מנכ"ל נובה: "חברות חלום? בסוף כולם חוזרים אלינו"

כשמאחוריו שמונה רבעונים רצופים של רווחיות שיא, איתן אופנהיים, נשיא ומנכ"ל חברת הסמיקונדקטור נובה, מרוצה. מצד אחד, המשבר העולמי בתעשיית השבבים משתק קווי ייצור בעולם, כופה על ענקיות הטכנולוגיה אפל וסמסונג האטה בקצב ייצור הטלפונים החכמים, ומאלץ מעצמות להשקיע מאות מיליארדי דולרים על הרחבת כושר ייצור עצמאי של שבבים (צ'יפים) - שנהפכו נכס אסטרטגי. מצד שני, קדחת השבבים העולמית הזאת עושה לנובה רק טוב: היא נהנית משוק מבוקש ומהזדמנויות רבות.

נובה, שאתר הפעילות המרכזי שלה ממוקם בפארק המדע ברחובות, מפתחת ומייצרת מכונות מתקדמות שמבקרות את ייצור השבבים והן משמשות את מפעלי השבבים הגדולים בעולם, כחלק אינטגרלי מתהליך הייצור. מכונות אלה מאפשרות תהליכי מדידה שמבוססים על מטרולוגיה ונעשים באמצעות הקרנות והחזרות אור מפרוסות סיליקון בגודל של 300 מ"מ, שמהן ייגזרו בהמשך השבבים. בסוף התהליך ייקבע מי מהשבבים ישמש את האייפון של אפל ומי יופנה אחר כבוד למכשירים אלקטרוניים אחרים.

בתחילת השנה השלימה נובה את רכישת אנקוסיס (ancosys) הגרמנית תמורת כ־100 מיליון דולר. לפי אופנהיים, הרכישה משפרת את היכולות של נובה בתהליכי המדידה והבקרה, באמצעות שילוב נוזל כימי שמספק נתונים נוספים על מצבה של כל פרוסת סיליקון - מידע שלא תמיד מזדמן מההקרנות ומההחזרות של אור - ומקצר את הזמן הדרוש להוצאת שבב לשוק. "לוחות הזמנים בשוק השבבים מתקצרים כל הזמן. לאפל, לקוואלקום או ל־TSMC אין סבלנות לחכות לצ'יפ הסופי של נובה כי אולי יש לנובה בעיה כלשהי. אפל רוצה צ'יפ בתוך שנה, ואם לא תוכל לספק לה אותו בזמן - היא תלך למישהו אחר", אומר אופנהיים.

כחצי שנה אחרי רכישת אנקוסיס, אופנהיים אומר שרכישות נוספות עומדות על הפרק: "נובה כבר החזירה את ההשקעה שלה על אנקוסיס בזכות זה שאנחנו מייצרים בכמה עשרות מיליוני דולרים בכל שנה. יש לנו קופת מזומנים של כ־500 מיליון דולר, כך שברכישות משולבות שכוללות גם מניה, כסף לבן ואם צריך גם גיוס - אפשר להגיע לרכישות גדולות. אם כי התקופה הנוכחית לא ממש אטרקטיבית לצאת לגיוסים. כל הזמן יש תהליכים שקורים, ועכשיו התהליכים האלה בשלים יותר".

נובה, שנסחרת בבורסות תל אביב ונאסד"ק לפי שווי של 9.3 מיליארד שקל, חתמה את 2021 עם הכנסות של כ־416 מיליון דולר - עלייה של 55% לעומת השנה שקדמה לה. הרווח הנקי של החברה הסתכם בשנה שעברה בכ־93 מיליון דולר - זינוק של 94% לעומת 2020. ביצועי החברה ברבעון הראשון של 2022 היו גבוהים מהתחזיות המוקדמות שלה, והיא סיימה אותו עם הכנסות של 134 מיליון דולר - עלייה של כ־60% לעומת הרבעון המקביל ב־2021. מתחרותיה העיקריות של נובה בישראל הן קמטק, טאואר ואפלייד.

מה נובה רוצה להיות?

"הקורונה הקדימה לנו את התחזית האסטרטגית בשנתיים. כבר השנה נחצה את רף המכירות של 500 מיליון דולר - רף ששמנו לעצמנו כיעד ל־2024. אנחנו אחרי ארבעה רבעונים שהסך הכל שלהם כבר הגיע ל־500 מיליון דולר. היעד החדש שלנו הוא להגיע בשנים הקרובות לרף הכנסות שנתי של מיליארד דולר".

איך עושים את זה?

