למה שלא יהיה לכל קבוצה ישראלית יועץ מהשייטת או סיירת מטכ"ל?

בחודש שעבר, במהלך פודקאסט של Training Ground Guru, איאן ברונשוויילר, המנהל הטכני של סאות'המפטון, חשף כי המועדון משתמש בקצין לשעבר ב-SAS, היחידה הבכירה ביותר בכוחות המיוחדים של הצבא הבריטי, כדי לאמן את השחקנים הצעירים של המועדון.

במשך שנים לסאות'המפטון היתה את אחת מאקדמיות הכדורגל הטובות ביותר. השינוי בבעלות המועדון בעונה שעברה הוביל לחידושים וחידושים נוספים בארגון.

פלויד וודרואו, שהצטרף ל-SAS בגיל 22 (אחד מהחיילים הצעירים ביותר ביחידה) ושירת באפגניסטן ועיראק, זכה בעיטורים וגם חבר במסדר האימפריה הבריטית (MBE) בעקבות השירות שלו - הוא המומחה הצבאי שהצטרף לסאות'המפטון. הוא כעת עובד כיועץ לחברות ובין השאר עובד עם קבוצת הפרמיירליג. לקבוצה מדרום אנגליה הגיע דרך ברונשוויילר, שכשעבד בהתאחדות הכדורגל האנגלית אחת מהמשימות שלו היתה למצוא ארגונים, עמותות וחברות מצטיינים וללכת להשתלמויות בהן כדי להביא חלק מהידע ומתודות שלהם להתאחדות הכדורגל.

אחד מהארגונים שהגיע אליהם היה ה-SAS. "הייתי הרבה זמן בקבוצת הרוגבי המצטיינת סאקרנס, הייתי בגוגל וחלק מהזמן הייתי עם חיילים של ה-SAS. פלויד וודרואו הוא חייל מצטיין שהפך לאיש שעומד בראש וועדת הקבלה ליחידה. השתמשנו בו כמאמן תרבות בתוך תוכנית הפיתוח של נבחרת אנגליה. הוא עשה זאת נהדר באנגליה ועכשיו הוא איתנו בסאות'המפטון" סיפר ברונשוויילר .

העבודה של וודרואו, כמאמן תרבות או יועץ ארגוני, היא לפתח את הכישורים של המאמנים ושל המועדון. כישורי בחירת האנשים ואימון. "יש לו את הידע של איך לפתח אנשים להיות הכי טובים בתחומים. הוא יודע באילו סטנדרטים התנהגותיים הם צריכים לעמוד. הוא יודע על אילו דברים אסור להתפשר" אומר ברונשוויילר. "ספורט מקצועני בינלאומי הוא לא לכל אחד, בדיוק כמו שלהיות ביחידה כמו ה-SAS זה לא לכל אחד. זה צריך לבוא כהחלטה, צריך להקריב, צריך לשלם על זה בדברים מסוימים. התוכניות אימון שלנו נעזרות במודלים של ה-SAS ואנחנו בונים אותן כדי לחשוף את השחקנים, במהלך מסע הפיתוח שלהם, לחוויות הרלוונטיות שהם יחוו כשחקני פרמיירליג. זה אחד מהעקרונות של ה-SAS - יצירת מצבים באימונים שהם יראו כשחקנים או חייילים ב-SAS. ב-SAS התוצאה של ביצוע רע היא מוות. אצלנו התוצאה של ביצוע רע זה הפסד במשחק כדורגל. יש הבדל עצום. עם זאת, חשוב מאוד להבין את העקרונות המנחים באימון להיות עלית".

פלויד וודרואו בנה שתי תוכניות פיתוח אישיות לשחקנים ביחד עם הפסיכולוג של מועדון. התוכניות הן לשחקן וגם לאדם כי "הסיכויים להיות כדורגלן פרמיירליג או אפילו שחקן מקצועי לזמן רב" הם קטנים. וודרואו עובד מצד אחד על שיפור "כישורי החיים" של השחקנים - איך לעבוד בצוות, איך להשקיע, במה להשקיע, איך להתנהל כחבר בצוות, איך לעבוד עם אנשים וכו'. ובמקביל עובד גם על התמודדות עם לחץ - פיזי וקוגניטיבי. הוא גם עוזר בתכנון תרגילים כדי לראות איך הם עובדים כקבוצה, כאינדיבידואלים, איך עומדים בלחצים כאינדיבידואלים וכקבוצה. אגב, גם המאמנים הבכירים בסאות'המפטון נאלצו לעמוד במבחנים של החייל המצטיין של SAS כדי ללמוד וללמד משהו על מנהיגות ודוגמה אישית.

