חידת מניף: איך מרככים את מדיניות הסיכון דווקא כשהריבית עולה?

איך נוצר המצב שבו הסיכון עולה, אבל מדיניות הסיכון מתרככת? חברת האשראי החוץ־בנקאי מניף שעוסקת במימון השלמת הון עצמי ליזמים וקבלנים בענף הבנייה פרסמה בשבוע שעבר את תוצאותיה העסקיות לרבעון השני של השנה. החברה דיווחה על עלייה ברווח, שמבוססת בחלקה על המשך הצמיחה של האשראי, ובחלקה על שינוי חשבונאי שביצעה.

מניף, שבשליטת מאיר שמיר (49% באמצעות מבטח שמיר) ובנק דיסקונט (17% באמצעות דיסקונט קפיטל), הציגה בסוף הרבעון השני רווח כולל שהגיע לכ־30 מיליון שקל — זינוק של יותר מפי 2 לעומת רווח כולל של 12.8 מיליון שקל בתקופה המקבילה. הקפיצה ברווח הכולל הושגה בזכות עלייה של כמעט 80% בתיק האשראי שהסתכם ב־1.7 מיליארד שקל (נתון שמהווה עלייה של כ־40% בהשוואה לסוף 2021), מה שהוביל לניתור של 38% בהכנסות שהסתכמו ב־39.2 מיליון שקל.

בנוסף, לשורת הרווח הכולל נוספו 15 מיליון שקל כתוצאה משינוי חשבונאי. בחודש יולי האחרון מניף שינתה את שיעור ההפרשה הכללית להפסדי אשראי משיעור שעשוי להגיע ל־2.5% לשיעור של 0.4% בלבד מהיקף ההלוואות שלה. השינוי הוביל להפחתה חד־פעמית בהפרשה המצטברת להפסדי אשראי בהיקף של 20 מיליון שקל, מה שתרם 15 מיליון שקל לשורת הרווח הכולל.

מדובר במהלך מעט תמוה בעת הנוכחית, משום שהסיכון בכלכלה בכלל ובתחום הנדל"ן בפרט עלה לאחרונה, וזאת בשל העלייה בריבית על רקע האינפלציה הגואה, שפוגעת בחברות, כולל בחברות הנדל"ן, באופנים שונים, וכן מחלישה את כוח הקנייה של הציבור — הצרכן הסופי של מוצרי הנדל"ן. על פניו, נדמה שבעת הזו חברות לא אמורות לרכך את מדיניות הסיכונים שלהן.

מניף מסבירה שהשינוי נערך בהתאם לאומדנים שמבוססים על מודלים כלכליים ומתודולוגיה לחיזוי הפרשות אשראי, שמבוססים בתורם על הפסדי האשראי של החברה שהוכרו בשנים האחרונות ועל שיעורם מסך המימון שנתנה ללקוחותיה, ושאלו מביאים בחשבון תרחישי קיצון.

בהתייחסותה לסיכונים הנובעים מהתנודות בשיעורי הריבית ובאינפלציה ציינה מניף בדו"ח כי החברה אינה חשופה באופן ישיר לתנודות מכיוון שרק כ־73% ממקורות המימון לתיק האשראי שלה הם בריבית שמשתנה לפי ריבית הפריים, זאת לעומת כ־95% מתיק האשראי של לקוחותיה, ולכן העלייה בהוצאות המימון כתוצאה מהעלאת הריבית במשק תהיה נמוכה מהשיפור בהכנסות המימון שלה.

בנוסף, לדבריה, ההסכמים שבהם היא קשורה והתשומות שהחברה מקבלת אינם צמודים למדד. אולם היא ציינה גם כי לקוחות החברה עלולים להיות מושפעים לרעה ממצב האינפלציה והריבית, וסיכוני האשראי שלהם יגדלו בהתאם. האמירה הזו מוסיפה סימן שאלה בדבר תזמונו של יישום השינוי החשבונאי וצמצום ההפרשה להפסדי אשראי בעת הנוכחית.

בשיחה עם "כלכליסט" אמר מנכ"ל מניף מאור דואק כי "החברה עבדה על שינוי המודל החשבונאי במשך חודשים, עוד לפני שהחלו התנודות בקצב האינפלציה והריבית, כיוון שהמודל הקודם נקבע לפני שנים ארוכות ולא התאים לסביבת השוק החדשה". לדבריו, "המודל החדש דינמי והחברה תוכל להעלות את שיעור ההפרשה בהתאם לרמת הסיכון; כשמבחינה היסטורית שיעור ההפרשה הנדרש של מניף עמד על 0.2%, ולכן שיעור של 0.4% מתכתב עם הנתונים של החברה ואף שמרני מהם. מניף היא אף שמרנית יותר מחברות אחרות".

שינוי המודל החשבונאי מיטיב עם בעלי המניות של מניף בטווח הקצר מכיוון שהוא מעלה את היקף הדיבידנד שהחברה צפויה לחלק בהתאם למדיניות החלוקה שלה, שלפיה בכל שנה יחולקו לפחות 50% מהרווח הנקי כדיבידנד. בשבוע שעבר אישר דירקטוריון החברה חלוקה של 10.5 מיליון שקל, לאחר שבמחצית הראשונה של השנה החברה כבר חילקה 24 מיליון שקל כדיבידנד — סכום שלבדו שווה לכל הדיבידנד שחילקה ב־2021.

דואק עשוי גם הוא להרווח מהשינוי החשבונאי, שכן גובה המענק השנתי שלו תלוי בשורת הרווח של מניף. דואק זכאי למענק בשיעור של 5% מהיקף הרווח לפני מס אם הרווח עומד על 20—75 מיליון שקל, ועוד 3% מיתרת הרווח לפני מס, עד לתקרה של 8 מיליון שקל בשנה. זאת לצד מענק נוסף אפשרי של 3 מיליון שקל. ב־2021 עלות השכר שלו הגיעה ל־10.6 מיליון שקל (1.5 מיליון שקל בשכר קבוע, מענק של 3.8 מיליון שקל ותגמול הוני של 5.3 מיליון שקל). הרווח של מניף לפני מס באותה שנה עמד על 74 מיליון שקל. במחצית הראשונה של 2022 הגיע הנתון הזה ל־60 מיליון שקל, בעוד בתקופה המקבילה הוא עמד על 35 מיליון שקל.