"נהיה יותר אגרסיביים. נובה כבר עובדת כיום במנגנונים סופר־אגרסיביים. כשאנחנו מסתכלים קדימה, אנחנו רוצים לראות צמיחה אורגנית חזקה - גם של מוצרי הליבה שלנו וגם של מוצרים שהכנסנו לשוק לפני כשנתיים ועדיין לא באו לידי ביטוי. אנחנו מסתכלים לא מעט גם על צמיחה לא אורגנית, שתבוא באמצעות רכישות. במקביל להרחבה שאנחנו עושים כאן ברחובות (הרחבת אתר הפעילות המרכזי של נובה בפארק המדע; י"א), אנחנו מרחיבים את הפעילות שלנו בגרמניה ובעמק הסיליקון בארה"ב".

מכירות השבבים ברחבי העולם טיפסו בשנה שעברה ב־25% וחצו לראשונה את רף ההכנסות של חצי טריליון דולר (583.5 מיליארד דולר), כך לפי חברת המחקר גרטנר. מפעלים שעבדו בשנה האחרונה מסביב לשעון עדיין לא הצליחו לעמוד בביקוש.

אחד ממחוללי הצמיחה המרכזיים שנובה שמה עליו את יהבה הוא הביקוש הגבוה בשוק השבבים, שמתאפיין בהשקעות של מאות מיליארדי דולרים לטובת הקמת מרכזי ייצור חדשים ברחבי העולם. המשמעות של יותר מרכזים כאלה היא יותר הזדמנויות עבור נובה למכור מכונות שיוטמעו בתהליכי היצור: "בתקופת הקורונה, מדינות חזקות שמתמחות בטכנולוגיות ספציפיות הבינו שהן לא יכולות להיות תלויות במדינות אחרות. בשוק משוכלל וגלובלי אם ארה"ב צריכה שבב - היא קונה אותו בטאיוואן. אלא שנוצר משבר בעקבות ביקושים גבוהים למחשבים בעקבות המעבר לעבודה וללמידה מהבית, וכל מדינה החלה לדאוג לעצמה. החל להיווצר מצב שהוא לא יעיל כלכלית: ארה"ב החלה לייצר את השבבים שלה בעצמה, סין בעקבותיה, וכל מי שבאמצע - נקלע לבעיה. גם האיחוד האירופי החל להניע תהליכים להקמת מפעלי שבבים בגרמניה. לכל מדינה יש את תוכנית השבבים שלה, כל אחת דואגת לעצמה - וזה יוצר חוסר יעילות בהשקעות".

נראה שהמצב הזה עושה לנובה רק טוב.

"חוסר היעילות הזה מייצר השקעות נוספות בתעשיית הסמיקונדקטור, וכן, זה מייצר גם ביקוש למכונות של נובה. אבל זה רק חלק מהתמונה. יש גם את ההשקעות המסיביות בהקמה של מרכזי ייצור שכוללים קווי פיתוח של טכנולוגיות מתקדמות ומתוחכמות שמגדילות את הביקוש למכונות שלנו, ויש את התעשייה, שדורשת יותר ויותר מכונות. אם בעבר תהליך הייצור של 1,000 צ'יפים דרש מכונה אחת, היום המספר ירד ל־100 צ'יפים למכונה אחת. כי ככל שהטכנולוגיה מתקדמת ומתוחכמת יותר, כך גם תהליכי הבקרה והמדידה בקווי הייצור נעשים מורכבים ורגישים יותר".

מה הצפי שלך לגבי התפתחות המשבר בענף השבבים?

"2021 היתה שנה חזקה, התעשייה צמחה ב־30% ונובה ב־70%. השנה תהיה צמיחה גדולה יותר וכך גם ב־2023. בסופו של דבר, ההיצע והביקוש הם שיכתיבו את הקצב, בין השאר בגלל המצב הכלכלי בעולם. התעשייה כבר משלימה את ההיצע, ובהמשך נגיע לנקודת שוויון בין ההיצע לביקוש. השוק מתחיל להתאזן".

זה לא מובן מאליו בשוק שמתאפיין בחוסר ודאות.

"אני לא שמח להיות בשוק כזה, של חוסר ודאות ועם השלכות כלכליות מסוימות, אבל לחברה כמו נובה נוצרות במצבים כאלה גם הזדמנויות, הן בשוק הציבורי והן בשוק הפרטי. ברור שזה לא המצב בחלקים רבים בשוק. אבל לא אוכל להתחרות בשוק הזה, שהוא מסובך מאוד, בלי שאביא אליו בכל שנה שיפור למוצרים שלי. זה להיות עם האצבע על הדופק, להיות שותף אמיתי של הלקוח - כי אחרת לא תדע לאן לכוון, וזה מתבטא, בין היתר, בהשקעות גבוהות במחקר ופיתוח בשיעור של כ־15% מהמכירות בשנים רגועות, והיו גם שנים שהשקענו 25%".

