מיכאילו מודריק | צילום: רויטרס
רכישת מורדיק ע"י צ'לסי: 100 מיליון יורו ו-100 מיליון שאלות
בשבוע שעבר הנהלת ארסנל הגיעה לפולין כדי לנהל מו"מ סופי עם שאחטר דונייצק על מיכאילו מודריק, ואז במהלך מהיר אנשי צ'לסי הגיעו וסיכמו על רכישתו בכ-20 מיליון יורו יותר. מה הרכישה מלמדת אותנו על המצב של צ'לסי?
בשבוע שעבר חברי הנהלת ארסנל הגיעו לפולין כדי לנהל משא ומתן סופי עם שאחטר דונייצק על מיכאילו מודריק, שחקן הכנף המוכשר של הקבוצה האוקראינית. הדיווחים היו אופטימיים מבחינת ארסנל שהגיעה כבר לסיכום עם השחקן והייתה במרחק כמה מיליונים מהסכם עם שאחטר. ואז, במהלך מאוד מהיר וחד, אנשי צ'לסי הגיעו לפולין וסיכמו על רכישת מודריק ב-100 מיליון יורו (לא כולל בונוסים), שזה סכום שבסך הכל גבוה בכ-20 מיליון יורו יותר מהגג שארסנל הקצתה לעסקה. בצ'לסי חתמו עם השחקן על הסכם ל-7.5 שנים בשווי 40 מיליון יורו לפחות - יותר מפי 2 ממה שארסנל הציעה לו.
החגיגות של אוהדי צ'לסי היו גדולות ומובנות, במיוחד לאור העובדה שהבעלים של שאחטר הבטיח להעביר 25 מיליון יורו מסכום העברה לגדודים האוקראינים שנלחמים נגד הרוסים.
טוד בוהלי, הבעלים של צ'לסי, אולי מתוך צורך להוכיח את עצמו בשנתו הראשונה בלונדון, השקיע כבר יותר מ-500 מיליון יורו ברכישת שחקנים. רומן אברמוביץ', הבעלים המיליארדר הקודם של צ'לסי, מעולם לא הוציא כל כך הרבה על רכש בשנה אחת - והוא נחשב לאחד מהמבזבזים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי.
כאמור, החגיגות של אוהדי צ'לסי וגם הירידות הקבועות על ארסנל בטוויטר מובנות. מודריק באמת שחקן מיוחד והוא עשוי להיות שחקן גדול במדי צ'לסי אבל צריך להגיד גם שלשלם 100 מיליון יורו על שחקן שב-44 משחקים, רובם בליגה האוקראינית, כבש 12 שערים ובישל 17 זה מעוות את השוק, במיוחד כאשר חוליאן אלבארס (122 משחקים בריבר פלייט, 54 שערים ו-31 בישולים) עלה למנצ'סטר סיטי הקיץ 16 מיליון יורו.
לארסנל גם יש בעלים אמריקאים עשיר מאוד - בעל הון הגדול בערך פי 2.5 יותר מאשר בוהלי - אבל ההצלחה של ארסנל העונה לא נבנתה על הוצאות כספיות גדולות שלו. אדו, המנהל הספורטיבי ומיקל ארטטה, בנו את הקבוצה על כמה עקרונות: רוכשים שחקנים צעירים אך מנוסים, השחקנים צריכים להיות בעלי יכולות מנהיגות ברורות (ולכן רבים מהם קפטנים בנבחרות הצעירות או בנבחרות שלהם) והם צריכים להתאים לערכים שארסנל התגאתה בהם לאורך השנים (עבודת צוות, למשל).
בנוסף, חלק חשוב בהצלחה היחסית של ארסנל השנה הוא החיבור ללונדון בכלל ולאיזלינגטון, השכונה של ארסנל, בפרט. החיבור נעשה דרך יוזמות מקומיות, עיצוב מחדש של הקירות החיצוניים של האצטדיון ובגדי הקבוצה (הומאז'ים שונים למען הקהילה) והסתמכות על מספר גדול, יחסית, של שחקנים מקומיים. זו המסורת של ארסנל - חיבור מאוד ברור וחזק לקהילה המקומית ושחקני בית לונדונים דומיננטים בהרכב.
לארסנל יש היום 47 נקודות ליגה אחרי 18 מחזורי ליגה. בהיסטוריה של ארסנל, 137 שנים, היא מעולם לא השיגה 47 נקודות ב-18 מחזורי ליגה. וזה קורה הרבה בזכות המודל שהחליטו עליו ובישלו זמן רב. לא בזכות הוצאות כבירות בשוק העברות השחקנים.
