זאת כבר לא רק החקיקה: נתניהו לא כשיר לענות לטלפון האדום ב-3 בלילה

בבוקר שאחרי פיטורי שר הביטחון וליל המחאה הגדול, אין מנוס מלומר – גם עצירה מיידית של חקיקת חוקי הדיקטטורה כבר לא מספיקה. בנימין נתניהו חייב ללכת.

במשך חודשיים מקבל נתניהו בכל יום תזכורות לסכנות שבמהלכים שמקדמת הממשלה בראשותו. מקבל ומתעלם. איומים על קריסת הכלכלה, פגיעה בקטר הצמיחה שלה, הוצאת כספים מישראל וגם מאות אלפים שגודשים מדי שבת את הרחובות בקריאה לעצור את הקרע בעם. נתניהו רואה, סופג וממשיך בשלו. אפשר "לקבל" את זה כמדיניות של נתניהו – הוא שומע את ההערות, שוקל את הדברים ומוכן לקבל אותם.

אבל אלו לא האזהרות היחידות. בכל אחד מהביקורים שלו בחו"ל חטף נתניהו שטיפה מעמיתיו – בלונדון, בפריז ובברלין – על הנזקים המדיניים. הקולות שיוצאים מהבית הלבן אמנם נימוסיים בניסוחם אבל המסרים ברורים – את הנזקים האלה יהיה קשה מאוד להסביר לעולם בפעם הבאה שארה"ב תצטרך להתייצב לצד ישראל בקריאות נגדה במועצת האו"ם.

וכאן בבית שומע נתניהו את האזהרות של ראשי מערכת הביטחון, על האיומים הגוברים, על הסביבה הנפיצה, על ההתקרבות בין סעודיה לאיראן ולסוריה ומעליהם על התפוררות צבא העם. ההחלטה שלו שלא לכנס את הקבינט הביטחוני ולפטר את יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון רק כי העז לעמוד בשער ולקרוא לעצירת החקיקה בטענה שהוא "לא עשה מספיק לבלום את ההשתמטות מהצבא" מראים שבניגוד לדבריו ביום חמישי על "כניסתו לאירוע", נתניהו לא באירוע, הוא בכלל לא מבין אותו.

זה כבר לא הנזק לכלכלה, בריחת המוחות לחו"ל, גלי פיטורים פוטנציאליים ואפילו בידוד מדיני, זו כבר סכנה אמיתית ומיידית לקיומה של מדינת ישראל, כשהאיומים הביטחוניים רק גוברים הודות לברית הקיצוניים שיצר עם סמוטריץ' ובן גביר. במעשיו בימיו האחרונים נתניהו נכשל במבחן הגדול שהוא עצמו קבע – מי אתה רוצה שיענה לטלפון האדום בשעה 3 בלילה?

שיקול הדעת נפגם

אין פה עניין פוליטי. בנימין נתניהו פשוט אינו כשיר יותר לכהן כראש הממשלה. גם אם יעצור את החקיקה, הוא הוכיח ששיקול הדעת שלו נפגם בכך שהעדיף לא לפגוע ביחסיו עם שר המשפטים יריב לוין על חשבון פגיעה בביטחונה של ישראל. את זה אי אפשר לקבל עוד. עצירת החקיקה והתפטרות של לוין, לא ישנו את העובדה הזו, כי אין שום הבטחה שבפעם הבאה שנתניהו יעמוד בצומת דרכים חשובה הוא יבצע את הבחירה הנכונה.

הנזק הנוכחי הוא תולדה של ראש ממשלה מכהן עם כתבי אישום מעל ראשו. עד היום טענו בסביבת נתניהו כי אין מניעה שיכהן כראש הממשלה, כי אין השפעה של האישומים נגדו על תפקודו. החודשיים האחרונים מראים כי הטיעון הזה לא עומד במבחן המציאות יותר.

הסימנים המוקדמים לחוסר הכשירות היו שם כל הזמן, כשאנשים שעד לפני רגע היו מוקצים הפכו תחתיו לרבי כוח וסמכויות ביטחוניות - בן גביר במשטרה, סמוטריץ' באוצר ולוין, שמטרתו להרוס את מערכת המשפט הייתה ידועה מראש, במשפטים. כל אלה היו אינדיקציה לכך שהאינטרס היחיד של נתניהו הוא הצלתו מאימת הדין. לאלה הצטרפו אתמול פיטוריו של שר הביטחון, שביצע את הנדרש ממנו במסגרת תפקידו רק כי הוא מאיים על החקיקה שנועדה להציל את עצמך ממשפט. זהו שיבוש דעת לכל דבר ועניין.

חוק הנבצרות תחילה, דרעי אחריו

בימים האחרונים כבר החלו להישמע קולות מצד מחנה נתניהו שמפנים אצבע מאשימה לעבר בני גנץ, שפסל את האפשרות לשבת בממשלתו של נתניהו. אסור לתת לקולות האלה מקום. גנץ עשה את הטעות הזו פעם אחת – פעם אחת יותר מדי. הוא לא אשם בשיקול הדעת המוטעה של נתניהו וכניסה שלו לממשלת אחדות לא תשנה את המצב.

בסביבת נתניהו מודעים ככל הנראה לכך שהתנהלות הממשלה בראשותו בחודשיים האחרונים מותחת לקצה את הסיטואציה שבה מכהן נאשם בפלילים כראש ממשלה. לכן החוק הראשון לעבור מבין חוקי הדיקטטורה הוא החוק שמונע את הוצאתו לנבצרות. כשברור לכל בר דעת, שהתנהלות ראש הממשלה בימים האחרונים מחייבת בדיוק את זה. גם קידום חוק דרעי 2 מיועדת לכך – ברגע שתהיה לגיטימציה להכניס עבריין שהורשע פעמיים לממשלה – אין מבחינת נתניהו מניעה להמשיך בתפקידו.

ממשלות לא נופלות גם אם הציבור מוחה ברחובות. ממשלות נופלות רק מבפנים, כשחבריה מביעים בהן אי אמון. זה חלק מהדמוקרטיה הישראלית ומחוקי המדינה. ההתעשתות של גלנט ואדלשטיין, שהבינו כי נתניהו מוביל את מדינת ישראל לתהום, אינה מספיקה. אם נותר בקרב יתר חברי הליכוד עוד שמץ של כבוד ואהבה למדינת ישראל ולעם ישראל, עליהם להתייצב לימינם ולפעול להפלת הקואליציה. גם במחיר של אובדן הכיסא בכנסת בבחירות הבאות. עדיף מדינה בלי לשכה בכנסת מאשר לשכה בכנסת של מדינה מתפוררת שהולכת לאבדון.

האפשרות השנייה היא הנבצרות של נתניהו, שעומדת לפתחו של בג"ץ בימים הקרובים. שופטי העליון חייבים להתעלם מקולות הרקע מכל גווני הקשת הפוליטית, מחוק הנבצרות שעבר בכנסת, וגם מהמחאה ברחוב ולבחון את ההתנהלות של ראש הממשלה – לאורך החודשיים האחרונים וביתר שאת בימים האחרונים - דרך עדשה נקייה מרבב ולקבל החלטה ברורה בשאלה: האם נתניהו כשיר במצבו המשפטי הנוכחי לכהן כראש הממשלה?