נובה מעסיקה כ־1,200 עובדים, מתוכם כ־650 באתר המרכזי שלה ברחובות. שאר העובדים נמצאים בגרמניה, בארה"ב, בדרום קוריאה, בסין ובטאיוואן. בכל שנה, מאז שפרצה הקורונה ב־2020, מצבת כוח האדם שלה גדלה בכ־250 עובדים. "נובה לא הושבתה בתקופת הקורונה אפילו יום אחד. שום פיטורים ובלי חל"ת. ב־2020 וב־2021 גייסנו הכי הרבה עובדים, ואלה היו התקופות הכי טובות שלנו מבחינת צמיחה", מתגאה אופנהיים.

איך צומחים כשהשמיים סגורים ואנשים ספונים בבתיהם?

"נערכנו מהר מאוד למצב הזה, וגם לקחנו סיכונים גדולים. חלק מהקריירה שלי עשיתי בסין וגם הייתי במשך תקופה ברילוקיישן עם המשפחה בהונג קונג בזמן התפרצות הסארס. בישראל הסארס לא הורגש, אבל הוא השבית לגמרי מדינות באסיה, היו הגבלות, וטיסות התאפשרו רק באמצעות ויזות מיוחדות. כמי שחווה את הסארס, פיתחתי כנראה חושים למגפות וגם הבנתי את היחסים שבין סין לעולם. כשסין התחילה לדווח בינואר 2020 על מקרי הקורונה הראשונים אצלה, הבנתי שהמצב חמור פי 1,000".

מה עשיתם בחברה כשהבנתם ש'ארגז החול' משתנה?

"יש לי בנובה כמה עמיתים שיש להם עבר במזרח הרחוק. התכנסנו למשך יומיים כדי לעשות הערכת מצב ולפתח תוכנית לקראת היערכות לתרחישים שכוללים את סגירת השמיים ושיבושים שיחולו בשרשראות האספקה. וכל זה קרה בזמן שעדיין לא מדברים בכלל על קורונה, בימים שהיו רק אינדיקציות ראשוניות ומדאיגות לגבי משהו חריג שקורה בסין".

אפשר להניח שהחששות האלה חלחלו מהר גם לעובדים.

"אחת ההחלטות הראשונות שלנו דיברה על כך שאנחנו חברה חזקה ורווחית, ולכן לא היו פיטורים. חשבנו שהתקופה הזאת (הקורונה) תימשך כמה חודשים, לא חשבנו במושגים של שנים. ההחלטה השנייה היתה שאנחנו לא מתפשרים על איכות תהליכי הייצור ולא מחמיצים הזדמנויות. אין כאן נאמנויות מצד הלקוחות, הם יתחברו למי שיספק להם את מה שהם צריכים לפי תוכניות העבודה שלהם. ראינו במצב הזה הזדמנות להגביר את תפוקת הייצור".

ועדיין, זה דורש אספקה סדירה של חומרי גלם וחופש תנועה לעובדים. יש אילוצים שהיו יכולים לטרפד לכם תוכניות.

"נשארו לי 'שריטות' מתקופת הסארס. אז הלכנו לספקים ורכשנו ציוד וחומרי גלם לתקופה של 18 חודשים - עוד לפני שצצו כל הבעיות שיצרה הקורונה. אנחנו עדיין משתמשים בחלק מהמלאים האלה, וזאת לאחר שב־2021 הגדלנו אותם פי 3. כמעט לא היינו צריכים לטוס, כי יש לנו אנשים בכל אזורי הפעילות שלנו בעולם, וגם את מספרם הכפלנו בתוך חצי שנה. במבחן התוצאה, הצעדים האלה הוכיחו את עצמם. עובדה שבתקופה הזאת עשינו פי 2 ממה שכל השוק עשה. בכלל, נכנסנו אל המשבר הזה במצב טוב, עם 600 מיליון דולר בקופה ועם רווחיות טובה".

אולי זה מה שאיפשר לך לקחת סיכונים גדולים כל כך?

