היום שאחרי האקזיט: מה יעשה קיבוץ שמיר עם חצי מיליארד דולר

ביום שאחרי האקזיט של שמיר אופטיקה בחצי מיליארד דולר, בחדר האוכל של קיבוץ שמיר שמרו על קו קולינרי עממי, והגישו לסועדים חזה עוף על הפלנצ'ה, כרעיים, דג מטוגן ו"משה בתיבה": "לא שותים כאן שמפניות. אפילו בקבוק שמפניה אחד לא פתחו. גם גלידה לא הוציאו", אומרת חברת קיבוץ שמתעקשת לא להסתנוור מהמספרים החלומיים שבהם נמכרו בשבוע שעבר 50% ממפעל שמיר אופטיקה לענקית הצרפתית אסילור־לוקסוטיקה (EssilorLuxottica). "התרוממות רוח? אנחנו קיבוצניקים, אנשים מאופקים. בסך הכל התחושות כאן טובות, אבל צריך גם פרופורציות. מפעל האופטיקה שלנו הוא סיפור של כמעט 50 שנה. אני עבדתי בו כשהייתי צעירה יותר, יש כאלה שעובדים שם 30 שנה. אז נכון שהבטיחו לנו שהפעילות תימשך כרגיל ושהעצמאות של החברה תישמר, אבל אתה לא באמת יודע מה יהיה מחר. לטוב ולרע, זה כבר לא שלך".

המכירה של 50% מאחזקותיו של הקיבוץ בשמיר אופטיקה לאסילור־לוקסוטיקה עברה את אספת החברים ברוב מוחלט. "אפשר להגיד שההחלטה אושרה בלי מתנגדים. אולי היו מתנגדים, אבל הם לא באו לאספה", מספר ל"כלכליסט" חבר הקיבוץ דגן אבישי. גם לאבישי (62) נדרשה תקופת הסתגלות לרעיון ששמיר אופטיקה, שהיה בשני העשורים האחרונים ביתו השני שמרוחק כ־200 מטר מביתו הפרטי, כבר לא "שלו". הוא מילא בחברת האופטיקה שורה של תפקידים בכירים, ובין השאר היה אחראי על פיתוח פעילותה העסקית באסיה, ובזמן שהיא הנפיקה בתל אביב ובנאסד"ק ב־2005 היה הסמנכ"ל שלה.

בשונה משאר חברי הקיבוץ שהופתעו מהאקזיט הגדול, לאבישי היה די זמן כדי לעכל את המהלך הדרמטי ולהתיידד איתו. במשך חודשים ארוכים היה מעורב בפרטי המו"מ הסודי בין יו"ר החברה עמרי רותם והמנכ"ל יגן משה לבין נציגי הענקית הצרפתית.

זה אקזיט שני שקיבוץ שמיר עושה לחברת האופטיקה שלו עם אותה פרטנרית מצרפת. הראשון היה ב־2011, כשהוביל את המכירה של 50% מהחברה, מתוכם 37% של הקיבוץ ו־13% שהוחזקו בידי הציבור, לפי שווי של 260 מיליון דולר.

"תעשייה עם טכנולוגיה טובה שרוצה להמשיך ולהתרחב לא יכולה להישאר בגבולות ישראל. אחרי הכל, אנחנו חברה קטנה שלא יכולה למכור ולפעול בעולם באותם היקפים ועוצמות שיש לאסילור, ששווה יותר מ־70 מיליארד יורו, מוכרת ב־22 מיליארד יורו, מחזיקה ב־18 אלף חנויות ועובדת עם הרשתות הכי מפורסמות בעולם. העסקה הזאת תעשה לשמיר אופטיקה רק טוב".

כיום שמיר פועלת בכ־20 מדינות, ומעסיקה כ־2,500 עובדים. כ־50 מעובדי שמיר אופטיקה הם חברי קיבוץ, ועוד רבים מן העובדים הם תושבי הקיבוץ שאינם חברים. "פעם חשבנו שקיבוץ יכול להיות אור לגויים, שכולם יהיו כמונו ושנוכל להיות סוציאליסטים בעולם קפיטליסטי. אז נשארנו סוציאליסטים, אבל פנימה. אנחנו מתעקשים להמשיך ולקיים הרבה מאוד ערכי שוויון, בדגש על ערכי הערבות והעזרה ההדדית בין החברים בצורה ששום ארגון בעולם לא עושה. כלפי חוץ, אנחנו פועלים לפי העקרונות העסקיים של היצע וביקוש. זאת הכלכלה", אומר אבישי.

