דוח של ה-OECD: דחיית הרפורמה בחקלאות תגרום לצרכן הישראלי לשלם 14% יותר

דו"ח החקלאות השנתי ל־2022 של ארגון ה־OECD - הנחשב לאחד המקיפים והמקצועיים בתחום - התפרסם בסוף השבוע, והציג שוב תמונה קודרת על המתרחש בישראל. בעיקר על מעשיהן, או ליתר דיוק מחדליהן, של ממשלות ישראל בשנים 2020-2018.

לפי הדו"ח, ממשלת ישראל באותן שנים, בראשות בנימין נתניהו, הפכה לאלופת התמיכה המעוותת בחקלאות. כזו שגורמת לצרכן הישראלי לשלם "מס סמוי" שהגיע לשיא של כל הזמנים ונאמד בכ־6 מיליארד שקל. כלומר, העברת כספים עקיפה של משלם המסים והצרכן הישראלי הישר לכיסו של החקלאי. 92% מהתמיכה ב־2020-2018 היתה מעוותת לעומת 87% בשנים 2002-2000. "ההתמקדות (של ממשלת ישראל) בתמיכה במחירים מעוותת את השוק, מטילה מס על צרכנים ועלולה לפגוע בסביבה", נכתב בדו"ח.

מבדיקת "כלכליסט" על פי נתוני הלמ"ס עולה כי סעיף הפירות, הירקות וגידולי השדה זינק ב־42.2% בין אפריל 2009 למאי 2021, תקופת ממשלות נתניהו. המדד הכללי עלה באותה תקופה ב־13.2%.

כמדי שנה, שבים כלכלני ה־OECD על אותן ביקורות שהיו אמורות להיעלם עם אישור הרפורמה בחקלאות שקידמה הממשלה החדשה (החלטה מספר 213), אך רק חלקים ממנה אושרו. כעת, עם פיזור הכנסת גורלה לא ברור. לגבי הביצים - המכס ירד ב־50% בהתאם למתווה מוסכם בין האוצר לחקלאים, מחיר הדגים - כרגע במשא ומתן, בצומח - המכס הורד ללא הסכמה עם החקלאים ונותר להעביר תקנות להקלה על ייבוא. אלא שהלובי החקלאי מאיים לבטל את הצו להפחתת מכס במליאה.

"מספר רב של סחורות חקלאיות נותרו כפופות לרמות גבוהות של הגנה בגבול (הישראלי). ישראל שומרת על מכסים גבוהים על סחורות כמו בשר בקר, עופות, בשר כבש, ופירות וירקות. ניתן להסיר אותם בהדרגה ולהחליף אותם - במידת הצורך ובאופן זמני - בתשלומים ישירים", נכתב בדו"ח ה־OECD. בנוסף ממליצים בארגון לפשט את שיטת המכסים לחקלאות, ולהימנע ממכסים שאינם מהווים שיעור מערך התוצרת החקלאית.

התמיכה השכיחה בישראל היא בקביעת מחיר מינימום והטלת מכסי מגן בגבולות, ולעיתים גם מכסות. אך ישנה עדיין תמיכה תקציבית ישירה לחקלאי עבור סחורות חקלאיות מסוימות. לפי הדו"ח, רק מחצית מהתוצרת החקלאית והמזון החי נכנס לישראל באופן חופשי.

ב־OECD לא מתנגדים לכל סוג של תמיכה בחקלאות, אלא שמומחי הארגון מבדילים בין תמיכה חיובית, כגון השקעה בתשתיות ובאגרו־טק, לבין תמיכה שלילית, כמו הטלת איסורים, מכסות ומכסים על יבוא שמייקרים את התוצרת ומגדילים את יוקר המחיה עבור התושבים.

העשור האבוד בחקלאות

בדו"ח רומזים כי מאז 2012 קצב הרפורמות המבניות בתחום החקלאות נחלש מאוד, עד הרפורמה בחקלאות שניסתה הממשלה הנוכחית להעביר אך לא הספיקה. הדו"ח של ה־OECD הושלם כמה ימים לפני שהממשלה התפרקה והם כותבים לגבי אותה רפורמה כי "היא תואמת את המלצותינו ארוכות השנים. האינפלציה הגלובלית, השיבושים בשווקים הבינלאומיים בשל ממגפת הקורונה והתוקפנות הרוסית נגד אוקראינה אמורים לעודד עוד יותר את ממשלת ישראל להגשים את הרפורמות הנדרשות המוצעות".