"בזמנים של חוסר ודאות, בדרך כלל עוצרים. אבל בחרנו להסתכל על ההזדמנות. אם אתה רוצה לנצל הזדמנויות, אתה צריך להשקיע ולקחת סיכון - ולקחנו פה סופר־סיכון. אם היינו יוצאים מהקורונה עם כל היקף העובדים שקלטנו וכל המלאים שרכשנו מראש והחברה חלילה היתה מפסידה, היה קשה מאוד לתקן את זה. לשמחתנו, זה עבד לנו טוב".

הדיכאון הכללי שעולה מהכותרות המבשרות על גלי פיטורים בחברות הייטק לא ניכר במסדרונות של נובה. בזמן שבחברות החלום מתאבלים על קץ עידן הכסף הזול ועל סוף עונת מסיבות הקצף המפונפנות, החברה הוותיקה מרחובות, כמעט בת 30, מתגאה בהיותה חברה בוגרת, צומחת ורווחית "עם הוכחות וקבלות", כפי שאופנהיים מתעקש להדגיש. "אני שמח שבסוף כל סייקל וכל תיקון מגיעים למסקנה שהמודל הבסיסי הנכון של חברות ערך הוא צמיחה בהכנסות, בהשקעות ויציבות ברווחים. זה מודל שקיים כבר מאות שנים והוא מוכח פעם אחר פעם".

וזה בשונה ממודלים שהחלו לצוץ עם היציאה מהקורונה?

"נכון. ומה שקרה בעידן של הכסף הזול ושל עודף ביקושים זה שנוצרה אופוריה שאפשרה את תיעול הכסף למודלים בעייתיים".

כמו הספאקים וחברות החלום?

"כן. וזה מודל בעייתי של חברות שמגדירות חלום מסוים, ואני לא יודע אם בכלל יש להן הכנסות. הן בטוח מפסידות המון כסף של משקיעים, ושוק ההון יצר התמכרויות לגיוסים ולהוצאות. החברות האלה לא מפתחות שרירים לניהול נכון של רווח והפסד. אלה סטארט־אפים גדולים שהמשקיעים דאגו לתדלק - ועכשיו, כשנגמר הכסף, זה פשוט לא מכניס להילוך השני. זה מה שקורה כשחברה שמכניסה דולר אחד מוציאה דולר וחצי. אם אתה במצב כזה ואתה רוצה להגיע לרווחיות, אתה בבעיה גדולה.

ההתמכרות של החברות האלה להוצאות גדולות בהנחה שהכל יהיה נפלא כי הן יוכלו לקבל בבוא העת עוד כסף, יוצר מנגנון בעייתי. השוק צריך לעבור תיקון. סטארט־אפים צריכים לקבל כסף לפי קצב ההתפתחות שלהם, והם צריכים להיות כל הזמן רעבים. בעידן הנוכחי, המשקיעים חייבים לראות רווחיות. מהצד השני, יש מנגנונים ספקולטיביים שיצרו רווח זמני למשקיעים ואיבדו את הבקרה הציבורית, כמו ספאקים. המשקיעים הראשונים של הספאקים עשו ים של כסף, והמשקיעים השניים והחברות יצטרכו לתקן את זה. המשבר הנוכחי מוכיח שכסף זול, שניתן בלי הגבלות, מתחיל לפגוע בהתפתחות הטכנולוגית".

ואיפה נובה מוצאת את עצמה בתוך כל ההייפ הזה?

"בסופו של ההייפ, כולם חוזרים אלינו ולחברות מבוססות וצומחות אחרות. כשחברות עושות ספאק ומונפקות ב־8 או ב־12 מיליארד דולר, צצות השאלות איפה צ'ק פוינט ונובה ולמה הן לא צומחות ככה, וזה אף שצ'ק פוינט ונובה צומחות כבר 20 שנה. ואז אתה מוצא שצ'ק פוינט שווה היום יותר מ־10 חברות שהונפקו או התחברו לספאק. חייבים להבין שסיפור הצלחה של חברה לא יכול להימדד בשנה או שנתיים, כי אלה חברות שלא ראו משבר. כשחברה צומחת, לפעמים מתבלבלים ושוכחים לבדוק את הרווחיות שלה, לברר אם המודל שלה קיומי, שגם אם היא מוכרת חלום נכון - להבין מתי הוא ניתן להגשמה. היתרון של חברות צומחות ורווחיות זמן רב הוא שהן כבר ראו הכל. ראיתי שלושה משברים כלכליים ושתי מגפות, ואצלי הכל נמדד לפי הרווחיות. אם תבקש מחברה לא רווחית 5% רווחיות, היא תגיע לשם אולי בעוד שנתיים. אצלי תקבל את זה מחר בבוקר כי אני יודע להפעיל את השריר הנכון".