אבישי מתעלם מהניחושים על סכומי הכסף שהולכים לזרום לחשבונות הבנק של מאות החברים, קצת מותש מניסיונות נשנים להסביר ולהבהיר שטרם התקבלו החלטות על ייעוד הכסף, מזכיר שכל האקזיט החלומי הזה טרי ובן ימים אחדים בסך הכל, ואי אפשר להחליט החלטות אחראיות בנושא כה חשוב כמו זה מהרגע להרגע: "לכל דבר תבוא העת שלו. אני מניח שנפזר את הסיכון, לא נלך על השקעות מסוכנות. תמיד נעדיף להשקיע את הכסף במה שיבטיח לחברים הכנסה קבועה וגבוהה כמה שיותר כדי שיוכלו לשמור על רמת חיים גבוהה. אבל באמת שלא החלטנו. למי היה זמן? אנחנו עוד נעשה את זה בצורה מסודרת, נתייעץ עם מומחים. אין סיבה לרוץ לשום מקום. זה לא שאנחנו עניים ואין לנו פרוטה.

"אתם לוקחים את המספרים של המשפחות ושל החברים ומתחילים לחשב את סכומי הכסף שאנשים יקבלו. זה שטויות וזה גם לא נכון. הרי אנחנו מתנהלים כבר הרבה שנים עם שתי חברות מאוד חזקות שהפכו את שמיר לקיבוץ מבוסס, שיש לו כסף בבנק ועוד אמצעים שממשיכים לייצר לו כסף".

הוא מסרב לנקוב בסכומי הכסף, כחלק מהנחיה של הנהלת הקיבוץ לשמור על שתיקה בנושא, בין השאר כדי לא לנקר עיניים: "יש לנו כאן תקציב קהילה שהוא סכום יפה מאוד ואני לא אכנס איתך למספרים, כי אם תלך לקיבוץ אחר יגידו לך שזה רבע או שליש מתקציב הקהילה שעומד לרשותם ואז אנחנו לא נצא טוב. יש לא מעט קיבוצים בארץ שהם לא במצב הכי טוב, יש כאלה גם בסביבה שלנו, כך שאני לא רוצה להכניס לאף אחד אצבע לעין".

בשטח הכסף הזה מתבטא, בין השאר, בבריכת שחייה שנגישה לתושבי הקיבוץ בלבד, ולא צריכה למכור מנויים לתושבי חוץ כדי להחזיק את עצמה. כמו כן לכל אחד מחברי המשק יש הסדר פנסיוני מכובד, שגבוה מיעד המינימום שקבעה הנהלת הקיבוץ. "אנחנו הקיבוץ המתחדש הכי שיתופי בישראל", אבישי מתגאה. "יש לנו קרן עזרה הדדית עם סכום יפה מאוד למקרה שאחד החברים או בן של אחד החברים יזדקק לעזרה. בשנים הראשונות זה עלה לקיבוץ כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה, היום כבר פחות ויש לאנשים פה פנסיות יפות".

דגן אבישי, חבר קיבוץ שמיר שהיה מעורב במו"מ למכירת המפעל | צילום: יובל אזולאי

לאקזיט מ־2011 אבישי מתייחס כאל מהלך שהפחית רמות סיכון עתידיות לחברי הקיבוץ, ואומר שהנוכחי נועד לבצר את איתנותם הכלכלית: "החברים מקבלים ערובה לביטחון כלכלי ואורח חיים שכולנו רוצים לשמור עליו. מעכשיו אם אחד החברים ירצה לעזור לבן שלו שחי בתל אביב היקרה - הוא יוכל לתמוך בו או לנסוע לחו"ל או לכסות משכנתא שלקח הבן. כל אחד בדרכו ובהתאם לצרכיו. כמו שבן אדם בעיר עושה אקזיט ולמשפחתו מובטחת הרווחה הכלכלית, כאן היא מובטחת ל־180 משפחות, בלי הבדל אם האבא עובד במפעל או במטע או האימא עובדת במטבח או בתור מטפלת".

לדבריו, "היכולת שלנו בעסקה האחרונה עם אסילור־לוקסוטיקה, ההשקעה הנמרצת שלנו במפעלים והיכולת לקיים רמת חיים גבוהה שמאפשרת ביטחון כלכלי לחברים, לילדיהם ואולי גם לנכדיהם הם לא דבר שאני מתנצל עליו.

"מצד שני, אני לא רוצה 'להוציא עיניים' לאנשים, גם לא רוצה שידברו עליי או על החברים שלי, וגם שלא יבואו לפה עיתונאים. אנחנו רוצים לחזור לשקט שלנו".