דו"ח מררי - שב"כ לעניים

שוטרי משטרת ישראל מחויבים לענוד על המדים תג זיהוי עם שמם. התג נועד להרתיע מפני שימוש לרעה בכוח, והוא מאפשר לאזרחים להתלונן כאשר לובש מדים חורג מסמכותו. חשאיות ואנונימיות, הבין גם המחוקק, מאפשרות לבעל שררה לעשות ביתר קלות מעשים שיימנע מלעשותם בריש גלי. לכן הן הוגבלו.

את דו"ח צוות הבדיקה בראשות עמית מררי, על שלל הקביעות מרעידות הסיפים שלו, צריך לקרוא גם דרך הפריזמה הזאת: הצוות חשף באומץ נורמות פעילות במשטרה שלא יעלו על הדעת במשטר דמוקרטי. הוא הצביע על חריגה ארוכת שנים מהחוק, על סטנדרטים של הסתרה ועיגול פינות, על גוף שאמון על שמירת החוק אך גם עושה דין לעצמו. אלה אפשרו שימוש שלא כדין ברוגלות רבות עוצמה כדי לשאוב מידע מטלפונים של אזרחים.

אבל הדו"ח לא חשף מי. כל האחראים לכל המעשים והמחדלים שפורטו על ידי הצוות נותרו מאחורי מסך של חשאיות ואנונימיות. אי אפשר להצביע עליהם, אי אפשר לתבוע מהם הסברים. כוחם נשמר להם. הם שוטרים, אך התגים שלהם נשארו מוסתרים.

הצוות מונה 50 התכנסויות שלו לדיון ופגישות עם עשרות שוטרים, מפקדים, משפטנים ואנשי חברות הסייבר. ועדיין מופיעה בו שורה שלא תיאמן, ולפיה "לא ידוע לצוות הבדיקה באיזה שלב הוחלט להפעיל את המערכת" לפני שהותאמה לדרישות החוק.

הצוות ידע לומר שהמערכת הופעלה "לערך בתחילת 2016” ועד היום (כמעט 7 שנים) "ללא ניוון טכנולוגי של היקף היכולות הפוטנציאליות... אשר אינן בסמכות משטרת ישראל להאזנת סתר לפי החוק". אבל הוא אינו יודע לומר מי נתן את ההוראה לעשות שימוש בכלי כה רב עוצמה, שמחייב מטבע הדברים הנחיה מאוד מגבוה והפעלה של עשרות קצינים, שוטרים וחוקרים.

אולי לא במקרה אנשי הצוות לא יודעים לספק את התשובות לכל אלה. דו"ח הרוגלות חשף עד כמה עמוק חלחלו לתוך המשטרה האזרחית תפיסות עולם ונורמות עבודה שב"כיות: הסתרה כדרך פעולה, מרחב עבודה כמעט בלתי מוגבל, חשאיות כסטנדרט. לא רק מול הנעקבים, גם מול גופי הפיקוח.

בעניין הזה, ממצאי הדו"ח מסמרי שיער, משום שהם חושפים מערך חשאי שהיה כמעט נטול בקרה, כזה שלא יעלה על הדעת שיתקיים במדינה דמוקרטית ובגוף שמחזיק בכל כך הרבה עוצמה — ולעניין זה לא חשוב אם מעטה החשאיות נולד בתום לב או בכוונת מכוון.

היועמ"ש והפרקליטות מודרו: הדו"ח אמנם קובע שהיה ידוע להם שקיימת מערכת להאזנת סתר בשם סייפן, אבל "על אף מערכת היחסים ההדוקה וההתייעצויות השוטפות של משטרת ישראל... לא הועברו למשרד המשפטים... כלל מאפייני המערכת... (ו)ממילא לא התקיים דיון עקרוני בנושא בייעוץ המשפטי לממשלה".

בתי המשפט קיבלו מידע חלקי, כמעט בקריצת עין: "הצוות לא מצא כי המשטרה פעלה כדי להסתיר מידע מבית המשפט... יחד עם זאת, בבחינה בדיעבד, נוכח מאפייני המערכת... היה מקום גם להרחיב בפני בית המשפט באשר לשיטת הפעולה להאזנה, סוג המידע החורג הצפוי להתקבל... והפרקטיקה המובילה לכך שעשוי להתקבל מידע אגור הקודם למועד ההדבקה ולמועד הצו".

אפילו היועצים המשפטיים בתוך המשטרה לא ידעו הכל: הדו"ח קובע ש"נוהלי עבודה הנוגעים להפעלת סמכות כה פוגענית כמו האזנת סתר, מחייבים את אישור הייעוץ המשפטי למשטרה". אבל מתברר שהייעוץ המשפטי של חטיבת הסייבר "אינו כפוף לייעוץ המשפטי למשטרה", והיעד הכפיפות הישירה "עלול להוביל לכך שסוגיות המחייבות ידיעה ומעורבות של הייעוץ המשפטי למשטרה, לא יובאו לידיעתם המפורשת".

הקונסטרוקציה הזו של הסתרה רב־שכבתית הפכה דה־פקטו את חטיבת הסייבר ואת היחידות שנהנו מתוצריה למעין גוף חוץ משטרתי. מערך אוטונומי רב עוצמה, חשאי, הכפוף לפיקוח פנימי מקל ואינו מספק דין וחשבון כמעט לאיש. שב"כ לעניים, רק בלי שמישהו יבהיר עד כמה תהומיים פערי התפקיד ותכלית הפעולה בין שני הגופים.

קשה שלא לקשור בין השתרשות תפיסת העולם הזו לבין העובדה שבראש המשטרה עמד במשך שלוש שנים מי שהיה סגן ראש השב"כ, ואל חטיבת הסיגינט שלה הובאו יוצאי יחידות מודיעין צה"ליות שהיו מיומנים בטירגוט אויבים, וכנראה לא הפנימו את המעבר לעבודה מול אזרחים.

פירות הבאושים של פעילות יחידת הסיגינט מאיימים כעת להרקיב תיקים פליליים בחקירה או שכבר נדונים בפני בית המשפט. לא בכדי נאלץ פרקליט המדינה להורות על בדיקת תיקים מיידית כדי לבדוק אם השימוש המשטרתי בתוכנה במסגרת החקירה חרג מהצו. לא בכדי צריך כעת לדון סוף סוף מה עושים עם המידע שנשאב שלא כדין, ולטענת המשטרה מעולם לא הועבר לפרקליטות - אך ככל הידוע גם טרם הושמד.

ההשלכות של ההתנהלות המשטרתית היו עלולות להיות דרמטיות עוד יותר, ככל שהגוף האמון על שמירת החוק במדינה היה ממשיך ומתנתק מהפיקוח שלה, עושה דין לעצמו ומנהל עצמאית את פעילות ההאזנה בלי להמתין לחקיקה מסודרת. לכן כל כך חשוב שהדברים נחשפו, וחשוב לא פחות שהצוות השכיל להציף את ממצאיו ומסקנותיו ולא קבר אותם. בעולם מושלם, גם בכירי המשטרה היו עונדים כעת את התגים בגאון, מתמודדים עם המסקנות, מתנצלים ומתחילים לתקן.