שליש מעובדי נובה מחזיקים בתארים מתקדמים במתמטיקה, כימיה ופיזיקה, לרבים מהם גם תארי דוקטור. המחסור בעובדי הייטק משפיע גם עליה - ומאלץ אותה להתיישר לפי כללי המשחק הנהוגים בשוק: להעלות שכר ולפעמים גם לחזר במרץ אחר טאלנטים: "בשנתיים האחרונות, השכר הממוצע בנובה עלה ביותר מ־10%, ובהגדרה, צריך להתחשב גם באינפלציה ובכך שהכסף נשחק, בייחוד כשיש לנו עובדים במדינות שבהן האינפלציה עלתה גם ב־8%. בלי להיכנס למספרים, בתקופת הקורונה, הבונוסים, המניות והאופציות לצד העלאות בשכר שעובדים קיבלו כאן - היו הגדולים ביותר בכל הזמנים".

אתה משתתף במצוד אחר יוצאי 8200?

"כשאני מסתכל אחורה, אני לא חושב שבשנה האחרונה גייסנו כאן מישהו מיוצאי 8200. זה לא המקום המרכזי שאני מחפש בו עובדים. עיקר האנשים שבאים לנובה הם דווקא יוצאי מכון ויצמן ובעלי תארים מתקדמים מאוניברסיטאות ברחבי הארץ. נובה היא מקום טוב ליוצאי יחידות 81 ותלפיות. יש לי פה את אחוז התלפיונים הכי גדול בישראל".

איך אתה מצליח לשמר את העובדים שלך?

"הרעיונות שלנו בכל הקשור לגיוס עובדים מאוד מסודרים. מועמד לתפקיד שיגיד לי שרמת המשכורת שאני מציע לו לא מספיק טובה – לא מתאים לעבודה בנובה. ברור שאנחנו מדברים על שכר ואין ספק שהם צריכים להיות מתוגמלים יפה, אבל רוב האנשים כאן מתעניינים בפיתוח הקריירה שלהם, בפיתוח מקצועי. מי שמצליח כאן זה לא מי שבא בגלל השכר, אלא משום שאני מציע לו אופק של התפתחות. המקום הזה הוא גן עדן לפיזיקאים ולמתמטיקאים".

העבר של אופנהיים לא כולל שירות באחת היחידות הטכנולוגיות היוקרתיות של צה"ל. את שירותו הצבאי עשה בחיל הים, כמפקד סטי"ל, ולאחר מכן באגף המבצעים של החיל. את הניהול של נובה הוא קיבל לפני כעשור, עם פרישת המנכ"ל הקודם גבי זליקסון. לפני כן הוא מילא תפקידים בקומברס ובאורבוטק, שנמכרה ב־2018 ל־KLA Tencor האמריקאית תמורת 3.4 מיליארד דולר. את האקזיט הזה הוא רואה כהחמצה גדולה: "בעולמות שלנו, חברות בגודל בינוני וטיפה מעל, כמו אורבוטק, יכולות לצמוח הרבה יותר כחברות עצמאיות מאשר בתוך תאגיד אמריקאי ענק כמו KLA".

מכירת אורבוטק היתה טעות?

"כן. המכירה של אורבוטק היתה טעות. כל חברה שמגיעה לסדר גודל מסוים צריכה לעשות את החישובים שלה - אם יש לה עוד כסף כדי להשקיע ואם היא מסוגלת להתחרות בגדולים. כל עוד יש לך מרווח שמאפשר לך צמיחה, אתה רווחי ויש לך ערך בשוק - אתה פשוט תמשיך לצמוח. אני חושב שבמקרה של אורבוטק האקזיט היה מוקדם מדי. היא היתה חברה טכנולוגית צומחת בשוק מרכזי, עשתה לפני כן רכישה מרכזית של SPTS הבריטית, ולאורך הזמן היא היתה יכולה להתפתח לחברה גדולה מאוד, כאן בישראל. בכלל, אם היא היתה נמכרת חצי שנה מאוחר יותר, היא היתה מקבלת מחיר גבוה הרבה יותר. בשונה מאורבוטק, יש חברות תוכנה שמגיעות להיקפים של כמה מאות מיליוני דולרים, ואתה כבר מבין שאין להן יכולת להתקיים עצמאית בצורה אמיתית ואתה רואה את האקזיט שמגיע - כי אין להן סיכוי ויכולת להתחרות עם סיסקו או מיקרוסופט. חברות שלא נולדו לאקזיט צריכות לחכות".