נכון, ארסנל צריכה יותר עומק כדי להמשיך את ההצלחה, אבל העניין הוא שלהנהלה של ארסנל, לאדו ולארטטה הייתה תוכנית. התוכנית הזו הביאה את ארסנל למקום הראשון בליגה והם לא יסטו ממנה - לא בשביל מודריק ולא בשביל מישהו אחר. לארסנל תמיד היה את המקסימום שהם מוכנים לשלם עבור מודריק והוא היה מתחת ל-100 מיליון יורו.
אם נסתכל על עסקאות עבר של אדו וארטטה - אז ייתכן שדווקא התוכנית ב' - היא התוכנית הטובה יותר. אדו וארטטה רצו את אמיליאנו בואנדיה ואסטון וילה רכשה אותו. במקומו הביאו את מרטין אודוגור, אחד מהשחקנים המצטיינים בפרמיירליג העונה. ארסנל רצו בתחילת העונה את ליסנדרו מרטינס אבל לא הצליחו והביאו במקומו את אולכנסדר זינצ'נקו, שמתגלה כמנהיג מנוסה ומעולה. ארסנל גם כשלה בניסיונות שלה להביא את דושאן ולאחוביץ' ובמקומו הביאה את גבריאל ז'זוס שלא איכזב.
יש מספיק שחקנים טובים בשוק כדי לא להוציא הרבה מעבר ליכולות שלך ולסכן את הגיבוש בחדר ההלבשה.
כמו כן, כמה מסקנות נוספות מהעסקה:
1. ארסנל לא רצתה לסכן את המודל הכלכלי הספורטיבי שלה עבור שחקן וזה ראוי להערכה גדולה יותר מאשר רכישה של אותו שחקן במחיר הגבוה בלפחות 200% ממה שהציעו עליו לפני שנה בלבד.
2. בנקודה מסוימת במשא ומתן, כל משא ומתן צריך לעזוב את שולחן המשא ומתן. כי - כאמור - לפעמיים זה מגיע למחירים לא הגיוניים שבטווח הארוך רק מפעילים לחץ על השחקנים ופוגעים להם בביצועים (כמו כן, כל הכבוד לשאחטר דונייצק וטיפ לחיים: אל תכנסו למאבק עם אוקראינים, זה יגמר בהפסד שלכם).
3. צ'לסי הכניסה את עצמה לצרה עם הפייר פליי הפיננסי. מהקיץ, אסור לקבוצות להוציא יותר מ-70% מההכנסות על רכש ושכר. ב-2022 ההכנסות של צ'לסי עמדו על 479 מיליון ליש"ט,
כלומר, התקרה של ההוצאות היא 335 מיליון ליש"ט. תקציב השכר של צ'לסי העונה הוא 189.5 מיליון ליש"ט - כלומר, אפשר להוציא עוד 145.5 מיליון ליש"ט על רכש ושכר לרכש.
עד כה צ'לסי הוציאה סכום של 454 מיליון ליש"ט על רכש בלבד וזה נתון שלא כולל שכר שחקנים. צ'לסי, בחשבונות שלה, תחלק את ההוצאה על רכש, כפחת, לחמש או שבע שנים - תלוי בכל רכישה אבל סביר עדיין להניח שהעלות השנתית של מסע הרכש של בוהלי, מסע רכש שלא הסתיים, יעלה לה לפחות 90 מיליון ליש"ט בשנה - ושוב, זה מבלי לחשב את השכר, שלפי הדיווחים יעלה בלפחות 50 מיליון ליש"ט בשנה. וזה עוד לפני חישוב פיצויים למאמן תומאס טוכל וצוותו.
כלומר, צ'לסי חייבת עכשיו לעסוק במכירת שחקנים כדי שתוכל לעמוד, רגולטורית, בהוצאות. העניין הוא שזה לא קל למכור שחקנים עם השכר שיש להם בצ'לסי ולכן צ'לסי שולחת בהשאלות שחקנים שעלו לה הון לא קטן כגון טימואה באקאיוקו (כן, הוא עדיין שייך לצ'לסי). הכל נעשה קשה עוד יותר קשה כאשר הצד השני במשא ומתן יודע שצ'לסי חייבת להיפטר משחקנים.
באת'לטיק דווח השבוע שטוד בוהלי "ראה את מה שקרה ארסנל עם מיקל ארטטה והחליט ללכת על 'אותו מודל'". המודל הוא להאמין במאמן שהביא, גרהאם פוטר, ולא להיפטר ממנו גם אם המצב בטבלה גרוע. לפי הדיווחים, בוהלי גם החליט לתת לפוטר "עוד כמה חלונות העברות" לפני שישפוט אותו על התוצאות.
ייתכן מאוד שבוהלי יצליח. אנחנו עדים לכך שכסף קונה הצלחה בכדורגל, אבל כרגע נראה שהוא מסנדל כל סיכוי לניהול נורמלי של הסגל בעתיד הקרוב.