בעקבות פרסום הדו"ח ונפילת הממשלה פנה "כלכליסט" לארגון ה־OECD לקבלת תגובה רשמית על כך כי בעת הפרסום הרשמי של הדו"ח הרפורמה שהיתה אמורה לשנות משמעותית את פני החקלאות הישראלית, שהמתינה לקידומה 10 שנים, ירדה לטימיון עד להודעה חדשה. "הדו"ח שלנו מגלה שהמחירים של סחורות חקלאיות ראשוניות בישראל היו עדיין גבוהים ב־14% (על פי ממוצע 2020-2018, א"פ) ממה שהם יהיו ללא צעדים מעוותי שוק בשנים 2021-2019. החלטה מס' 213 הציעה מענה הולם לאתגר זה במקרה של תוצרת טרייה, על ידי שאיפה לצמצם מכס, להקל על הליכי הייבוא, להשקיע יותר בחדשנות בחקלאות ולשקול מעבר לתמיכה ישירה פחות מעוותת לחקלאים. ישראל צריכה לשקול ליישם את המסגרת הזו במהירות, במיוחד בהתחשב באינפלציה הבינלאומית המואצת במחירי התוצרת החקלאית והמזון בשנה הנוכחית", מסר בשיחה עם "כלכליסט", בסוף השבוע האחרון, ד''ר גיום גרוארה, אנליסט בכיר ב־OECD המפקח על נושאי שינויי אקלים, מים וביטחון בחקלאות, ומי שכתב את הפרק על ישראל בדו"ח הכללי.

כדאי לחזור למספר 14% שהציג גרוארה, שכן מתברר כי הוא עשה לממשלות קודמות הנחה גדולה. לפי הנתונים הרשמיים של הדו"ח, "מקדם הגנה לחקלאי" — המוגדר כיחס בין המחיר הממוצע של הסחורה החקלאית המתקבלת על ידי החקלאי בשער השדה לבין המחיר הבינלאומי של אותה סחורה עמד ב־2020 כבר על 1.2. קרי, המחיר של הסחורה החקלאית בישראל הוא למעשה 20% מעל המחיר של אותה סחורה בשוק הבינלאומי. ומכאן אפשר להבין חלק מיוקר המחיה בישראל לעומת שאר המדינות ב־OECD. יתרה מזו, ישראל היא אחת המדינות המערביות הבודדות בהן אותו מקדם - שפועל לטובת החקלאי על חשבון הצרכן - עלה בשנים 2020-2018 לעומת 2002-2000.

תמיכה של 46% בעגבניות

בדו"ח מכמתים את ההכנסה של החקלאי, לפי מוצר, המגיעה כתוצאה מאותה תמיכה ממשלתית והתוצאות מטרידות: בראש הטבלה ניצבות העגבניות כאשר 46% מערכן מהווה תמיכה או סובסידיה. כשליש ממחיר הבננות, התפוחים, החלב והבשר, הוא תמיכה עקיפה של הצרכן הישראלי המועברת לחקלאי, מה שמקפיץ את המחיר ואת יוקר המחיה בישראל.

בדו"ח מזכירים כי מאז שנות ה־60 הייצור החקלאי עבר שינוי דרמטי. הזינוק בביקוש למזון הזיז את הייצור משימוש הולך וגובר בגורמי ייצור (אדמה, עבודה, הון) ותשומות מזהמות (דשנים סינתטיים, מזון לבעלי חיים) לפעולות המגבירות את הפריון הכולל (TFP).

לפי דו"ח ה־OECD, השיפור בפריון הכולל היה הכוח המניע החשוב ביותר לגידול בתפוקה החקלאית בישראל מאז שנות ה־90, והוא התבסס על התייעלות בשיטות הניהול של המשק החקלאי, יצירת זני יבול וגזעים חדשים, וחידושים טכנולוגיים ודיגיטציה (אגרו־טק).

למרות שישראל ידועה כמובילה בעולם בתחומי ההייטק, הנתונים לגביה מתעתעים. בין 1991 ל־2000 הפריון במשק החקלאות בישראל גדל ב־2.6% לעומת ממוצע של 1.7% בעולם. בין השנים 2010 ל־2019 הפריון בחקלאות הישראלית לא רק שלא עלה כמו בשאר העולם - בשיעור של 1.4% בממוצע - אלא שהוא רשם את שיעור הירידה הגבוה ביותר בקרב כלל המדינות אותן מסקר הדו"ח. כלומר, ההזנחה של הממשלות באותן שנים גרמה לכך שישראל רשמה את ההידרדרות הקשה ביותר בפריון בקרב כלל מדינות ה־OECD.

לכן, האמירה של ה־OECD לטיפול בנדון היא חד־משמעית: "משנת 2010 עד 2019, הייצור החקלאי הישראלי הונע על ידי הגדלת התשומות ולא על ידי חדשנות, כפי שעולה ממדד הפריון הכולל (TFP). זו התפתחות שאיננה בת־קיימא בטווח הארוך".

בארגון ממליצים לממשלה בדיוק את מה שהיא התכוונה לבצע במסגרת הרפורמה שלא מומשה: להעמיד מימון נוסף לצורך קידום החדשנות בחקלאות "על ידי המרת סובסידיות מעוותת שוק, המסתכמות בכל שנה ושנה בין 2019 ל־2021 על כ־340 מיליון שקל (100 מיליון דולר), ולכוון אותן לפיתוח מערכות ידע ומידע בחקלאות (אגרו־טק)".