סאות'המפטון אינה הקבוצה היחידה שמשתמשת בטכניקות צבאיות לפיתוח תרבות מועדון. מיאמי היט, למשל, מתגאה ב"תרבות ההיט", שהרבה ממנה מבוסס על האובססיה של נשיא הקבוצה פאט ריילי לאימונים צבאיים ואימונים של חיל האוויר האמריקאי.

בודו גלימדט, אחת מהקבוצות הטובות ביותר בנורבגיה למרות תקציב קטן, גייסה את ביורן מאנסוורק, טייס בחיל האוויר הנורבגי לשעבר (שירת באפגניסטן ולוב) לתפקיד המאמן המנטלי של הקבוצה. הוא מעביר את השחקנים אימוני מיינדפולנס, יוגה, מדיטציה ועם טכניקות לימוד ותחקור של חיל האוויר הפך את הקבוצה לאחת מהקבוצות החזקות ביותר מבחינה מנטלית.

מאנסוורק מנהל מדי יום מפגשים אחד על אחד עם כל השחקנים - כל מפגש כ-30 דקות. יש גם מפגשים קבוצתיים אבל רוב העבודה היא באחד על אחד. השחקנים מקבלים שיעורי בית והם צריכים לנתח את התחושות, רגשות והחוויות שלהם מכל משחק ואימון. הוא גם מבקש מהם "לתחקר" בתנועה מה קורה - בדומה לחיל האוויר הישראלי. מבחינת רוב השחקנים כמעט כל אירועי דורש חקירה מחדש שלו ובאופן די מיידי. המטרה היא לנסות להבין מה קרה ואיך לתקן את זה בזמן אמת.

כשהקבוצה סופגת שער אפשר לראות את השחקנים מתכנסים במהירות ומדברים על מה שקרה. זה קורה גם אם התקפה מתחרבשת או נעשתה טעות שלא עלתה בשער או בהחמצה. מאנסוורק טוען שהמטרה היא לא "לחשוב על התוצאות - כי חשיבה על תוצאה מולידה לחץ. המטרה היא לחשוב ולהתמקד בתהליך. החשיבה על התהליך היא הרבה יצירתית ופחות מלחיצה".

למרות שבישראל יש יותר ידע על ביצועים צבאיים - במיוחד בקרב אנשי היחידות המיוחדות וחיל האוויר - והרבה מאוד הבנה עמוקה באיך לבנות צוותים מנצחים, מעטים הם אנשי הכדורגל הישראליים שמכניסים אלמנטים צבאיים לתוך המתודות והאימונים שלהם. בכל נושא הסינון ובחירת השחקנים, גיבוש הצוות ואפילו תדרוכים או התנהגויות מנהיגותיות, המאמן הישראלי או המנהל הספורטיבי הישראלי הממוצע יעדיפו להתעלם כמעט לחלוטין מהידע הרב שיש בנושאים האלה בקרב היחידות המיוחדות.

גם ההתאחדות לכדורגל לא ממש מנצלת את הידע הזה.

במהלך אליפות אירופה עד גיל 19, נאום חוצב להבות של אופיר חיים, מאמן נבחרת ישראל, נהפך לוויראלי במיוחד. נראה שהשחקנים התרגשו מאוד מדבריו של אופיר חיים, שדיבר בתשוקה ולהט. מה שפחות זכור זה שאחרי הנאום הזה השחקנים הפסידו לאנגליה בשלב הבתים.

עמיר מנחם, קצין לשעבר ביחידה מובחרת ומנהל ומייסד תנועת חמש אצבעות, ראה את הנאום המרגש ופחות התלהב. לפיו, אופיר חיים, בלי לדעת כמובן, אמר לשחקניו את כל הדברים שלא צריך להגיד לפני שיוצאים למשימה. הוא לא עזר להם או למנטליות שלהם. כן, אולי הם היו מלאי מוטיבציה ונלחמו עד הסוף אבל ייתכן שנאום שקול יותר, היה יעיל יותר. דברים דומים אפשר לומר על הנאום המרגש והוויראלי של ערן זהבי לפני משחק הפלייאוף מול סקוטלנד. הדברים האלה מצטלמים יפה, מאוד מרגשים ומאוד ויראלים אבל הם לא עוזרים למשימה.

אולי אם בכדורגל הישראלי היו יודעים לנצל את הידע הרב שיש בישראל בכל מה שקשור לבניית צוותים מנצחים ויעילים, היה לישראל גם יתרון יחסי משמעותי על פני היריבות. גם בגיל בוגרים.