אחת). הוא מכר אחזקות כמו מניות בנק דיסקונט וחברת סאיטקס זמן קצר לאחר הרכישה, ומנגד הגדיל את האחזקה כשרכש מניות של שותפיו בחברת סלקום שבתקופתו חילקה דיבידנדים של מאות מיליוני דולרים והפכה עם ענף הסלולר כולו כסמל ליוקר המחיה.

אי.די.בי שלטה בשופרסל ובכלל ביטוח ולמעשה ליוותה את האזרח הישראל כמעט בכל תחנה בסדר היום שלו. בהמשך רכש דנקנר את כור מידי משפחת ברונפמן ויונתן קולבר. הרכישות שביצעה אי.די.בי היו במינוף גבוה של מיליארדי שקלים שקיבלה משוק ההון. מינוף אפיין גם את החברות הפרטיות שלו, גנדן וטומהוק. חובה של אי.די.בי אחזקות שהיתה הראשונה בפירמידה הציבורית של דנקנר הגיעו ל־2 מיליארד שקל והיא זו שהגיעה לחדלות פירעון.

שתי עסקאות גדולות של קבוצת אי.די.בי שנעשו ערב ובמהלך המשבר ב־2008 הביאו להתרסקות: רכישת מלון ניו פרונטיר בלאס וגאס, ורכישת מניות בנק קרדיט סוויס במיליארדי שקלים. דנקנר רכש גם את העיתון "מעריב" בעסקה כושלת נוספת. מעריב הגיע להקפאת הליכים. המחאה החברתית ורפורמת הסלולר סימנו את תחילת הסוף של אי.די.בי. המחאה פגעה ברווחי שופרסל ורפורמת הסלולר בסלקום. שתי החברות העלו לאורך השנים דיבידנדים שמנים במעלה הפירמידה ומשהפסיקו, לא יכלו החברות שבמעלה הפירמידה לשרת את החובות, הקבוצה התרסקה ונושיה איימו בפניה לבית המשפט.

דנקנר הוביל בפברואר 2012 את אי.די.בי אחזקות להנפקת מניות וזו הצליחה לגייס 321 מיליון שקל ממשקיעים וקנתה עוד קצת שקט. אחרי ההנפקה התברר כי כל מי שהשתתפו בה היו אנשי עסקים המקורבים לדנקנר, וההנפקה, שאף גוף מוסדי לא הסכים להשתתף בה, זכתה לכינוי הנפקת החברים. בנובמבר אותה שנה נלקח דנקנר לחקירה במשרדי רשות ני"ע, בחשד שהוביל להרצת מניות אי.די.בי בימים שלפני אותה הנפקה, כדי להציג מצג כאילו יש מי שמאמינים בחברה, וכי שווייה בשוק לא משקף נאמנה את מצבה. כשנה וחצי לאחר מכן הפכו החשדות לכתב אישום חמור בהרצת מניות נגד דנקנר ואיתי שטרום, איש שוק ההון שלפי כתב האישום הוציא לפועל את תוכניתו של דנקנר. במקביל פנו הנושים לבית המשפט והעבירו את השליטה בחברה לאדוארדו אלשטיין ומוטי בן־משה. אלשטיין איבד גם הוא בהמשך את השליטה באי.די.בי לקבוצה בראשות צחי נחמיאס והאחים זלקינד.

דנקנר שהפסיד את החברה נידון כאמור לשלוש שנות מאסר מתוכן ריצה שנה ו־3 חודשים. הוא הקפיד להימנע מפשיטת רגל והגיע במישור האישי להסדר חוב עם הבנקים. החוב האישי של דנקנר לחמישה בנקים עמד על 480 מיליון שקל, החלק שלו ערב אישית דנקנר מתוך הלוואות של 800 מיליון שקל שקיבלו שתי החברות לאורך השנים.

לפי תנאי ההסדר מכר דנקנר את ביתו בהרצליה פיתוח והחזיר לבנקים 150 מיליון שקל בתוך חמש שנים: 70 מיליון שקל בתוך שנה (מהם 30 מיליון שקל במועד החתימה), 20 מיליון שקל בתום שלוש שנים ועוד 60 מיליון שקל בתום חמש שנים. הוא עמד בתשלומים אלה בעזרת אביו ייצחק. סעיף נוסף בהסכם קבע כי עד סוף חייו הוא יעביר לבנקים 60% מהכנסותיו. ככל הידוע, בסעיף הזה לא פרע דנקנר ובמידה שהמיזם שהוא מוביל יצליח, הוא ייאלץ להעביר לבנקים גם חלק זה מהכנסותיו.